— 22/05/2023 , יום שני —
חזרנו היום למקום האהוב והמוכר שלנו, אל ה-7Eleven, אל הקידמה, אל הנוחות, כמה פעמים שכבר כתבתי זאת כאן בימים האחרונים, אז היום הזה הגיע, ומכאן אנחנו מתחילים את סבב ב' של תאילנד, יש לנו 30 יום, התכנון הוא לעשות סוג של ויזה ראן באמצע ונחזור לכאן לסבב ג', לפני המשך המסע (חלקו האחרון).
גם את היום הזה פתחתי מוקדם, אפרת מצידה לא ישנה הרבה גם היא בלילה, בבוקר הורדתי לי לטלפון מלא סרטונים מיוטיוב, מתוך ערוצים שאני אוהב לצפות בהם, זה כדי שיהיה לי מה לראות בשדות התעופה כשלא יהיה לי אינטרנט. בשעה 8:00 בבוקר עידו הגיע אל החדר שלנו, הרי אתמול איבדנו את הטלפון שלו, כך שהיה לו משעמם, לפני שהוא מעיר את כולם, לקחתי אותו ויצאתי איתו החוצה אל הרחוב, לא ידעתי כל כך לאן אנחנו הולכים, פשוט הלכנו. בדרך עברנו את שוק הלילה, שכעת היה סגור לגמרי, הדוכנים כמובן היו שם עדיין, אך הכל היה סגור ושומם. בהמשך פגשנו בכלבלב קטן שמאוד שמח שעידו שיחק איתו, נתתי להם זמן איכות של כמה דקות, גם כדי להעביר את הזמן, וגם כדי שעידו יתמלא בחוויות טובות.
המשכנו הלאה אל עבר המינימרקט Mini Big C – אותה רשת שקיימת גם בתאילנד, שם קנינו כמה מצרכים שישרתו אותנו במהלך היום בשדות התעופה, קניתי את הדבר הכי פחות מזיק לבריאות שקיים בחנות – פירות מיובשים בתוך שקית וואקום, אני גם מאוד אוהב את זה. הוספנו עוד כל מיני שטויות אחרות וחזרנו בחזרה למלון עם השלל.
אפרת כבר התעוררה והחלה עם הסידורים והאריזות של הציוד בתיקים וכשעה אח"כ ירדנו למטה לאכול ארוחת בוקר אחרונה בלאוס, אני מאוד אוהב את ארוחות הבוקר כאן במלון Khampiane, מנות עשירות בפריטים, מגוונות וטעימות. קצת לפני השעה 10:30 בבוקר, ירדנו כולנו עם התיקים ועשינו צ'ק אאוט, נפרדנו לשלום מעובדי המלון החביבים שנתנו לנו שירות מעל ומעבר ובמחיר הרבה יותר נמוך מהמחיר הרשמי שהם מפרסמים בבוקינג (400K במקום 530K). מחוץ למלון המתין לנו נהג הטוקטוק, זהו אותו נהג שלקח אותנו אל פארק הבודהא לפני כשבוע, סגרתי איתו בטיול הבוקר שלי ושל עידו שימתין לנו וייקח אותנו לשדה התעופה. המחיר – 150K קיפ. לאחר כ-10 דקות נסיעה בסה"כ הגענו אל שדה התעופה, כבר רשמתי כי ואנטיין מוגדרת כעיר בירה הקטנה ביותר בדרום מזרח אסיה (או בין הקטנות), הורדנו את התיקים מהטוקטוק ונכנסנו לטרמינל הטיסות היוצאות, הגענו בדיוק 3 שעות לפני הטיסה שלנו. אבל מה ? הטיסה שלנו עדיין לא נפתחה בדלפקים. אז ישבנו על הריצפה והמתנו עד שיפתחו את דלפקים
