— 28/05/2023 , יום ראשון —
כאן בפאי, אנחנו תקענו יתד כבר, זהו, אני מכיר את רוב הדרכים, הרחובות והסימטאות במרכז העיירה (לא כזאת גדולה), יש את קבוצת המשפחות הישראליות שאנו תמיד נפגשים איתם, התחלנו להכיר אותם והם אותנו, אנחנו אוהבים את הבית שלנו, את השכונה שלנו, הבריכה הצמודה, מתניידים עם הרכב כשצריך, יש את המקומות שאנו כבר מכירים היכן לקנות מצרכים, היכן לקנות אוכל… בקיצור, לא עבר עדיין שבוע בפאי ואנחנו כבר מרגישים כאן כמו בני בית במקום, כעת אנו מבינים למה כל כך הרבה משפחות ישראליות אוהבות להיתקע כאן חודשים, זהו מקום מושלם להיתקע פה.
גם את הבוקר הזה העברתי בעבודה מול המחשב, יושב ובונה את המצגת לקראת המיטאפ, התכנון להיום היה להגיע אל גשר הבמבוק המפורסם כאן באיזור, אך לפני כן, עלינו היה להעיר את הבנות ולהכין ארוחת בוקר. ליה החליטה לשחק אותה נסיכה, תוך שהיא לוקחת את השמיכה והופכת אותה לגלימה \ שמלה
לקח לנו המון המון זמן להתארגן בבוקר, הרבה זמן לסיים לאכול ולצאת החוצה. רק בסביבות השעה 11:30 יצאנו מהבית, נסענו אל מלון Peacock De Pai, שם חברה של דניאל – ירדן, מתגוררת עם משפחתה, הורדנו את דניאל שם והמשכנו הלאה לכיוון גשר הבמבוק: Kho Ku So Bamboo Bridge, בדרך לשם, בנסיעה איטית ויפייפיה, עצרנו בנקודה מסויימת המשקיפה על אגם קטן ופוטוגני
אפרת ואני יצאנו מהרכב לצלם, המקום היה ממש ממול ל-Zip Line של פאי. המשכנו בנסיעה, לא חשבנו על לעצור במפלי Pam Bok, כי שמענו שאין שם הרבה מים כעת. אז הגענו אל נקודת ההתחלה של הגשר, שם שילמנו 60 בהאט כניסה לכולנו (30 למבוגר), איזה מקום מרשים זה, הראות הייתה טובה, היה חם, אבל לעיתים הייתה בריזה נעימה שציננה את חום גופנו, לחבר'ה כמונו שהגיעו מה-40 מעלות חום של לאוס, מזג האוויר כאן קטן עלינו.
המתנו לשאר המשפחות שרשמו לנו כי הם בדרך, בינתיים מצאנו נקודה חמודה לעצור בה, היא הייתה מוצלת חלקית ועם נדנדות מבמבוק.
כעבור כמה דקות של המתנה, הגיעו דניאלה וטלי עם ילדיהם, ובועז ויעל עם ילדיהם, היה שמח שם, הילדים שלנו התחברו מיד לחבריהם שהכירו בימים האחרונים, ואנחנו המבוגרים התחברנו בינינו לבין עצמינו, אני בעיקר שוחחתי עם בועז על מגוון רב של נושאים, וביניהם על הטיול ליפן (הם בדיוק הגיעו משם), הילדים טיפסו על מדרגות ועשו כל אטרקציה קיטשית שיש למקום הזה להציע
בשלב מסויים עידו ומיכאל (הבן של בועז ויעל) שמו גז והחלו להתרחק מכולנו, בועז ואני שמנו גם כן גז אנחנו בניסיון להדביק את הפער מהם שלא יעלמו לנו מזווית העין, הלכנו והתקשקשנו המון. מאוד אהבתי לשוחח עם בועז, הוא בן שיחה מרתק בעיני.
