— 06/09/2023 , יום רביעי —
אנחנו מרגישים כי אנו חווים 4 עונות ביום אחד בקנדה. בדיוק כמו בניו זילנד (כן, יש הרבה דברים משותפים בין 2 המדינות שאנו חווים), אנחנו מטיילים בקיץ של קנדה ומרגישים את העונות מתחלפות במהרה במהלך היום, פעם גשם, פעם שמש ומתחלף שוב. גם היום הזה לא עצר מלכת, גם על היום הזה חרשנו את האתרים הרבים של הפארק הלאומי באנף.
בבוקר התעוררתי בסביבות השעה 7:00 בבוקר, גם היום המתינה לי עבודה רבה, אז דפקתי פה מול המחשב בליץ מטורף, בזמן שאפרת התעוררה בזמנה החופשי. הכנתי סנדביצ'ים וארוחות בוקר, ובשעה 10:30 יצאנו מהבית. הפעם לא התרחקנו הרבה מהמקום בו אנו לנים, הנסיעה הראשונה הייתה אל פאתיי העיירה באנף שנמצאת מרוחקת כ-10-15 דקות נסיעה בסה"כ מכאן. הגענו אל היעד הראשון שלנו להיום: Hoodoos Viewpoint, מצב מזג האוויר המשיך להיות דרעאק, כמו בימים האחרונים כאן. ירד גשם שנע בין טפטוף מעצבן לגשם בלתי נסבל להליכה (כשאין לנו ציוד מתאים)
המקום למעשה מורכב מ-3 נקודות תצפית, ה-Hoodoos הזה הוא בסה"כ 3 סלעים ניצבים שנוצרו בעקבות שחיקת הסלע מהמים והרוחות במהלך כמה מיליוני השנים האחרונות ופיסלו את הסלע ל-3 עמודים. הבעיה היא שמנקודות התצפית בקושי רואים את העמודים. התהלכנו מהר בין הטיפות וחזרנו לרכב.
המשכנו אל הנקודה הבאה שהייתה כבר עמוק בתוך העיירה באנף. כעבור 8 דקות נסיעה הגענו אל חניון הרכבים הכמעט מלא של Surprise Corner Viewpoint, וזה היה באמת מקום הפתעה, לא ידעתי מהו המקום הזה מעבר לעובדה כי הוא נמצא ליד הנהר, הגשם בחוץ לא פסק, רק התחזק, אני יצאתי לבד אל המקום, לבדוק אותו, אז כן, מדובר על נקודת תצפית מעל הנהר, אני מאמין שהיא סופר מרשימה, אך הגעתי עד חצי מהדרך, במקום ממנו ניתן לראות את הנהר מעל לסלע גדול, צילמתי ועליתי למעלה, הגשם רק הלך והתחזק ואני רצתי במהירות את לאפרת והילדים שיושבים ברכב יבשים.
היה מבאס, אך המשכנו לנסוע ולראות את האתרים שנשארו לי בגוגל מפות. הגענו אל אותה נקודה פחות או יותר רק מהצד השני של הנהר, הגענו אל Bow Falls Viewpoint, הגשם פסק, איזה כיף, אפשר להסתובב בנחת בסביבה. ועוד איזו סביבה, המקום פשוט יפייפה. תחילה חקרנו את המפלים עצמם מהמפלס התחתון
ולאחר מכן עלינו לתצפת על המפלים מהמפלס העליון, פגשנו שם בחורה מבוגרת המטיילת עם בעלה בחלק המערבי של קנדה וארה"ב, הם גרים בצד המזרחי של קנדה וסיימו לפני כן קרוז של שבוע היוצא מאלסקה ומסיים בונקובר, במהלך המסע, היא מספרת, הם ראו קרחונים גדולים, כלבי ים והמון נקודות מדהימות, אני נדלקתי על הרעיון, רק צריך לעשות אותו ללא הילדים. נפרדנו מהזוג המקסים הזה, איחלנו אחד לשני הצלחה בהמשך הטיול והתפנתי לצלם את אפרת וליה (עידו נשאר ברכב)
השמש ביצבצה מבעד לעננים, אנחנו המשכנו הלאה, ליד המפלים ישנו מתחם הליכה קטן, ממש בפאתי מגרש הגולף, המשכנו לשם בזמן שהשמש כבר הספיקה לגרש חלק מהעננים, פתאום משמיים אפורים וקודרים, התחלנו לראות כחול ולבן למעלה, זה היה מרומם את הנפש והתמונות השתפרו כעת פלאים
בדרך חזרה למכונית החונה, מעל לגשר שמעל הנהר, צפינו בקבוצת רוכבים על סוסים אשר חצו בדיוק את הנהר. אי אפשר היה להישאר אדיש עם המצלמה תקועה בתוך כיס המכנס שלי כשראינו את זה, עשיתי שליפה מהירה ולחיצה על כפתור הצילום:
זהו, סגרנו פה את הפינה פה.