זה קרה בסופו של דבר, לאחר המתנה של יותר משעה, בזמן הזה הילדים צפו בסרטונים של הופעות מהאירווויזיון. עברנו את התור לצ'ק אין עם המתנה סבירה, הגענו לביקורת הדרכונים, כעשינו מעקף קטן ונחמד שם, קצין המשמעת שם באולם הנוסעים שמע את ליה מתחילה לבכות כי אחיה הגדול הציק לה, אז הוא קידם אותנו אל התור של בעלי דרכונים דיפלומטיים (שם לא היה תור כמעט), משם הדרך אל הבידוק הבטחוני הייתה קצרה, והגענו אל הדיוטי פרי תוך שנשארה לנו כשעה לפני הטיסה. נשארו לנו בארנק קצת יותר מ-400K קיפ, זה הזמן לתת לילדים שלנו להסתובב בין חנויות הדיוטי פרי ולעשות את סקר השוק שלהם. בסופו של דבר הזמינו 3 חבילות מאקרון, סניקרס ליובל וקרואסון שקדים לאפרת (מפוצץ בחמאה), הטיסה של Air Asia יצאה בזמן, אנחנו היינו מבין הראשונים שעלינו על המטוס, למה ? בגל הילדים הקטנים שלנו, נתנו לנו עדיפות, מגניב…
הפעם נתתי לילדים לשבת ליד החלון ולצלם את ההמראה מהשורה הראשונה של הגולדן רינג
טיסה קצרה, קצת מעל שעה מואנטיין אל בנגקוק בשדה התעופה הכל כך מוכר לנו – דון מואנג. אנחנו עקבנו אחר השלטים בדרכינו אל הטרנזיט, סבבה, הובהלנו למסדרון אחר משאר הנוסעים שיורדים בבנגקוק, הגענו אל פקידה של Air Asia שהחתימה לנו את כרטיסה הטיסה לצ'יאנג מאי, משם הגענו אל ביקורת הגבולות, עובדת אחת בסה"כ הייתה שם, היא החתימה את דרכונינו, ומשם עלינו במדרגות הנעות הישר אל הדיוטי פרי של אולם היוצאים בדון מואנג. הגענו לשם בסביבות השעה 15:00 כאשר הטיסה שלנו היא רק ב-18:10, קצת מעל ל-3 שעות לשרוף בדיוטי פרי, שם בקומה חזרנו לראות לראשונה מזה חודש את הקידמה, את כל אותם חנויות ומסעדות מודרניות שקיימים במדינות עולם ראשון בעיקר. הילדים התלהבו בטירוף כשחזרו לראות את 7/11, אז באמת שרפנו שם את הזמן ממתינים לטיסה, עברתי על הרבה מהסרטונים שהורדתי לנייד שלי, כך גם הילדים. בשלב מסויים ניסיתי גם את כורסאות המסג', תמורת שטר של 20 בהאט מקבלים מסג' אוטומטי למשך 6 דקות, וואלה נחמד. התבאסתי לשמוע כי הטיסה שלנו נדחית, במקום 18:10, הטיסה יוצאת ב-18:35. טוב, עברנו גם את זה, שם בשדה התעופה ליה מצאה לה חבר חדש בדמות רובוט ניקיון
לאחר ביקור נוסף ב-7/11, הלכנו לכיון השער שלנו שהיה בכלל בקצה השני של הטרמינל הענק הזה, הלכנו והלכנו והלכנו… הגענו כמה דקות בלבד לפני שקראו לכולם בכריזה לעלות על המטוס, אני צפיתי במטוס בינתיים, תוך שמעלים את הכבודה שלנו אל הבטן שלו,
בזמן הזה ליה ועידו שיחקו יפה בפינת השעשועים שהקימו ליד שער היציאה שלנו
הטיסה עברה בנעימים, יצא לי לצפות בסרטונים מהנייד שלי וגם לנשנש את הפירות המיובשים שקנינו בבוקר, בשלב מסויים הבאתי את הנייד שלי לאפרת שתצפה גם היא במשהו. המטוס נחת בסביבות השעה 20:00, הטרמינל כבר היה חשוך לגמרי מבחוץ, חתיכת יום ארוך עברנו…
וכאן היה לנו משהו מדהים, משהו שעוד לא חווינו כלל במסע הזה (ובחיי בכלל), ירדנו מהמטוס, ואחת מדיילות הקרקע המתינה לנו ביציאה מהשרוול, תוך שהיא מחזיקה דף A4 עם השמות שלנו מודפסים. מה הקטע ? מכיוון שהגענו מלאוס, אז הביאו לנו מדבקות עליהם רשום International Cargo, וואלה, מה זה אומר ? שהפרידו אותנו משאר נוסעי המטוס אל עבר מסדרון כמעט סודי שעשה לנו אחושילינג קיצור דרך, תוך כ-20 שניות של הליכה מהיציאה מהשרוול הגענו אל מסוע הכבודה, כמובן הוא עמד ריק, עדיין לא הספיקו