מצאנו את שני הבנים הקטנים שלנו, הם דיברו ללא הפסקה על הארי פוטר. התיישבנו שם באחת מנקודות העצירה המוצלות על הגשר. בשלב מסויים כל שאר החברים הצטרפו אלינו, מכאן ועד לסיום ההליכה מעל לגשר הייתה מאוד קצרה, נקודת הסיום מתבטאת במקדש חביב אליו הגענו בועז ואני. אנחנו רצינו לראות את בתי הנזירים שנאווה המליצה לנו עליהם (שלחה לי הודעה על כך בוואטסאפ), לשם כך, סטינו מגשרי הבמבוק לכיוון היער המטפס על ההרים, בשלב מסויים, הקדמתי את שאר הקבוצה ונכנסתי פנימה ליערות לבד, מנסה לחפש את מה שהיא דיברה עליו, וואלה לא מצאתי, והלכתי פנימה בעלייה לא פשוטה במשך כ-15-20 דקות ביער.
איך שייקה מהגששים היה אומר ? ימין ושמאל רק חול וכולירע. כלום ושום דבר מצאתי. מאוכזב לגמרי, ירדתי למטה להצטרף לכל החבר'ה שהמתינו לי בביתן במבוק רעוע, אך מוצל
חזרנו כולנו למטה, לכיוון הגשר עליו הלכנו לכאן, הפעם ראינו את הנופים רק מהצד השני (מקודם היינו עם הגב אליהם)
החלטנו להמשיך להיות ביחד, כולנו היינו רעבים וצמאים, בבית הקפה שם ליד המתחם, מצאנו את מבוקשינו, שתייה קרה בדמות Smoothies ואוכל מקומי עם נגיעות של מערביות (צ'יפס), הילדים התלהבו מ"גלגל הענק" שהיה מוצב שם, בחורצ'יק מקומי ניסה לעזור לנו לסובב את הגלגל, לא בשביל היותו נחמד חס וחלילה, אלא בגלל שהעסק עולה 30 בהאט לילד
ישבנו שם בבית הקפה Jaey Cafe, הזמנו Smootihes תות, מנגו בננה וקוקוס בשבילי, ישבנו כולנו ביחד בשולחנות, ודיברנו ודיברנו ודיברנו, למדנו להכיר טוב יותר אחד את השני. רק לחשוב שלפני כמה ימים לא היה לנו שמץ של מושג על משפחות ישראליות אחרות כאן בפאי. היה לנו תענוג לבקר כאן בגשר הבמבוק ולמרות שזו לא בדיוק העונה (שתילת האורז), המקום היה מקסים ממש בענינו
בסביבות השעה 17:30 התקפלנו משם, נינה – החברה החדשה של יובל, הצטרפה אלינו לרכב ועידו נסע עם ההורים של נינה אל החבר השלישי – מיכאל. כן, כך יצא… חזרנו הביתה, הילדים שיחקו בינם לבין עצמם, אני המשכתי לשבת על המחשב ואח"כ עזרתי להכין ארוחת ערב – פסטה ברוטב שמנת עם בצל ושום מטוגנים. הילדים עפו על זה, אני השתדלתי שלא לבזבז את המקום היקר בקיבה שלי על אוכל שהוא לא מקומי. בערב יצאתי לעיירה, הייתי צריך לעשות השלמות של קניות כמו נייר טואלט, מים, חלב, לחם… קניתי את זה בסניף של Tesco, והשלמתי את מה שצריך ב-7/11 הצמוד אליו. מעבר לכביש ישנו דוכן קטן של אוכל רחוב, מדובר על בחורצ'יק מקומי ואמא שלו שיוצאים כל יום בערב למכור את התבשילים שלהם, כבר הזמנתי פעם ואחת והפעם אמרתי לעצמי שאת ארוחת הערב היום אוכל מהם, הזמנתי כ-Take Away מרק עם חלב קוקוס חריף עם אטריות וקציצות דג. זה מצויין ! הזמנתי את המנה הגדולה והוספתי גם ביצה קשה, כל התענוג הזה עלה לי 35 בהאט בסה"כ.
