— 16/10/2023 , יום שני —
זהו, אפשר להגיד שפחות או יותר נגמר הטיול שלנו במתכונת שהורגלנו אליה בשנה האחרונה, היום כבר נכנסנו לתלם ובדיוק כפי שהיינו אמורים להתנהל בארץ, אנחנו עושים את זה כאן בדירה שלנו ברומניה. אני מניח שאנחנו נצא לגיחות פה ושם, אבל זה כבר ממש לא אותו הדבר. אין לי הרבה מה לרשום היום כאן, כי את רוב רובו של היום עבדתי, אפרת הייתה עם הילדים ועבדה איתם על לימודים, הם אפילו התחברו לזום, לשיעורים שמתקיימים בארץ דרך Google Meet (עד שהמצב הבטחוני בארץ ירגע).
כהרגלי, התעוררתי בסביבות השעה 7:00 בבוקר, הכנתי קפה והתעדכנתי בחדשות בארץ. לאחר מכן פתחתי את המחשב והתחלתי לעבוד, המשכתי ליצור את הקורס הדיגיטלי החדש אותו אני מתכוון להוציא. לאט לאט זה קורם עור וגידים. ובתכל'ס ? קצת התגעגעתי לזה. עם הזמן כל שאר בני המשפחה התעוררו. עשיתי הפסקה מהעבודה והכנתי ארוחת בוקר, תחילה לי ולעידו (שהתעוררנו ראשונים) ואח"כ לכל השאר. שוחחנו עם הילדים שהגיע הזמן לשנות את סדר יומינו מהשנה האחרונה. לאחר מכן הדלקנו שוב נרות ונשאנו תפילה לישראל. עידו נכנס לשיעור זום עם הכיתה שלו, אותם ילדים שלא ראה שנה שלמה, כל השיעור הלך על שאלות ותשובות כשהוא היה הפוקוס, המורה שלו נתנה לכל הילדים לשאול את עידו שאלות על המסע שלנו וכל הדברים הנלווים, הם היו מאוד סקרניים וכך גם המורה.
אני תפסתי את מקומי במטבח, המקום היחיד בכל הדירה הזו עם שולחן בו ניתן איכשהו לעבוד, למרות הכיסאות הלא נוחים. בסביבות השעה 14:30 עשיתי שוב הפסקה. הכנתי לנו ארוחת צהריים, הוצאתי את הנאגטס מהמקפיא וחיממתי אותם על המחבת, רציתי להפעיל את התנור אך הוא פלט ריח מאוד חזק של גז בישול. החלטתי לוותר ולעבור למחבת על האש. בנוסף בישלתי גם את הפתיתים שנשארו לנו מאיטליה, קראנו לילדים לבוא לאכול, רק ליה הגיעה וזה היה הזמן שלי ושל אפרת לצאת החוצה מהבית ולהתאוורר מעט. אנחנו הלכנו כמה מאות מטרים ברחוב על עבר הסופרמרקט השכונתי: Profi Super. היה חסר לנו עגבניות ולחם, על הדרך פוצצנו שוב פצם את סל הקניות שלנו. טוב נו… ליד הסופר ישנה מאפייה עם מאפים שנראים פצצה, עצרנו שם וקנינו כל מינו פריטים שנראו לנו טוב. מאפים עם תפוחים, דלעת מתוקה, שוקולד, גבינה וצימוקים ועוד. בחוץ היה קריר, הטמפרטורות היום היו נמוכות ב-10 ממעלות מאלו של אתמול ולפנות בוקר ירד גם גשם כאן. חזרנו הביתה, לפני שהילדים מתנפלים על ארוחת הצהריים שהכנתי, אפרת ואני בשושו גמור נישנשנו מהמאפים לפני שהילדים ישימו לב, הסתגרנו לבד במטבח ונהנינו מהשלל. לאחר מכן אני המשכתי עם העבודה שלי, אפרת על הלימודים של הילדים שבינתיים אכלו ארוחת צהריים
כבר הזמן עבר חלף לו, ופתאום, מבלי לשים לב השעה הייתה כבר 20:00 בערב. וואו. דפקנו עבודה היום. מאוחר יותר צפינו בסרט "נשק קטלני 3" ולקחנו את הילדים לישון.
— 17/10/2023 , יום שלישי —
היום לפני שנה בדיוק זה קרה. ב-17.10.22 עזבנו את ישראל בדרך אל המסע הגדול שלנו, עם טיסה לא ישירה אל דלהי – בירת הודו. המסע היה אמור להימשך שנה, לאור איך שהדברים התפתחו, עברה שנה ואנחנו עדיין כאן מחוץ לישראל. אף אחד לא יכל לצפות ואף אחד לא ידע להעריך איזו שנה זו תהיה לנו. ידעתי כי השנה הזו הינה שנה שלא נשכח לעולם כמשפחה ואכן זה התממש, גם אני, גם אפרת וגם הילדים נזכור את השנה הזו לעולם (אולי מלבד ליה שעדיין קטנה מידיי), ואם יש משהו שאנו שוכחים, קיים הבלוג הזה שאני דואג לתחזק ברמה היומית, כדי להזכיר לנו.