להעמיס עליו את כל הכבודה של כל הנוסעים, אבל כדקה אחרי שהגענו, המסוע החל לרוץ וכל המזוודות שלנו הגיעו ראשונות, כאילו זה היה מכוון, שיביאו אותנו לשם ראשונים ויביאו את הכבודה שלנו לפני שכולם בכלל הגיעו אל אולם הכבודה, למה ? אין לי שמץ של מושג. אבל הטירוף לא נגמר שם, יצאנו אל הלובי הראשי של שדה התעופה של צ'יאנג מאי, זה לקח לנו כ-10 דקות לערך מהרגע שיצאנו מהמטוס !!! הגענו לשער מספר 6 כדי להיפגש עם החבר'ה מהשכרת הרכבים (Kate Car Rental), הבחורצ'יק כבר המתין לנו שם. מיד נלקחנו אל החניון, קיבלנו שם את הרכב, קראתי את מסמך ההשכרה (שמדבר בכלל על השכרת אופנוע), מצאנו כמה שריטות על הרכב, אותן סימנו במסמך, kבחורצ'יק בכלל לא היה אכפת, הוא רק רצה ללכת הביתה כמה שיותר מהר, אז נתן לי לסמן מה שאני רוצה במסמך (פסיכי לגמרי), וזהו, שילמתי 15K בהאט + 5K פיקדון, הכל במזומן (בשדה התעופה בבנגקוק משכתי את ה-20K הללו מהכספומט), העמסנו את התיקים לרכב והתחלנו בנסיעה אל עבר המלון שלנו להלילה, המקום נמצא כ-6 דקות נסיעה משדה התעופה, זהו ה-The Moon House, קצת היה לי קשה למצוא את המקום במדוייק, כי גוגל מפות לא עבד לי, לא היה לי אינטרנט כאן בתאילנד, מקומי אחד שעבר במקרה ברחוב התקשר לגסט האוס ושאל הדרכה, אז מסתבר שהייתי צריך בסה"כ להמשיך עוד איזה 100 מטרים ישר והגעתי למקום. החנינו את הרכב מול פתח דלת הכניסה, קיבלנו 2 חדרים גדולים בקומה העליונה ביותר. הילדים כבר היו גמורים מעייפות, היו עצבניים וזה היה זמן טוב לקחת אותם לישון כמה שיותר מהר
— 23/05/2023 , יום שלישי —
הגענו היום לפאי, המקום בו אנו אמורים להשתכן בשבועות הקרובים, אמנם לא ראינו הרבה ממנה, אבל כבר הספקנו להיפגש עם כמה חבר'ה ישראלים, וחשוב מכך, הילדים הספיקו להכיר כמה ילדים ישראלים אחרים. היה יום עמוס ומתיש היום, בדיוק כפי שחשבנו שיהיה והאמת היא שכך הולך להיות גם מחר. אבל קודם כל על היום:
התעוררתי בסביבות 6:00 בבוקר ועבדתי על המחשב, עידו הגיע אלינו לחדר כשעתיים אח"כ, גם יובל התעוררה. יצאנו שלושתנו החוצה אל ה-7/11 לקנות ארוחת בוקר לכולם. ההליכה מהגסט האוס על סניף חנות הנוחות לקחה לנו כ-5 דקות בסה"כ, קנינו כל מיני קישקושים לארוחת בוקר ואז התפנתי לדבר החשוב ביותר שם, לעדכן את חבילות הגלישה שלי ושל אפרת, רכשתי לכל אחד מאיתנו 50GB למשך חודש שלם תמורת 200 בהאט לאדם. יכולתי לנשום לברכה, כשראיתי כי הנייד שלי מתחיל לקבל נתונים סלולריים. יש חמצן. חזרנו בחזרה לחדר, בזמן הזה החבר'ה כבר התעוררו, אכלנו ארוחת בוקר מאולתרת בחדרים שהבאנו מ-7/11, ארזנו את התיקים ויצאנו מהמקום, הודינו מאוד למנהלת המקום שהייתה בסך הכל בסדר גמור איתנו בגסט האוס: The Moon House