אותה בחורה מבוגרת שפגשנו מקודם, המליצה לנו להמשיך עם הכביש ולעשות סיבוב מאחורי מגרש הגולף של באנף. החלטנו לעשות לפי המלצתה וזה נראה כאילו מצאנו פה זהב. הדרך לשם הייתה מרשימה, כזו מרשימה שהייתי חייב לעצור בצד הדרך ולצלם:
המקום היה פשוט יפייפה, נכנסנו אל מתחם הגולף, נראה כמו מיליון דולר, הרגשנו מעט לא שייכים למקום, הרי זהו סוג של ספורט המושך אליו מיליונרים לשחק, מה לנו ולכאן ? אנחנו באנו להתרשם. המקום נקרא: Fairmont Banff Springs Golf Course
אחד מעובדי המקום הציע לצלם אותנו, מיד הסכמתי, ומבין שלל התמונות שהוא עשה לנו, אחת מהן יצאה ממש טובה:
המשכנו להסתובב שם במתחם הגולף, עד שאחד העובדים הגיע ואמר לנו כי מסוכן להסתובב שם מכיוון שכדור גולף טועה יכול לפגוע בנו. סבבה, חזרנו בחזרה, אני עשיתי לליה מעין תחרות ריצה בינה לבין עצמה:
יאללה, עזבנו את המקום והמשכנו הלאה עם הרכב בסיבוב שהומלץ לנו, בדרך עצרנו בנקודה יפה על שפת הנהר, מקום שקט ורגוע בו שמענו רק את ציוץ הציפורים ופיכפוך המים
לאחר שאכלנו ברכב את הסנדביצ'ים שהכנתי בבוקר, המשכנו הלאה אל המשך המסלול שלנו להיום. הגענו אל הצד השני של העיירה באנף, אל Cave and Basin National Historic Site, כרטיס המנוי השנתי שעשינו במרכז המבקרים של הפארק הלאומי פסיפיק רים לפני כשבוע וחצי, הקנה לנו כניסה חינם למקום, בכך עקפנו משפחה ישראלית אחרת שהחליטה לוותר על התענוג (כנראה בגלל העלות), אז על מה מדובר ? על מוזיאון בגדול, כאן במקום הזה בשנת 1883 הוקם לראשונה הרעיון של הקמת פארקים לאומיים בקנדה. יש במתחם מרכז לימודי הכולל לא מעט פלקטים של מידע וסרטון המסביר על ההיסטוריה והמקום. לאחר שצפינו בו עלינו למעלה לראות את הנופים
יש במקום מעין של מים חמים עם ריח חזק של גופרית וכמו כן בריכה ששירתה נאמנה את עשירי המקום אי שם לפני כמאה שנים. מלמעלה ניתן לתצפת גם על מעין המים החמים:
מלמעלה, המשכנו למטה, ירדנו אל המערה, גם שם ניתן למצוא מעיין מים חמים.
