— 20/09/2023 , יום רביעי —
מלחתכילה חילקנו את הטיול בקנדה לשניים, החלק המערבי והחלק המזרחי, לאחר חודש גדוש בחוויות וטיולים במערב המדינה אנחנו עוברים היום לחלקה המזרחי שיהיה קצר יותר, פחות מושך, אבל עם וואחד אטרקציה מטורפת אליה נגיע לקראת הסוף.
אז התעוררתי היום בשעה 7:00 בבוקר, לא היה לי הרבה זמן, עניתי לכמה מיילים דחופים ויצאתי עם הרכב להחזיר אותו לאותו מקום ממנו לקחתי אותו לפני כחודש (חנייה של בית פרטי). בחוץ היה קריר, אך לא ירד גשם בניגוד לאתמול. החנתי את הרכב, שמתי את המפתחות ב-Lockbox וצילמתי אותו שהכל יהיה מסודר, השארנו למשכיר את מנשא הגב של ליה, אין לנו מה לעשות איתו עוד והצעתי לו להשאיר אותו ברכב שייקח אותו לעצמו, הוא הסכים וכך היה.
רק אז גיליתי כי ישנה באפליקציית Turo תיקייה לשם זורקים את כל התמונות, והמשכיר של הרכב העלה לשם טונות של תמונות ביום שלקחתי אותו. כל שריטה, כל דפקט מתועד כאן בתמונות. אוקיי, למדתי משהו חדש. חזרתי הביתה ברגל, הליכה של כחצי שעה, חצי שעה של כיף, לבד עם עצמי, מנקה קצת את הראש ומזיז את הרגליים. הגעתי הביתה אל סיר הלחץ, היינו מעט לחוצים להתחיל לארגן את הציוד ולהכין ארוחת בוקר ווידאנו כי לא נשכח שום דבר בבית. בשעה 10:00 הזמנתי לנו Uber שייקח אותנו אל שדה התעופה של ונקובר, אנחנו טסים היום כאמור אל טורונטו בצידה המזרחי של המדינה. תוך 8 דקות הנהג הגיע ואנחנו היינו בלחץ של להספיק לארוז הכל ולצאת לחנייה. בחורצ'יק מהגר הכניס אותנו אל הרכב שלו – טסלה, היה קצת מתאגר להכניס את כולם ועוד כל הציוד שלנו.
הנסיעה לקחה לנו כשעה עד שהגענו אל שדה התעופה, הנהג היה חביב (מהגר מאיי פיג'י ומוסלמי אדוק), אך נכנס לנו לקרביים של המשפחה יותר מידיי, עידו שם חטף קריז על האחיות שלו והיה קצת לא נעים. טוב, לא נורא, אנחנו ירדנו בשדה באולם היוצאים. דרך מסופים אוטומטיים הוצאתי את כרטיסי הטיסה שלנו, אך התגיות לחבר לתיקים שלנו לא יצאו, אלא אם כן ארכוש כבודה, העניין הוא שאני די משוכנע שרכשתי כבודה לתא המטען עוד כששילמתי עבור הכרטיסים, אך זה לא נראה כך לפי המכונה. טוב, הגענו אל נציגה אנושית, בסופו של דבר העלנו 2 התיקים הגדולים שלנו ותיק האוכל ועוד את 2 המזוודות הבינוניות שלנו שנתנו לנו להעלות ללא עלות, כל שאר תיקיי הגב הולכים איתנו למטוס כ-Carry on. חיפשנו כעת את שער העליה שלנו למטוס
עברנו בידוק בטחוני יחסית מהר ונשארה לנו כשעה להמתין עד שהמטוס יצא, בזמן ההמתנה הודיעו בכריזה כי לא יהיה מספיק מקום לכבודה שמעלים למטוס ומחפשים מתנדבים להכניס את תיקיהם לתא המטען, יאללה התנדבנו והשארנו 3 תיקי גב ל-Checked in.