היה מאתגר להעמיס את כל הציוד שלנו על הרכב, הייתי צריך לחשב ולהתנסות היכן כל תיק הולך כדי לדחוס את הכל בצורה אופטימלית, בסוף עשינו את זה, אנחנו נסענו אל סידור מספר 2 להיום (לאחר סידור האינטרנט מהניידים), הגענו אל מתחם שנקרא: Computer Plaza, הגיע הזמן סוף סוף לסדר את המטענים של המחשבים הניידים שלנו, הראשון התקלקל לנו בסיבוב הראשון בתאילנד, קניתי אחד אחר בפוקט שהחזיק מעמד בערך יומיים, והמטען השני הוא של המחשב הראשי שלי שמראה סימנים מתקדמים של גסיסה. על הדרך רכשנו גם מתאמי חשמל ובכך סגרנו את הפינה. יצאנו מהפלאזה הזה, רצינו לחפש שם גם טלפון נייד לעידו שאיבדנו בלאוס, אך חצי מהחנויות בשעה הזו עדיין היו סגורות. המשכנו בנסיעה, עוד כ-20 דקות עד שהגענו אל Decathlon Chiang Mai (אל סידור מספר 3), שם רצינו לרכוש מזרן מתנפח + משאבה, זה מאוד יעזור לנו בהמשך הדרך, בעיקר בקנדה. נסגרנו על מזרן ומשאבה (ב-1,300 בהאט לשניהם), העמסנו על העגלה, הילדים בזמן הזה שיחקו מחבואים בחנות הענק הזו, אפרת הלכה והתבדרה ברחבי המתחם, רצתה לחפש לה חולצות וגוזיות, אפילו אני קניתי לעצמי חולצה מנדפת זיעה ב-160 בהאט ! לראשונה במסע הזה שאני קונה לעצמי איזשהו פריט לבוש.
התעכבנו לא מעט זמן שם בדקתלון, בסופו של דבר, חזרנו לרכב, הנענו את המכונית ונסענו, לא לפני שצפינו בקרב תאי קיק בוקסינג שהיה סוג של אימון בין שני ספורטאים. אנחנו המשכנו הלאה, צפונה מצ'יאנג מאי אל עבר אחד מסניפי מקדונלדס, כן, הילדים כבר המון המון זמן לא אכלו מהרשת הזו, למעשה הפעם האחרונה הייתה בקאו לאק לפני חודש וחצי לערך, הזמנו לכולם מנת ילדים (שפה בתאילנד מגישים ללא צ'יפס מטעמים בריאותיים, אלא עם פלחי תפוח עץ). לעצמי הזמנתי דאבל צ'יזבורגר שהגיע קטן לאללה, אך נהניתי גם מהפאי קוקוס עם טארו הנהדר.
השעה הייתה כבר כמעט 13:00 בצהריים כשאנחנו התחפפנו מהסניף, חזרנו בחזרה אל חניון הרכבים המקורה, שם קניתי בקבוק מים בחנות שליד ואנחנו יצאנו מצ'יאנג מאי צפונה אל עבר יעדינו להיום, העיירה – פאי. כעבור כ-40 דקות נסיעה עצרנו בנקודה מעניינת ותיירותית, המקום נקרא Air Diamon Cafe & Hotel, מקום שאותו לא נראה כל יום, כמה יזמים החליטו לעשות מעשה ורכשו מטוס איירבאס גדול והפכו אותו למסעדה.
רכשנו כרטיסים כדי להיכנס למסעדה\מטוס, 130 בהאט לכרטיס, כפול 4 (על עידו וליה לא שילמנו), הכרטיס כולל משקה מרשימה של משקאות קרים. עלינו על המטוס, בהחלט עשו שם עבודה מרשימה, כך נראית הכניסה מבפנים:
אפילו ניתן לנו גם אישור להיכנס לתא הטייס (שבאופן לא מפתיע – אין טייסים שם כלל ועיקרו לגמרי את היכולת להזיז את הכלי הזה כמובן)
ישבנו לנו על כסאות המטוס כמו אנשי הבוהמה, שותים את השתייה הקרה שלנו (שוקו קר לילדים וחלב עם סוכר קרמל ו-Bubbles בשבילי)
סיימנו את השתיה לאחר כמה קישקושים וצחוקים, תוך שליה מפילה את כל הקרח על השולחן, עזבנו את החוויה הזו, מחוץ למטוס ישנה אטרקציה מגניבה לא פחות, בית שהוא הפוך, כן כן, הפוך לגמרי, האדריכל שעיצב את זה עשה פה יופי של עבודה. מקום מרשים ומושך מאוד
זהו, נפרדנו מהמתחם המעניין הזה בדרכינו אל פאי וכביש הפיתולים שלו הידוע לשימצה.