המשכנו להסתובב במתחם, עלינו למעלה במדרגות עץ אל נקודות תצפית ואל מעיינות חמים נוספים ופעילות גיאוטרמית מסריחה (מריח הגופרית)
סיימנו את הסיור שלנו כאן. עלינו שוב לרכב והמשכנו הלאה, הגענו אל מקום אשר לא תיכננו להיות בו מלכתחילה, פשוט מהכביש הוא נראה לנו מעניין אז מסתבר שהגענו אל Banff Trail Riders – Stables – אורוות סוסים. מקום בו ניתן לשכור כרכרות עם סוסים למשך פרק זמן כלשהו, אני ואפרת יצאנו מהרכב וצפינו באיך שהעובדים מטפלים בסוסים ומתפעלים את המקום
התכנון היה כעת לצאת מהעיירה ולהגיע אל כביש A1, משם לעשות כל מיני עצירות לאורך הדרך הצדדית, אך שוד ושבר, מה קרה ? חסמו את החלק הזה של הכביש, זה אומר שכמה מהנקודות אליהם רציתי להגיע לא היו יותר רלוונטיות לגבינו. באותו מקום של חסימת הכביש, עצרנו את הרכב ואפרת ואני יצאנו החוצה כדי לראות את הנהר וגשר הרכבים שמעליו, אז תחילה עלינו היה לחצות מסילת רכבת פוטוגנית:
ואח"כ בדרכי עפר צדדיות להגיע אל שפת הנהר:
טוב, התוכניות השתנו, בדקתי בגוגל מפות והמשכנו במסע תוך כדי אילתורים, בצד הדרך, עצרנו בנקודת התצפית – Vermilion Lakes Viewpoint.
בעקבות שינוי התוכניות, אנחנו שינינו כיוון ונסענו אל העיירה קאנמור (Canmore), מקום הקרוב למקום מגורינו, איזו עיירה מקסימה זו, מקום קטן וחמוד, מקום טוב לצאת בו לפנסיה הייתי אומר. אני ואפרת הסתובבנו שם, בין הבתים, מתלהבים מהנופים והבניה המרווחת (כמו בכל אמריקה) וההרים שברקע. אנחנו נסענו לכיוון מאגר המים: Rundle Forebay ועצרנו שם בשפת המאגר
שוחחנו מעט עם משפחה שהשיקה מעל המים סירת קאנו, אליה אח"כ הם נכנסו. היעד הסופי שלנו היה Whiteman's Pond Viewpoint, לשם כך הרכב שלנו היה צריך לטפס במעלה ההר, כדי להגיע אל נקודת התצפית הזו שהיא גם הגעה אל אגם או בריכה, אז תחילה צילמנו את הנוף המרהיב הזה של העיירה קינמור כשנסענו למעלה
הגענו אל האגם והתחלנו בהליכה לנקודת התצפית הנוספת:
כרגיל, מאוד התפעלנו הנופים, איך ששמיים כחולים יכולים לשדרג את הנוף. ירדנו בחזרה עם הרכב אל העיירה קינמור, שם הגענו אל הסופרמרקט Save-On-Foods. הסתובבנו הרבה במקום הענק הזה, עידו התלהב מהעוגות עם מגוון הפירות מעליהם, אנחנו ממש לא התפעלנו מהמחיר…
קנינו את כל המצרכים שאנו זקוקים להם ועוד כמה פינוקים מהצד לפני ששילמנו את ה-115 דולר, ויצאנו מהמקום. נסענו היישר אל הבית שלנו ב-Harvie Heights. כאן בבית הכנו ארוחת ערב, מרק ירקות שורש טעים לאללה. וגם נישנשנו את השטויות שקנינו בסופרמרקט. הילדים בערב ראו סרט לפני שפרשנו כולנו לישון.
אני מצרף לכאן סרטון נוסף (אחרון להיום) המתאר בקצת את הנסיעות שלנו כאן בפארק הלאומי באנף:
— 07/09/2023 , יום חמישי —
סוף סוף, הגיע הזמן, מזג האוויר היום היה פצצה! הגשם שליווה אותנו בימים האחרונים פסק כמעט לגמרי, את מקומו תפסה השמש עם שמיים כחולים מדהימים מתובלים בעננים אפורים \ לבנים. ההתחלה אמנם נראתה די מבאסת עם ענן שישב ממש מול הפרצוף שלנו, אבל תוך כמה דקות זה השתפר פלאים למשך כל היום המדהים הזה. תור הזהב שלנו כאן בטיול נמשך לעוד יום נוסף. הרי הרוקיס מתגלים כפנינה אמיתית בכל חודשי המסע שלנו עד כה. גם היום, כמות התמונות שצילמתי הייתה פסיכית, כך גם כמות התמונות שיועלו לבלוג הזה תהיה מטורפת. איפה הימים שהיינו בפאי – שם לא עשינו הרבה, שם ממש התאמצתי כדי למצוא תמונות כדי להעלות לכאן.