חזרתי לרכב ונסעתי אל המלון בו דניאל שוהה שם מאז שעות הבוקר המאוחרות אצל חברה שלה – ירדן, זהו, הגיע הזמן לחזור הביתה. אספתי אותה ואכן חזרנו הביתה, הילדים כבר היו די עייפים, ליה הייתה עירנית כי היא נרדמה אחה"צ למשך זמן יחסית ארוך. מבאס, כי לנו אין כוח לרדוף אחריה בשעות מאוחרות. בסופו של דבר כולנו סגרנו את הבסטה
— 29/05/2023 , יום שני —
ישנתי היום עד מאוחר יחסית, 8:20 בבוקר התעוררתי, זה לא קרה כבר הרבה זמן… התיישבנו לשתות קפה אפרת ואני במרפסת שמחוץ לבית, רק אני והיא, קצת שקט חושב לפתוח בו את היום. שוחחנו בעיקר על התוכניות לעתיד לכשנחזור לארץ עם העסק שלנו. כשנכנסנו הביתה התחלנו להכין במרץ את ארוחת הבוקר לכולם. שמתי פלייליסט בספוטיפיי וחיתוך הירקות נעשה עם שירים ישראלים מוכרים. התיישבנו לאכול ארוחת בוקר קלה משפחתית
בחוץ החל לרדת גשם, אז החלטנו להישאר בבית, זוהי הזדמנות טובה לשבת עם הילדים על הלימודים שלהם, למען האמת אפרת כבר לא כל כך יושבת איתם, הם די שוחים בעצמם עם הלימודים. ליובל הזמנו חוג שחמט אונליין ולעידו התקנתי את תוכנת ה-scratch המתקדמת יותר (לא ה-Junior שעבר איתה עד כה), שמתי לו גם סרטוני הדרכה ביוטיוב ליצירת משחקים דרך התוכנה, והילד היה מרוצה, כך גם הוריו. קטי התקשרה אל אפרת, היום בעלה – רועי אמור לחזור לארץ למשך כחודש ואז לחזור, הבנות קבעו להיפגש לקפה ביחד, כך יצא שאפרת יצאה מהבית, אני נשארתי עם 4 הילדים. זה לא היה קשה כלל להיות איתם, כל אחד מהם תפס בעלות על המחשב או הנייד ואני הלכתי לישון צהריים, עד שהתעוררתי, אפרת כבר חזרה.
בסביבות השעה 16:30, יצאנו כולנו לראשונה היום מהבית, הגשם כבר הפסיק לרדת ואנחנו היינו על הרכב, נוסעים אל עבר מתחם חוגי יצירה שמצאנו באינטרנט (שמנו עין על חוגי קדרות שם), המקום נקרא: Harmony Hub Pai, והוא ממקום בקצהו של כפר קטן וחמוד לאללה, אשר ממוקם בפאתי העיירה פאי (כמה דקות נסיעה צפונית למרכז העיירה), הגענו ומצאנו את המקום סגור, כנראה שהיינו צריכים להגיע לכאן מוקדם יותר. כדי לחזור בחזרה, היינו צריכים להסתובב עם הרכב, אך הכבישים שם בכפר מאוד צרים, כך יצא שהייתי צריך להמשיך בכביש עוד איזה 50 מטרים כדי לעשות שם סיבוב. וכמה טוב שהמשכנו בנסיעה, הגענו אל פינה קסומה של טבע יפייפה במקום שבו הכפר נגמר ושדות האורז רק מתחילים, כל כך התלהבנו מהמקום
לאורך הבריכה הטבעית הלכנו, כשיצאנו מהמתחם הגענו אל שדות גידולים חקלאיים, שכעת אמנם אולי לא התקופה לקצירה, אך היו שם שתילות והמקום עדיין היה מרשים, עם בקר שהסתובב חופשי ונחל מים זורמים…
ההליכה הובילה בין השדות החקלאיים שהובילו אותנו בסופו של דבר אל כפר נוסף (או שמא זהו אותו הכפר ?), אנחנו נחתנו הישר אל זרועותיה האוהבות של חנות נוחות מקומית, עם שלל הממתקים, המלוחים והשתיה הלא בריאה שיש לתאילנד להציע. הילדים שלנו עטו על השלל והזמינו דברים כל כך לא מזינים לגוף, המחירים אגב היו בריצפה. אפרת הסבה את תשומת ליבי כי קבענו בשעה 17:30 להיפגש עם שאר המשפחות בנקודת התצפית והמקדש. והשעה כעת הייתה כבר 17:15. מיהרנו עם החטיפים וחזרנו על עקבותינו כל הדרך בחזרה אל הרכב החונה, דרך אותם שבילים צרים על השדות