והפיתולים אכן הגיעו, אך למען האמת, כמה שקראנו זוועות על הנסיעה הזו, וכמה שהתכוננו נפשית לגרוע מכל, במבחן האמת, הנסיעה הזו לא הייתה כל כך נוראית עבורינו כמו שמספרים, אולי בגלל שנסעתי כמו צב זקן בפיתולים, כדי להקל על הבחילות ופעולות המעיים של הילדים, בסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא היה צריך להקיא בנסיעה. באמצע הדרך היפייפיה הזו לפאי, עצרנו בנקודת עצירה מרשימה, לצד הכביש היה שלט האומר שכאן מותר (או רצוי) להקיא
וכך נראית נקודת העצירה הכוללת שירותים ובית קפה נחמד (אנחנו לא העזרנו לשתות בשעה כזו קפה, אחרת היינו לא מצליחים להירדם רוב הלילה):
הגענו אל העיירה פאי בסביבות השעה 16:30 – 17:00, התארגנו בחדרים של הגסט האוס החדש שלנו פה: Slow Life Sabaidee Pai Bed & Breakfast, כל המקום הזה נראה לנו אכזבה מהרגעים הראשונים שראינו אותו, התמונות שהציגו בבוקינג לא דומות כלל למה שיש כאן בשטח, פה במציאות, בעולם האמיתי יש דבר כזה שנקרא התיישנות, מה שלא מופיע בתמונות שמפורסמות. מה גם שהבריכה של הגסט האוס, אותה בריכה שמאוד קידמה את החלטתינו לשכור פה מקום, הייתה סגורה. מבאס לאללה. שלחתי הודעה בקבוצת הוואטסאפ של המשפחות הישראליות האם החבר'ה עדיין בגן השעשועים, או שכבר התחפפו משם ? קיבלתי הודעה שכן, עדיין הם שם. הוצאנו את הילדים מהחדרים והלכנו לכיוון גן השעשועים שנמצא ממש 5 דקות הליכה מהחדרים שלנו בגסט האוס. הדרך לשם הייתה קצרה אמנם ויפה, בדיוק גם זה היה זמן השקיעה, מה שהוסיף ייחודיות למקום ולזמן:
שם בגן, פגשנו כמה משפחות ישראליות, רובן הגיעו לפאי כמה ימים לפנינו או כמונו, וחשוב יותר הילדים שלנו סוף סוף פגשו בילדים ישראלים אחרים בני גילם פחות או יותר, חלקם נטמעו יותר עם השאר, חלקם לא. לנו יצא לשוחח מעט עם החבר'ה שם, קיבלנו קצת עידכונים לגביי שוק הדיור כאן בפאי (מסתבר שכל הסוכנים מנסים לשווק את אותם 2 בתים לכולם). בשלב מסויים, כשהחושך כבר השתלט על הסביבה, החלטנו להתקפל, אנחנו וכל השאר כבר פרשנו לבתים שלנו, בגסט האוס פתחנו לילדים את הלפטופים ונתנו להם את החופש לבחור איזה סרט הם ירצו לצפות, ליה נשארה איתם כדי לצפות בסרטים בזמן שאני ואפרת יצאנו לדייט זוגי נדיר מאוד ברחובות פאי. הלכנו לאכול ארוחת ערב במסעדת Small House Pai, המקום היה מלא באנשים (אך לא מפוצץ), הייתה שם גם הופעה חיה של אחד מהאומנים המקומיים, אפרת מאוד מאוד התגעגעה למרק ה-תום קא גאי (זה עם חלב הקוקוס) הנהדר, אז הזמינה אותו, אני הוספתי גם סלט פאפאיה ועוד תבשיל עוף חריף עם אורז. היה מצויין, מאוד נהנינו.