עלינו על המטוס ובאיחור קל המראנו מהשדה, הנופים כרגיל ובאופן לא מפתיע מלמעלה היו מאוד מרשימים, לראות את ונקובר וערי הלווין שלה ממבט הציפור
הטיסה לקחה כ-3.5 שעות ויש עוד 3 שעות הפרשי זמן בין ונקובר לטורונט, כך יצא שעזבנו בערך ב-14:00 והגענו בערך ב-21:00 (קצת אחרי). הילדים התלהבו מהמסכים האישיים עם אופציות הבידור הרבות ששם, עוד יותר התלהבו כי ניתן להגדיר את יחידות הבידור שיהיה עם תפריטים בעברית !
במהלך הטיסה צפיתי בסרט המטומטם "רובוטריקים" החדש, עלילה ומשחק מתחת לכל ביקורת, אבל אחלה של אפקטים. העביר את הזמן סביר, צפיתי אח"כ בתוכנית שכולם מדברים עליה ורק אני טרם יצא לי לצפות בה: "תרגיע" של לארי דיוויד. צפיתי בפרק הראשון של עונה 11 (זה מה שהיה) ו-וואלה, היה מצויין, צחקתי לא מעט. לקראת שעות הדימדומים, הצצתי בחלון וראיתי את הסצינה היפה הזאת:
נחתנו בשדה התעופה של טורונטו בסביבות השעה 21:30 (שעון מקומי), המתנו לכבודה שלנו עד 22:30 בערך, זה היה חתיכת ייבוש, מה הפלא שאנשים מעלים את הכל כ-Carry on בטיסות. אני כבר הייתי לחוץ להגיע לבית שלנו, לאחר איסוף הכבודה, עצרנו ב-Tim Hortons שבשדה התעופה לקנות לנו משהו לאכול לפני השינה. כי במקום המגורים שלנו היום, אין לנו שום דבר לקנות בסביבה, ואין לנו גם רכב… טוב, הזמנו אח"כ Uber לבית שלנו. הוא הגיע יחסית מהר. הגענו אל הבית שלנו בטורונטו לאחר השעה 23:00 בלילה, אך אנחנו עדיין חיים בשעון ונקובר ושם זה לפני 20:00, הילדים אכלו ולא באמת היו כל כך עייפים, ניסינו בכוח להכריח אותם ללכת לישון כדי להתרגל לשעון טורונטו כבר, זה היה מאתגר. הם היו עצבניים מהיום הזה ומאוד רועשים. בסופו של דבר כולנו סגרנו את הבסטה.
— 21/09/2023 , יום חמישי —
היום הזה היה חצי יום התאקלמות (לשעון המקומי), חצי יום טיול בטורונטו, בכל זאת אנחנו כאן בעיר אולי המפורסמת ביותר במדינה, לא נבקר בדאון טאון שלה ? התעוררתי היום ב-9:15 שעון מקומי, עברתי בריפרוף, על ההודעות של הוואטסאפ, המיילים, המסנג'ר, השיחות שלא נענו וההודעות מהאפליקציות השונות (אייר בי-אנ-בי וטורו). טוב, גם היום ישנה הרבה עבודה. ציחצחתי שיניים, והתיישבתי לעבוד, עשיתי הרבה (באופן יחסי אליי) טלפונים לארץ, השעה הייתה כבר אחרי 10:00, ואני הייתי צריך להגיע אל מקום האיסוף של הרכב, העניין הוא שתחילה חשבתי כי האיסוף הוא איסוף עצמי כמו בפעם הקודמת, אח"כ הבנתי כי הנהג הגיע אל נקדות האיסוף בשעה 7:30 בבוקר ! אז חשבתי לעצמי שבטח הוא עובד במקום אז אפשר להגיע מתי שרוצים בערך. תפסתי Uber והגעתי למקום ב-10:30 , בדיוק איך שהגעתי, קיבלתי הודעה באפליקציה כי עברה חצי שעה ועל כן אני נקנס ב-50 דולר, פאאאקקקק !!!! מאיפה זה הגיע אליי כעת ? איך לא ידעתי… טוב, נפגשתי עם הבחורצ'יק, הוא הראה לי את הרכב, צילם את הרישיון שלי, הסביר לי דבר או שניים וזהו, נפרדנו לשלום. גם הפעם, בתיקיית התמונות של האפליקציה נמצאות 423 תמונות של הרכב, לעזאזל, הבן אדם לקח 423 תמונות !!! (אני רואה לפי השעה שהוא צילם את הרכב כי זה היה היום בבוקר), פסיכי לגמרי.