הגענו אל חניון הרכבים של המקדש Chedi Phra That Mae Yen, שם בדיוק הבחנו בקטי עם ילדיה יוצאים מהרכב, דקה אחרינו הגיעו גם טלי ודניאלה עם ילדיהם וכמה דקות אח"כ התווספו לכנופיית הישראלים גם מתן ועמית עם ילדיהם שגרים איתנו כאן בשכונת פאי לאמון (ראינו אותם בבריכה לפני כמה ימים). הדרך מחניון הרכבים אל פסל הבודהא הגדול מצריך מאיתנו לעלות כמה עשרות (אולי מאות) של מדרגות, הטיפס לא היה כל כך קשה, והנופים משם מאוד מאוד מתגמלים, חלפנו על פני השער שרשום עליו כי המקום פתוח עד 18:00 (השעה הייתה כמעט 18:00 כשהגענו לשם). הילדים טיפסו והגיעו ראשונים לנקודת התצפית, ההורים היו קצת יותר איטיים, זה נראה היה כי הילדים דילגו את המדרגות הללו ללא שום בעיה בכלל (אגב, גם ליה טיפסה לבד ללא תלונות)
שם למעלה במתחם של הבודהא, הילדים שיחקו בינים לבין עצמם, המבוגרים התקשקשו בינם לבין עצמם, הפעם יצא לי לשוחח עם מתן (בעלה של עמית) שכאמור גר בשכנות אלינו, שיחה קולחת ומעניינת, הוא קבלן אלומיניום שיש לו עסק, השאיר עובדים בארץ ומנהל אותם מרחוק, קצת מזכיר לי סיפור של מישהו… צילמתי תמונה אחת של כולנו ביחד
ואח"כ מתן צילם את כל משפחת פלנר ביחד על המדרגות עם הרקע שמסביב:
רגע לפני שעזבנו את המקום (השעה הייתה כבר אחרי 19:00), הילדים עוד רצו שאצלם אותם רוכבים על המטאטים שמצאו שם עימם מנקים את מתחם הבודהא, כאשר הם באוויר, זה מה שיצא:
כמובן שאח"כ כל הילדים של כולם רצו שגם אצלם אותם, יצא יפה בסה"כ. ירדנו כולנו למטה, חזרנו לרכבים, קבענו כי היום עידו ילך לישון אצל ליאו – החבר החדש שלו, ואילו אחותו – נינה תישן אצלנו (החברה החדשה של יובל ודניאל), החלפת ילדים עשינו לעצמינו. בדרך חזרה, עצרנו ליד מסעדה מקומית שרשום שם על שלט (Shoe Repair) זה בדיוק מה שהיינו צריכים, לאחר שהסנדלים של יובל התפרקו להם, מדובר בזוג תאילנדים מבוגרים, להם ישנה מסעדה, חנות ירקות, מכולת קטנה ושירות תיקון נעליים. שמתי שם את הסנדלים, על הדרך קניתי מהם גם חצי קילו מלפפונים וחצי קילו עגבניות. אנחנו המשכנו בדרך, החלטנו לאכול בבית חב"ד, כבר אנחנו שבוע בפאי, ועדיין לא ביקרנו בבית חב"ד, זה בד"כ לא אופייני לנו. אז אפרת והילדים ירדו שם, אני המשכתי לנסוע הביתה כדי להביא לעידו בגדים לשינה ומברשת + משחת שיניים, מהבית נסעתי אל Herbana Retreat Resort at Pai , אותו מקום שבדקנו ללינה לפני שסגרנו פה, אז בעקבות ההמלצה שלנו, דניאלה וטלי עם ילדיהם הגיעו לישון כאן. עידו נסע כאמור איתם. תפסתי אותם בדיוק בחניה, נתתי לעידו את שקית הבגדים ונפרדנו שוב.
כעת נסעתי בחזרה אל בית חב"ד שם המתנו לאכול כשאפרת הזמינה לכולם. היא שוחחה שם עם הרבנית – חני לגביי פעילות לילדים שיכולה להגיע דרך המקום. האוכל הגיע, למען האמת די בינוני ומאוד יקר. טוב, אם לא מנסים, לא יודעים. אכלנו את הכל, המחיר בסה"כ היה מעל 1,000 בהאט. אולי הארוחה היקרה שלנו כאן בתאילנד (כולל הביקור הראשון). יצאנו מבית חב"ד בדרך הביתה, פה כבר הילדים התארגנו לקראת שינה, ליה גם כן הייתה מאוד עייפה, ראתה כמה פרקים של קוקומלון מהיוטיוב שלה והלכה לישון
— 30/05/2023 , יום שלישי —
היום הזה היה יום מעט מבוזבז בשבילנו, ההספק היה דל כאשר בחוץ היו שמיים כחולים בצבע מושלם ומזג אוויר יפה. את היום הזה הקדשנו בעיקר לילדים וזה הגיע על חשבונינו, וזה טיפה מבאס. מחר זה יהיה אחרת (בתקווה למזג אוויר יפה כמו היום).