סיימנו עם הארוחה, שילמנו 258 בהאט ויצאנו החוצה, הלכנו קצת במורד הרחוב, משהו כמו 5 דקות הליכה עד שהגענו אל סניף של 7/11, רצינו לקנות משהו שם כדי לתת לילדים לאכול בחדר, למרות שהם אמרו לנו שהם אינם רעבים, אז הזמנו להם כמה נישנושים וגם משכתי עוד 30K בהאט מהכספומט הצהוב וגם נשקלתי שוב פעם, עליתי איזה קילו וחצי, כעת אני עומד על 78.8 ק"ג. כן, כנראה שהבגטים של לאוס פיטמו אותי יופי טופי. חזרנו בחזרה לרכב ומשם אל הגסט האוס שלנו. שם סגרנו לילדים את הלפטופים, בגלל השעה המאוחרת, אמרנו להם שימשכו לצפות בסרטים שלהם מחר. כן, מחר, זהו הולך להיות יום עמוס נוסף בסדרת הימים העמוסים שלנו בשבוע האחרון. מחר התכנון הוא ללכת ולחפש לנו מקום לינה קבוע בשבילנו לחודש הקרוב כאן בפאי והסביבה. שיהיה לנו בהצלחה
— 24/05/2023 , יום רביעי —
איזה טירוף של יום היה לנו כאן. זה פשוט לא להאמין, יום שרובו בירוקרטיה וכיתות רגליים כדי למצוא לנו את המקום המשולם להעביר בו את החודש הקרוב ב-Nesting שלנו שבפאי. אנחנו מותשים מהיום הזה, וכנראה לא נחווה עוד יום כזה בזמן הקרוב.
התעוררתי היום ב-6:00 בבוקר, לאחר שעבדתי על המחשב, בסביבות השעה 8:00 עידו הגיע אלינו לחדר, מכיוון שלא רציתי שיעיר את אפרת וליה, לקחתי אותו החוצה לקנות ביחד ארוחת בוקר ב-7/11, בסניף הקרוב למקום מגורינו קנינו טוסטים, לחמניות, חלב, קפה ועוד. בדרך חזרה הביתה ראינו את שוק יום ד' כאן בעיירה, למעשה אתמול בערב ראינו אנשים מקומיים מתכוננים לשוק הזה, מקימים את הדוכנים ומארגנים את הסחורה, הכל כדי שיהיה מוכן ומתוקתק למחרת בבוקר. מאוד רציתי לעצור, אך לא יכולתי, מיהרנו לכיוון הגסט האוס שלנו, לאכול ולצאת עם אפרת לראות את הנכס הראשון שלנו להיום. אז בשעה 9:00, לאחר שחטפנו משהו מהיר להכניס לפה, יצאנו אפרת , אני וליה אל הבית הראשון שלנו, הייתי בקשר בימים האחרונים (עוד מלאוס) עם בעלת הבית (שגרה בקנדה), אחותה הגיעה ופתחה לנו את שער הכניסה לבית, נכנסנו ובדקנו כל פרט ופרט בבית, בית מאוד גדול, עם חצר מאוד גדולה, החדרים ממוזגים, המטבח מאוד בסיסי. אני בהחלט ראיתי אותנו חיים בנכס הזה לחודש הקרוב, אפרת הרבה פחות, לה המקום הזכיר את הסטנדרט של הודו ולא של תאילנד. אנחנו המשכנו בחיפושים תוך שאנו מודיעים לבעלת הבית (דרך המסנג'ר) כי נחשוב על זה ונחזיר לה תשובה בבוקר של קנדה (ערב של תאילנד).