טוב, במקום האיסוף, שזה חניון של מרכז מסחרי מצאתי סופרמרט של הודים, מגניב, אנחנו זקוקים למצרכים לארוחת הבוקר, נכנסתי פנימה ושמעתי מוסיקה הינדית מרגיעה, אויי, אילו זכרונות טובים זה הביא לי, קניתי את הדברים הרגילים ועוד הוספתי כמה קינוחים הודיים (עוגת חלב וגולב ג'אמון). חזרתי לבית שלנו היכן שאפרת והילדים ממתינים לאכול כנראה. הכנתי ארוחת בוקר, הבנות עדיין היו במיטה, קשה להן עם הפרשי השעות, זה או שהן סתם מתעצלות לקום. מפה לשם, משם לפה, הזמן טס לו ואנחנו כבר הגענו לשעה 14:00 בצהריים, דחקתי באפרת לצאת כבר ולטייל בטורונטו, אני לא יודע אם תהיה לנו הזדמנות נוספת לבקר בעיר (מחר אנחנו עוזבים), יצאנו מהבית אני, אפרת וליה, כל השאר לא רצו לצאת להרפתקאה היומית שלנו, הרכב עצמו הינו דודג' גראנג קראוון, שנת 2015, עם סטנדרט הרבה יותר נמוך ממה שהיינו רגילים לנסוע אליו (קרייזלר פסיפיקה), אבל בסדר, מה כבר אפשר לצפות מ-46 דולר ליום ? העיקר שהרכב נוסע. והוא נסע באמת והביא אותנו אל מרכז העיר, החנינו את הרכב בחניון רכבים שעלה לנו 15 דולר לכל היום (כן, לא זול פה), אנחנו המשכנו רגלית לכיוון המזח
שם תפסנו מונית סירה שהביאה אותנו אל איי טורונטו, 25 דולר לשנינו לכיוון אחד. קיבלנו מונית פרטית, היה נחמד, גם המשיטה של הסירה הייתה נחמדה מספיק כדי לעצור את הסירה באמצע השייט ולצלם אותנו ביחד
הגענו אל ה-Centre Island וירדנו במזח שם. המקום עצמו הוא פארק אחד גדול ויפה, מאוד נהנינו להסתובב שם, ניתן לראות את ה-Skyline של מרכז העיר טורונטו
אנחנו נכנסנו פנימה אל תוך האי והפארק שנמצא שם, בינתיים ליה התעוררה מהשנ"צ שלה והסכימה ללכת ברגל. אנחנו הגענו אל Centreville Amusement Park, מקום מדליק לאללה רק חבל שהוא היה סגור (הוא פתוח רק בסופי שבוע), אבל עדיין היה כיף להסתובב בעיר המדומיינת שהם בנו שם, גם אם היא סגורה.