היום אין הרבה מה לספר, באמת שאין, עשינו שיכפול של אתמול למען האמת, נשארנו בבית כל היום ועבדנו \ למדנו. בבוקר חטפתי קריז על אחת מההשקעות שלנו, משהו שמאוד תיסכל אותי. אפרת החלה לעבוד עם הילדים על הלימודים שלהם, אני הלכתי לישון צהריים בשעת בוקר מאוחרת, ניסיתי להירגע. כשהתעוררתי, השעה הייתה כבר 14:00, הייתי רעב, כל המשפחה הייתה כבר לאחר ארוחת בוקר מאוחרת ולא היו כל כך רעבים, הכנתי במטבח, ליד עידו שתיכנת משחק בסקראטץ', אורז עם איזה תבשיל ירקות מאולתר
מידיי פעם אני מציץ בחלון לבדוק שהאוטו שלנו עדיין חיי ונושם בחנייה שלו ליד הבית שלנו, כזכור, הנעילה המרכזית שלו דפוקה. אני המשכתי לעבוד על הקורס החדש שלי, היום התקדמתי הרבה פחות מאשר אתמול. שעת אחה"צ, אפרת ואני כל כך כבר רצינו הפסקה, מצאנו לנו תירוץ כי חסר החלב במקרר ויצאנו החוצה מהבית לקנות את החסר. בחוץ היה כבר די קר, בסביבות ה-12-13 מעלות. זוהי טמפרטורה של חורף בישראל. התהלכנו לנו ברחוב, אפרת ואני, החלטנו לסטות מעט לרחובות הצדדיים ליד מקום מגורינו, ואיזה יופי שמצאנו כמה חנויות ומאפיות חמודות עם מגוון מאפים ועוגות שנראות ממש טוב
איך לא שמנו לב לכך לפני כן ? ליד הסופר בו אנו קונים את המצרכים, גילינו שוק רחוב מקורה מגניב כזה, אותנטי כזה, רק מה ? בשעה הזו (סביבות 18:00) הוא כבר היה כמעט סגור לגמרי. רציתי להגיע לכאן שוב, אבל אנחנו מחר כבר עוזבים את המקום, בעאסה. בכל מקרה הסתובבנו מעט שם, אפרת ניסתה לשוחח עם המוכרים המבוגרים, ללא הרבה הצלחה, בקושי הצעירים דוברים אנגלית, אז המבוגרים ?
נכנסנו לסופר חדש שמצאנו שם – Mega Image, עשינו את הקניות שלנו, כרגיל, מחלב בלבד זו הפכה להיות קנייה גדולה יותר. המוכר דחף לנו גם כרטיס חבר מועדון, תחילה סירבנו כי חשבנו שזה דורש תשלום נוסף, אך לא. פשוט קיבלנו אותו, אינני יודע אם נצטרך אותו בעתיד. שיהיה… לאורך כל הדרך נכנסנו לבתי מרקחת לחפש לקנות תוסף מזון – כורכומין. לא מצאנו, אחת מהמוכרות אמרה לנו לנסות בחנות טבע והצביעה על אחת כזו מעבר לרחוב, החלטנו להגיע לשם והפלא ופלא – מצאנו את מה שחיפשנו. זה יקר כמו בארץ, אך קנינו את זה בסופו של דבר. חזרנו הביתה אל הילדים שכמעט ולא שמו לב בכלל שעזבנו אותם (מלבד ליה).
בערב כינסתי את הילדים בסלון, סיפרתי להם כי עברה שנה בדיוק מאז יצאנו למסע, והחלטתי לפתוח במסורת בה בכל יום אנחנו נקרא בבלוג את היום לפני שנה, אז התחלנו ביום הראשון, היום בו הגענו לנתב"ג ומשם לקחנו טיסה למאנמה (בירת בחריין). לאחר מכן שמתי לילדים סרט בסלון, חיברתי את המחשב הנייד של אפרת לטלביזיה הגדולה ופתחתי להם את נטפליקס שייצפו במה שרוצים. אפרת ואני מאוחר יותר גם כן צפינו בסרט בחדר השינה שלנו, המשכנו את סדרת הסרטים והפעם צפינו ב-נשק קטלני 4. סגרנו את היום, הולכים לישון.