משם המשכנו להסתובב ברחבי העיירה פאי ובסביבתה, ראינו מקום אחד, עברנו למקום שני, בדקנו עוד ועוד ועוד נכסים, הרבה מהם גסט האוסים עם חדרי משפחה, ובחלק מהם ראינו גם חדרים זוגיים. היו כאלו שאמרו לנו כי יחזרו אלינו עם הצעת מחיר, חלקם באמת חזרו, חלקם לא, אני ואפרת התדיינו המון לגביי כל הנכסים שראינו, כבר למדנו את השאלות שצריך לשאול, את הפרטים שצריך לבדוק בבואנו לראות חדר או דירה, שוחחנו עם כל בעלי הנכסים ועובדי המקום, חלקם לא הבינו מה אנחנו רוצים כשאמרנו להם כי אנו מעוניינים לשכור לחודש ימים, כמעט בכל מקום מצאנו פגם, היו נכסים ללא WiFi עובד כמו שצריך, היו נכסים קטנים מידיי, היו יקרים מאוד, היו כאלו שנראו זוועה, היו כאלו שהיו בכלל סגורים (בכל זאת, לא העונה כעת), היו כאלו בזמן שיפוצים חלקית, היו כאלו מלאים עד אפס מקום, היה אפילו מקום אחד שלא הסכים לקבל אותנו מכיוון שישנו דייר שאמור להגיע לשם והוא ביקש מקום שקט, ואנחנו כידוע עם ילדים קטנים, לא יכולים לשמור על שקט לאורך זמן. בקיצור, עברנו והספקנו הרבה, להלן כמה תמונות מייצגות מכל אותם 8-9 מקומות שונים אותם עברנו היום:
חזרנו לגסט האוס שלנו עייפים ומותשים מכל הסיבובים ברחבי פאי. הילדים בזמן הזה למדו וצפו בטלפונים, בעיקר הם שיגעו אותנו בשיחות טלפון לאורך היום. אני לגמרי הייתי גמור, פשוט נשכבתי על המיטה ונרדמתי. כשהתעוררתי, שוחחנו מעט עם אפרת על איזה נכס אנחנו הולכים, אני כיוונתי לבית הראשון אותו ראינו, בעיקר בגלל הגודל שלו והפרטיות שהוא נותן לנו, אפרת כיוונה יותר למקום אחר, זול הרבה יותר, רק שהוא קטן וצפוף יותר, לסיכום, כל המחירים נעו בין 12,000 בהאט לחודש לבין 25,000 בהאט לחודש. בסופו של דבר שלחתי הודעה במסנג'ר לבעלת הבית הראשון שראינו, וביקשתי ממנה הנחה ל-20K בהאט, אם היא תסכים, נסגור איתה מיידית, ההודעה נשלחה וטרם נצפתה (בקנדה היה אמצע הלילה). מפה לשם, יצרתי קשר גם עם מתווכת אחרת לראות בית נוסף ב-15K בהאט, קבענו להיפגש ב-15:30, במקביל, אם אנחנו כבר בחוץ נרצה לבדוק שוב פעם את הנכס לגביו התלבטנו (זה שאפרת כיוונה אליו). השעה 15:30 הגיעה ואיפה היא ? היא הייתה אמוה לשלוח לנו מיקום, אין קול ואין עונה, אח"כ היא דחתה את הפגישה ללפני 16:00, טוב, שוב המתנו בחדר, השעה 16:00 כבר הגיעה וכלום. אנחנו החלטנו לצאת החוצה ולא להמתין לה יותר, בינתיים מחקתי את ההודעה ששלחתי במסנג'ר, נרשום אותה אולי שוב פעם בהמשך, נראה איך הדברים יתפתחו, אפרת הציעה ללכת אל המקום בו הרבה ישראלים המליצו עליו, וכשבירנו עם הבעלים לפני כמה שבועות, הוא כבר היה תפוס, אבל בכל זאת רצינו ללכת לשם, להתרשם מהמקום ולנסות להבין מה אנחנו יכולים להשיג ובאילו מחירים (כדי שיהיה לנו רפרנס לשכירות שלנו). אז הגענו אל Pai Lamun Valley, שזהו מתחם בן כמה בתים להשכרה. איך שנכנסנו למקום, נפלה לנו הלסת, ממש ככה. זה נראה היה כאילו הגענו לשכונת יוקרה בה חיים מולטי מליונרים.