המשכנו להסתובב שם באיזור, חצינו את הגשר שמפריד בין האיים
והגענו אל הקצה של הקצה של האי, אל Centre Island Beach, זה אמנם נשמע רחוק, אבל כל ההליכה הזו לקחה לנו משהו כמו 15 דקות מהפארק הסגור. ליה כל הזמן הציקה לנו שהיא רוצה גלידה, מצאנו לה אחת כזו רק שם ליד חוף הים, על הדרך קניתי גם לי טילון, אלו היו אולי הגלידות היקרות ביותר שקניתי בחיי, 12 וחצי דולר ! כרגיל, אמרתי לאפרת, אנחנו משלמים פה על הלוקיישן. התיישבנו על שפת חוף הים ונישנשנו את הגלידות שלנו
עם סיום הגלידות, המשכנו ללכת עד הקצה של המזח, עשינו סיבוב שם, התפעלנו מהשמש שמסתתרת מאחורי העננים וחזרנו בחזרה, הגיע הזמן באמת כבר לחזור הביתה, השעה הייתה אחרי 17:00 ויש לנו דרך ארוכה. בדרך עוד עצרנו להצטלם עם השקיעה וליה גם רצתה אח"כ ליד המזח לשחק עם הכיסאות האדומים המתקפלים על הדשא
לא הבנו כל כך לגביי ה-ferry הגדול שלוקח אנשים, תחילה לא ידענו כי זוהי הסעה בחינם, ואח"כ לא ידענו כי המעבורת הזאת מגיעה בדיוק לאותו מקום של המונית סירה שלנו, פיספסנו את זה ולקחנו שוב פעם מונית בחזרה הביתה… טוב נו, ידע = כסף, לא היה לנו את הזמן לחקור כל כך על האיזור, אז שילמנו על זה כסף. לפחות התלהבנו מהשקיעה שנפלה על העיר טורונטו:
חזרנו במהרה אל חניון הרכבים, אספנו את הרכב והתחלנו בנסיעה הביתה, יש פקקים בטורונטו ולא מעט. אנחנו נאלצנו לאכול אותם בדרך החוצה מהעיר. בינתיים כשאני משווה אותה לונקובר, העיר המערבית של המדינה לוקחת בנוק-אאוט. שמתי לעצמי בגוגל מפות סופרמרקט קרוב למקום מגורינו בעיר לווין בה אנחנו ישנים Mississauga היא נקראת, בסופו של דבר עצרנו בסופרמרקט Oceans הקרוב אלינו, הסופר הזה מיועד הרבה למהגרים, בו ניתן למצוא אוכל אסייתי ברובו. כמובן הרבה מאוד מהגרים מאסיה מבקרים בו. פתאום את כל הנודלס והשתיה שמצאנו בכל חור ביפן, מצאנו גם כאן וכם גם תבלינים מהודו. קנינו כל מיני מצרכים לארוחת ערב (דים סאם), באיזור הירקות והפירות מצאתי קוקוסים ומנגוסטין שהיינו קונים המון בשוק של פאי, רק שכאן זה בערך פי 5 במחיר
טוב, יצאנו מהסופרמרקט מאושרים, ליה עשקה אותנו רק בשתייה מתוקה (מיץ תפוזים מקרטון שהיה במבצע של 79 סנט. אויי, זה היה פשוט מגעיל). חזרנו הביתה, הילדים בבית לא נקפו אצבע באף אחת ממטלות הבית, המטבח שלנו נראה בדיוק כפי שהשארנו אותו, מלא אוכל על השולחן, צלחות וכוסות ממתינים לשטיפה בכיור, הם לא דאגו אפילו להכניס את האוכל למקרר. לא היה לעניין. הערב הגיע, הכנו ארוחה אפרת ואני ואכלנו לבד, הילדים לא כל כך היו רעבים. הם אכלו כשעה אחרינו. אני התיישבתי לכתוב בבלוג והשאר היו בדרך לסגור את הפינה ללילה וללכת לישון
לא נורא אם לא נכנסתם לפארק שעשועים באיים. המחירים שם לא הכי זולים. אנחנו מלכתחילה ויתרנו
אנחנו מגלים כאן כי מזרח קנהדה יקרה יותר ממערב המדינה…