התעוררנו אפרת ואני היום בשעה 7:00 בבוקר, קצת לפני, לא עבדתי היום זמן רב מול המחשב, כי היינו צריכים לצאת מוקדם בבוקר. אפרת ואני הכנו מהר סנדביצ'ים, לקחנו את ליה איתנו בסופו של דבר (התלבטנו לגביי זה אתמול בערב) ויצאנו לדרך, אנחנו תיכננו להגיע אל יעד מוכר, רצינו לחזור אל ה-Emerald Lake בו היינו לפני יומיים, אז ירד גשם מעצבן באגם, מה שביאס אותנו כל כך להסתובב שם, מה גם שזה פגע קשות בראות, אז מכיוון שהיום הזה היה יפה מאוד, חשבנו לתת הזדמנות שנייה למקום הכל כך מומלץ הזה בפני הרבה מן המטיילים. הדרך לשם הייתה יפה כשלעצמה
הגענו אל המקום בסביבות השעה 9:30 בבוקר, היו עוד כמה מקומות בודדים בחניון הרכבים, המקום היה אפוף ערפל. ענן מקומי החליט לנחות לנו על הראש. בהתחלה זה ביאס, אך הענן התפזר תוך כמה דקות מהרגע שהגענו למקום. אני חייב לציין כי בזמן שהשמש עלתה מעל לאגם, האווירה הסביבתית הייתה מעט מיסטית ובעיקר יפה מכדי לתאר במילים, אז אתאר בתמונות:
התיישבנו על ספסל לצד האגם ואכלנו את הסנדביצ'ים שהכנו מוקדם יותר בבוקר, ליה בקושי אכלה, אנחנו טרפנו, רגע לפני שיצאנו לטרק המקיף את האגם עשינו סלפי להראות אותנו רעננים ומחוייכים.
הטרק עצמו שמקיף את האגם נמתח על פני 5.2 ק"מ, בשלט שלפני היציאה רשום כי ניתן לעשותו בשעתיים של הליכה, כמובן שזוהי הליכה ללא עצירות, וברוך השם אנחנו עוצרים הרבה. בתמונה הבאה לשם שינוי אנו רואים את אפרת הולכת במרץ
ההליכה בתחילת הטרק עברה ביער, כשכל פעם ניתן לפנות הצידה ולהגיע אל שפת האגם שנמצא כ-5 מטרים מאיתנו. הנופים הנשקפים מהאגם היו מרשימים מאוד, נופים של ההרים המקיפים את הסביבה
כפי שניתן לראות, בחוץ היה קר, מד הטמפרטורה של הרכב הראה 4 מעלות בבוקר, ועכשיו זה עונת הקיץ בקנדה, מעניין מה מד הטמפרטורה מראה בדצמבר – ינואר. לאחר כקצת פחות משעה הליכה (עם עצירות), הגענו אל הקצה של האגם, איזה מקום שקט ורגוע, לא היו שם הרבה אנשים, כך שקיבלנו את הפרטיות שלנו וההרגשה כאילו כל המקום הזה היה רק בשבילנו
הסתובבנו שם לא מעט זמן על שפת האגם, מצד אחד המים השקטים בצבע טורקיז, מצד שני הרים גבוהים עם פסגות מושלגות. ליה בזמן הזה נרדמה על המנשא. חיה טוב הקטנה הזו.
בשלב מסויים, מצאנו ספסל עץ במקום מבודד צופה על האגם, התיישבנו שם אפרת ואני, הצלחתי גם להעמיד את מנשא הגב על הספסל מבלי להעיר את ליה (הגעתי כבר למידת מיומנות מרשימה עם המנשא הזה שמלווה אותנו כמעט שנה), אז התיישבנו שם ופשוט שתקנו. הקשבנו למים הזורמים באחד מהנחלונים הנשפכים אל האגם והרוח הקלילה שנישבה לה שם. אלו היו רגעים קסומים שלא אשכח עוד זמן רב.