המקום היה שונה מכל מה שראינו עד עכשיו, נכנסנו לאחד מהבתים שהיה פתוח, בדיוק ניקו אותו, שוחחנו עם ה-House Keeping – בחורה מאוד חמודה, היא הביאה את מנהל המקום, וכך במקרה שאלנו אותו אם יש לו משהו פנוי לחודש – חודשיים הקרובים, להפתעתינו הגמורה הוא אמר שכן, אבל יבדוק מול המחשב. הלכנו איתו אל המשרד, תוך שאנו עוברים את השכונה הכי יפה בפאי
הבחורצ'יק הצעיר תיקתק על המחשב עוד ועוד, ואפרת ואני כבר אמרנו לעצמינו, לא משנה מה הוא יגיד, אם פנוי – אנחנו לוקחים מבלי לחשוב פעמיים, אז מסתבר שהוא מצא זמינות של הבית לחודש הקרוב, והמחיר – 30K בהאט, ניסינו להוריד אותו במחיר במידה וניקח לחודשיים, ההוא שוב שוחח עם בעלי המקום והסכים להוריד ל-27K בהאט. יאללה , לקחנו בסופו של דבר לחודש, עד שנעזוב לקמבודיה כדי לחדש את הויזה ולהרוויח עוד מדינה של טיולים. שמחנו מאוד, שילמנו 5,000 בהאט מקדמה, מחר אנחנו מתחילים את החודש שלנו כאן במקום (למרות שנהיה כאן קצת פחות). כעת נותר לנו להסתובב מעט במקום, אז יש כאן אולם הופעות קטן עם הפעלה לילדים, יש כאן מסעדה שמגישה ארוחות בוקר ובית קפה לאורך היום, מפינות הישיבה ניתן לראות את האיזור הכפרי של הסביבה
וכמובן, איך אפשר שלא – ישנה כאן בריכה מרשימה לאורחי המקום עם מים צלולים ובסה"כ מקום שכיף להיות בו (ולצלם אותו):
אפרת ואני לא הפסקנו להתפעל מהמתחם, עדיין מנסים לעכל כמה מזל היה לנו לתפוס פה בית בשכונה, זהו הבית שלנו אגב, והוא ממוקם בקצה השכונה, בקרבת הכניסה והיציאה מ\אל המתחם:
ואיך נראה המקום מבפנים ? מדובר על 3 חדרי שינה, עם סלון מרשים ומטבח מאובזר, 2 חדרי אמבטיה ושירותים, הכל נראה חדש, הכל נראה טוב:
סיימנו להתלהב מעסקת המסע שלנו כאן, נזכרנו שיש לנו ילדים שממתינים לנו בגסט האוס, בינתיים הייתי צריך לעדכן את הסוכנת שנזכרה ליצור איתי קשר ולהגיד לה שהעסקה איתה כבר מבוטלת. חזרנו לחדרים, ומיד אח"כ יצאנו שוב, הפעם עם הילדים, הפעם אל גן השעשועים, השעה הייתה כבר 16:30 והמשפחות החלו להגיע לשם, פגשנו שם את החבר'ה המוכרים מאתמול, את בועז ויעל, את דניאלה וטלי, ואת קטי ורועי איתם היינו בקשר בזמן האחרון בוואטסאפ וסוף סוף נפגשנו. גם הילדים שלנו המשיכו להיקשר לילדים של כולם, ללמוד להכיר ולמצוא חברים חדשים. במיוחד יובל שפרחה בזמן הזה.
לקראת הערב, יצאנו כולנו מגן השעשועים לכיוון שוק הלילה פה בפאי, קוראים למקום כאן: Walking Street, אנחנו הגענו לשם עם הרכב, התקדמנו עד כמה שיכולנו, במקום שניתן למצוא חנייה. הלכנו עוד כ-150 מטרים עד שהגענו לפתח שוק הלילה, עברנו ליד המון דוכנים, בסוף נעצרנו באיזה דוכן אחד המוכר לזניות, קנינו לילדים לזניות ירקות, וזה היה באמת מצויין, יקר מעט (120 בהאט), אבל מצויין. המשכנו לקנות גם מים מ-7/11, אני קניתי לעצמי גיוזת עוף טעימה ו-Mango Sticky Rice מצויין. בזמן הזה אפרת קישקשה המון עם קטי והילדים שלנו התערבבו עם הילדים של האחרים.
חזרנו הביתה, הורדנו עם הרכב את טלי וילדיה שגרים ליד גן השעשועים והמשכנו אח"כ לחדרים שלנו בגסט האוס, זהו, השעה הייתה כבר 21:30, לקחנו את הילדים למקלחות ולישון. מחר אנחנו עוזבים את הגסט האוס שלנו למקום אחר, לאופרה אחרת, להתחיל פרק חדש במסע שלנו.