התעוררתי היום בסביבות השעה 8:00, אפרת ואני על הבוקר הכנו לנו קפה ויצאנו אל פינת הישיבה הקבועה שלנו במרפסת מחוץ לבית. ליה בדיוק התעוררה, איפשרנו לה לצפות קצת ביוטיוב \ נטפליקס. שאר הבנות עדיין ישנו, הן הלכו לישון מאוחר ביחד עם נינה חברה שלהן שבאה לישון אצלן. סבבה, אפרת ואני קיבלנו את השקט שלנו וזמן איכות במרפסת הבית, בשיחתינו להיום, ניסינו להשוות את הנסטינג שכאן בפאי לעומת זה שהיה לנו יחסית בתחילת הטיול בגואה. הנסטינג כאן לוקח בנוק אאוט…
השעה הייתה כבר אחרי 9:00 והגיע הזמן להזיז עניינים, אני נכנסתי מיד למטבח והתחלתי להכין ארוחת בוקר, לחתוך ירקות, לטגן חביתות עם בצל ולחמים, בקיצור, הייתי עסוק. בזמן הזה גם הבנות החלו להתעורר אחת אחרי השניה, עידו כאמור הפעם לא היה איתנו, הוא ישן אצל חבר שלו – ליאו (אחיה של נינה). לאחר האוכל פתחתי את המחשב, היו כל מיני תוכניות לעשות מול המחשב בבוקר, שלא הספקתי כל כך, אבל כן היה לי חשוב להזמין כרטיסי טיסה מ ואל קמבודיה. אז עשינו את זה בסופו של דבר, אנחנו נצא מכאן (צ'יאנג מאי) ביום האחרון של הויזה שלנו, ב-20/6 ונגיע אל צ'יאנג מאי שוב פעם ב-3/7 עד ה-1/8 אז יש לנו טיסה ליפן.
בלחץ של זמן, יצאנו מהבית כולנו בשעה 12:00, נסענו קודם כל אל המקום בו הפקדנו אתמול את הסנדלים של יובל לתיקון, מסתבר שזהו מקום בו מתקנים נעליים, חנות נוחות, מסעדה, ספר גברים הכולל גם גילוח ! משהו בסגנון One man show אותו מנהלים זוג מבוגרים חביב. המקום נקרא: Dang Thai Food And Drink, קיבלתי שם את הסנדלים של יובל מתוקנים, נפרדתי מ-60 בהאט עבור השירות ומשם המשכנו לבית של ליובה. אמנם לקח לה זמן עד שהיא סוף סוף שלחה לנו את המיקום של הבית שלה, אבל בסוף זה קרה, הגענו אליה בדיוק בשעה שקבענו – 12:30. ליובה היא בחורה צעירה (בערך) שהחליטה להשתקע כאן בפאי, היא שוכרת בית צנוע על שפת נחל קטן (שבעונת הגשמים, כנראה הוא כבר לא יהיה קטן), היא מגיעה ממוסקבה, אמא לשני ילדים (בערך בגילאים שלנו), מעין ילדת פרחים כזו רק שכבר בסביבות גיל ה-40, הגענו אליה דרך המלצה של ישראלים, היא מעבירה סדנאות וחוגי תפירה. למעשה היא אומנית בכל רמח איבריה, ועל כן היא מציעה גם חוגי אומנות נוספים מלבד תפירה, אנחנו הורים זורמים, בסגנון של – קחי את הילדים שלנו ותלמדי אותם מה שאת רוצה, רק קחי אותם בבקשה מאיתנו 🙂 זוהי החצר שלה:
שמנו שם את הילדים, דניאל, יובל ונינה והמשכנו אני, אפרת וליה אל המקום בו קטי מתוגררת עם ילדיה, ידענו שהם לא שם כעת, אבל בכל זאת רצינו לבדוק את המקום ולרחרח לגביי שכירות בית שם לתקופת חודש יולי, כאשר נגיע לכאן בפעם השנייה. אז הגענו למקום והתפעלנו מאוד מהמרחבים העצומים שכאן, בניגוד לשכונת היוקרה בה אנו גרים, בה כל בית יחסית צמוד לשני, כאן ישנו מרווח מאוד גדול בין בית לבית והמון טבע מסביב. הגענו אל בית הקפה במרכז המתחם, ביררנו לגביי שכירת בית, אבל הבית הגדול היחיד שיש להם כאן תפוס עד חודש אוקטובר, איזה בעאסה! טוב נו, לפחות התיישבנו בבית הקפה המקסים הזה והזמנו לנו שייקים + קינוחים, ליה בדיוק נרדמה ונתנה לנו מעט זמן איכות