משם המשכנו הלאה אל הגדה השניה של האגם, מכאן אנחנו כבר חוזרים לנקודת ההתחלה של הטרק רק מהצד השני. ההליכה הייתה בעיקר בבוש, הלכנו מעל דרך בוצית מאוד, כשמידיי פעם מצאנו פרצות מהיער אל האגם המרשים
סיימנו את הטרק לאחר כ-2:45 שעות מרגע היציאה, היו הפסקות רבות ואנו מגדירים את ההליכה הזו כאחת הטובות והיפות שהיו לנו במסע הזה. כמה שמזג אוויר יכול להשפיע, לאחר שאפרת וליה הלכו לשירותים, אנחנו נכנסנו לרכב שלנו בדרכינו לצאת מהחניון שבינתיים היה מפוצץ ברכבים, אפילו על צד הכביש שמוביל לחניון לא היה ניתן למצוא מקום פנוי…
בדיוק כמו לפני יומיים, גם הפעם עצרנו בנקודת התצפית מעל הגשר הטבעי – Natural Bridge Lower Falls, למה ? כי זה ממש על הדרך, ובפעם שעברה ירד עלינו גשם חזק ולא מאוד נהנינו מכך. אז גם הפעם קיבלנו חוויה מתקנת במקום
למרבה ההפתעה לא היו כאן הרבה מאוד מטיילים, הייתי מצפה ליותר ממקום כל כך יפה כמו זה, בטח אם הוא ליד אגם האמרלד.
אוקיי, סיימנו גם כאן, לא שהינו במקום זמן רב, לכולנו היה מצב רוח מרומם, בעיקר לליה שהתעוררה כאמור משנתה במהלך הטרק וכשהיא מרוצה, אנחנו מרוצים.
בדרך אל העיירה באנף, עצרנו בנקודת תצפית נוספת, לא ידענו עליה הרבה, מעבר לעובדה שקוראים לה: The Spiral Tunnel Viewpoint, כשקראנו את השלטים בנקודת התצפית הזו הבנו את הקטע.
בשל התוואי הגיאוגרפי הקשה למעבר כאן, בשביל ששתי רכבות יוכלו לנסוע מנקודה א' ל-ב' בין ההרים שמסביב, האופציה היחידה שניתן לעשות זאת היא על ידי יצירת סיבובים ספירליים של מסילת הרכבת. לנו שיחק המזל, כי בדיוק כמה דקות לאחר שהגענו למקום, 2 רכבות אכן הגיעו אל המקום. ובכך ראינו, כמו אשליה, 3 רכבות כשאחת מהן מופיעה פעמיים (הקצה הקידמי והקצה האחורי). היה חביב, אבל לא מדהים.
יעדינו הבא היה קצת אניגמטי. מכיוון שהיום הזה היה מאוד יפה, החלטנו אפרת ואני להגיע שוב פעם אל חניון הרכבים באתר הסקי: Lake Louise Ski Resort & Summer Gondola, באותו מקום בו היינו אתמול שם לקחנו את ההסעה אל אגמי לואיז ומוריין. חשבנו לעצמינו כי עם הרבה מזל אולי נצליח למצוא מקום על האוטובוס אל אגם מוריין, אולי מישהו יבטל ככה בדקה ה-90. אז החנינו את הרכב בחניון, ניגשנו לדלפק מכירת הכרטיסים והצ'ק-אין, שאלנו את הבחורצ'יק עד כמה מזל יש לנו היום, ההוא בדק במחשב שלו ו…. אין מקום. סעמק! טוב, אבל הוא הפנה אותנו לאחת מהחברות הפרטיות שמריצות הסעות גם הן אל האגמים. אוקיי, הלכנו אל אחת מהן, יש להן מקום והם מוכרים כרטיסים משולבים, כרטיס אל הגונדולה (רכבל) שתיקח אותנו במעלה ההר לנקודת תצפית וכרטיס לאוטובוס של אגם מוריין. נשמע פצצה, רק מה המחיר ? 100 דולר לאחד. לא מעט בכלל. אבל בסופו של דבר החלטנו ללכת על זה, 2 כרטיסים לשני מבוגרים (על ליה לא משלמים). הזדרזנו להגיע אל הרכבל, השעה הייתה כבר 13:45 והאוטובוס שלנו יוצא ב-15:00, כך שאנחנו צריכים לטפס על ההר עם הרכבל, ולחזור עד 15:00. לקח לנו כ-15 דקות לעלות למעלה, הנופים על העיירה לואיז ואגם לואיז נראו ממש טוב. שם למעלה ירדנו מהרכבל והלכנו כ-5 דקות אל נקודת תצפית מרשימה
נקודת התצפית הייתה מלאה בתיירים, הסתובבנו שם צופים על הנופים, תוך כדי בדיקה מתמדת בשעון, לא רצינו לפספס את ההסעה לאגם.