בית הקפה נקרא: Romance Farm to Cafe, והוא ממוקם במתחם ענק שנקרא: Romance another story in Pai, וכפי שנראה בתמונות ובסרטונים, זהו מקום פשוט יפייפה כשבאנו אליו במזג אוויר מושלם
ישבנו שם אפרת ואני, יודעים שזמננו מוגבל, השיעור של ליובה עם הבנות אורך בסך הכל שעתיים ואפרת רצתה גם לנסוע ל-Herbana Retreat Resort כדי להביא משם את עידו, אז ניסנו להינות מהרגע ולנצל את זמננו המוגבל במקום הקסום הזה
נסענו לאסוף את עידו מהבית של דניאלה וטלי, בסוף קבענו להיפגש בבית קפה מסויים, אז את מי שלקחנו הייתה מילה – אחותה של נינה, עם עידו ניפגש מאוחר יותר. נסענו שוב פעם אל ביתה של ליובה, הגענו בדיוק בשעה הנקובה: 14:30, אך הם עדיין לא סיימו, היא ביקשה מאיתנו להגיע בעוד כ-10-15 דקות, בסופו של דבר כל החבר'ה הגיעו בחזרה לרכב כעבור 50 דקות! אני כבר הרגשתי ממש עייף, אבל בכל זאת, נסענו אל Harmony Hub Pai (אתמול כשביקרנו כאן, המקום היה סגור), המקום נמצא באמצע הטבע הפראי, עם בריכות שקטות, עצים גבוהים והמון ירוק מסביב
שם במקום פגשנו את עידו עם חברו ליאו ושאר החבר'ה, אפרת נשארה עם הילדים לשחק ולעשות יצירות, בזמן שאני פרשתי לרכב לנוח מעט, צפיתי בעיקר בסרטונים של כאן11 דרך הפייסבוק, נחמד להתעדכן ממה שוקרה בארץ מידיי פעם.
רק בסביבות השעה 17:00, כולם חזרו לרכב, בחוץ ירד גשם ושטף את כל האוויר מהאבק, הראות כעת הייתה מצויינת. אנחנו חזרנו הביתה. כל הילדים יצאו מרוצים מהיום הזה, כשהם חזרו מליובה, הם חזרו עם ידיים מלאות, כל אחת הכינה תיק צד אותו תפרה. נכנסנו פנימה לבית, אני מיד צנחתי על המיטה ונרדמתי לבערך 45 דקות, התעוררתי רק כאשר הטלפון הנייד שלי צילצל.
בערב, השארנו את הילדים בבית, נתנו לבנות הגדולות לשמור על הבת הקטנה, לכולם דחפנו טלפונים או מחשבים ניידים, ויצאנו לדייט זוגי, אפרת ואני. לאן ? אל אותה מסעדה מקומית ה-One Man Show הזו, מאוד רציתי לנסות את האוכל המקומי שלהם ב-Dang Thai Food And Drink, אז הגענו, הזמנו ואכלנו. האוכל היה טעים, כיאה לאוכל תאילנדי, אפרת התלהבה פחות ממני, והמחיר ? היה בדיחה, זול להפליא, הזמנו את מרק הטום קא גאי שאנו כל כך אוהבים, פאד קפאו ו-2 מנות של סלט פאפאיה, על זה הוספנו 2 שייקים ולבסוף קנינו גם עגבניות וביצים מהצרכניה שלהם. כל התענוג הזה עלה לנו 350 בהאט. כמו שאמרתי – בדיחה. חזרנו בחזרה הביתה עייפים ומרוצים, כאן בבית, סגרנו לילדים את הניידים והכרחנו אותם ללכת כבר לישון, זהו, עוד יום נגמר לנו כאן במסע.