אז ירדנו בחזרה למטה ברכבל, קצת היינו לחוצים, אבל בסופו של דבר הצלחנו להגיע 5 דקות לפני היציאה. האוטובוס יצא בזמן, היינו 18 אנשים ברכב גדול (נו מה ? עם מחיר כזה זה מובן שהוא לא יהיה מפוצץ), הנסיעה אל האגם לקחה כחצי שעה. ובדיוק כמו לפני יומיים, גם הפעם ליה החליטה להירדם בדרך לכאן, מה שזה אומר, שבדיוק כמו לפני יומיים, סחבק היה צריך לסחוב אותה על הידיים. כל הדרך אל נקודת התצפית:
אז כן, הנופים הפעם היו מרשימים הרבה יותר עם שמיים כחולים ואוויר צלול ונהנינו כעת הרבה הרבה יותר כשלא יורד עלינו גשם. באותם רגעים המצלמה שלי לא ידעה נחת. היא תיקתקה ללא הפסקה
כל זווית נראתה לנו יפה יותר מהשניה, ליה שהייתה עדיין על ידי, הקשתה מאוד לתפעל את הצילומים כששתי ידיי תפוסות, אבל דרך כל מיני קומבינות, הצלחתי להריץ את הביזנס:
יום כזה יפה, זה היה ברור שהוא יהיה מפוצץ במטיילים, לא הייתה לנו בעיה לבקש מאנשים לצלם אותנו, תמיד נמצא הבן אדם עם המצלמה המקצועית שהוא היעד המועדף שלנו לצילום משפחתי:
ואכן אותו צלם חובב עם ה-Sony Alpha 3 שלו, לא איכזב עם התמונות (של הגוגל פיקסל שלי):
ירדנו מנקודת התצפית המרשימה, ליה הייתה צריכה ללכת לשירותים, סבבה, היא שיחררה שם את מספר 2. אני המתנתי בחוץ עד שתסיים. כבר לא נשאר לנו הרבה זמן שם, השעה 17:00 התקרבה, וזה הזמן של האוטובוס שלנו לצאת בחזרה לחניון הרכבים. בזמן המועט שנשאר לנו הלכנו לאורך שפת האגם וראינו אותו מגובה אפס
חזרנו אל חניון הרכבים עם ההסעה, וגם מקום כל כך בנאלי יוצא יפה עם שמיים כאלו:
זהו, די סגרנו את הפינה, השעה הייתה כבר 17:30 ויש לנו עוד כמעט שעה נסיעה בחזרה הביתה. עצרנו בדרך בנקודת תצפית מרשימה, אותו מקום שכבר בילינו בו אתמול, אבל שוב, מזג אוויר כזה גורם לנו לחזור על אותם מקומות שוב פעם.
כאן בבית שלנו, שלושת הילדים לא הרגו אחד את השני, שאלו חדשות טובות. אפרת ישר ביררה איתם מי עשה את כל המטלות שלו להיום. אני התחלתי לעבוד על הבלוג, אפרת הייתה אחראית על ארוחת הערב, אותה אכלנו בשלבים (המבוגרים בסוף).
מחר אנחנו עוזבים את המקום, כך שכולנו צריכים לארגן את התיקים עוד היום לפני השינה, כדי לחסוך זמן מחר בבוקר.