— 12/01/2023 , יום חמישי —
ההרגשה כאן בואטה קנאל היא הרגשה של השתקעות, הרבה חבר'ה כאן בוחרים לשהות במקום שבועות ואפילו חודשים על גביי חודשים מבלי לזוז הרבה, יש כאן משהו בתחושה, באווירה, בוויב של רוגע, ואטה היא כמו גואה ללא הים והחופים, על זה מחפים הנופים הפאנורמיים עוצרי הנשימה והזריחות המטריפות, הנה אחת מהן שצילמתי היום ב-6:30 בבוקר:
גם הלילה הזה לא ישנתי הרבה, התעוררתי מוקדם, יצאתי מהמיטה ובשידור חוזר מאתמול הגעתי למקומות מהם ניתן לתצפת על השמש היוצאת מקו האופק.
חזרתי הביתה בשעות הבוקר, הכנתי לעצמי משקה שיבולת שועל שאני כל כך אוהב כאן ועבדתי מול המחשב, אפרת והילדים התעוררו בשלב מסוים, אנחנו החלטנו כי היום אנחנו הולכים לעשות משהו עם עצמנו, התקשרתי לנהג המונית שלקח אותנו מקודאי לכאן והזמנתי אותו שיגיע לאסוף אותנו ב-10:00 – 10:30, בזמן זה הכנתי ארוחת בוקר לכולם.
ירדנו למטה מהבית, כולנו מלבד דניאל שנשארה להעביר יום כיף עם חברתה – הראל. מסתבר שהנהג עימו קבענו לא הופיע, במקומו הגיע מישהו אחר עם טויוטה איטגו, יאללה בסדר, התחלנו בנסיעה, היעד הראשון היה כנסיית La Saleth שנמצאת באיזור קודאי, לא הרחק מהכפר שלנו. מקום חביב, לא יותר מזה, נכנסנו פנימה, העפנו מבט וחזרנו בחזרה לרכב.
במדרגות העולות לכנסיה צפינו בתמונות מטרידות של תהליך הצליבה של ישו, לא יודע כמה זה מתאים ללילדים שלבטח מגיעים להתפלל כאן עם הוריהם.
נסענו אל יעדינו הבא, בפאתי העיר קודאי קנאל קיימת טיילת Coaker's, שם ירדנו מהרכב, הנהג אמר לנו שימתין לנו בהמשך הדרך, בינתיים קנינו ליובל קוביה הונגרית בצורה אובלית, נכנסנו לטיילת (תמורת סוכם סימלי) מתפעלים מהנופים הנשקפים משם, מקום מאוד מומלץ.
בטיילת התפצלנו, אפרת רצתה ללכת את כל הדרך בחזרה, אל נקודת הכניסה, אני רציתי להמשיך הלאה לסיום ההליכה, יובל הצטרפה אליי, עידו וליה הלכו עם אפרת. ביצאה מן הטיילת פנינו אני ויובל ימינה לראות כנסיה נוספת חביבה, אנחנו המשכנו אח"כ ישר ונכנסנו אל יעד נוסף – פארק Bryant שנמצא בסמיכות לטיילת, מקום מקסים, מזכיר לי את הפארק ברעננה, שלמנו 45 רופי כניסה (לי וליובל) והתהלכנו לנו שם בגנים הירוקים והמטופחים.
ביציאה המתנו לאפרת והילדים שידביקו את הפער ויגיעו אלינו, בזמן הזה קניתי ליובל את ה-Tornado Potato שזה תפו"ח חתוך כספירלה, מטוגן בשמן עמוק, בשלב מסויים אפרת הגיעה ואנחנו נכנסנו לרכב כדי להמשיך הלאה. נסענו כ-10 דקות לערך כדי להגיע לנקודת תצפית מרשימה על האגם המלאכותי הנבנה כאן בעיר, גם כאן, לא היה משהו מיוחד לעשות מלבד לצפות במקום ולסרב למקומיים שניסו למכור לנו כל מיני דברים
נכנסנו לרכב והמשכנו בנסיעה, הנהג נסע רגוע, לא ציפצף והיה מאוד עדין עם דוושות הדלק והבלמים, נסענו בדרך מפותלת יפייפיה ביערות של קודאי קנאל, בשלב מסויים עברנו ביקורת בפיקוח, היינו צריכים לשלם 120 רופי על הכניסה לפארק (הכולל בתוכו כמה אתרים בהם ביקרנו אח"כ), הגענו כעבור דקות מספר של נסיעה אל Moir Point – נקודת תצפית נוספת ממנה מאוד התרשמנו. בכניסה ישנו פסל של פר גדול בו מגיעים התיירים ומצטלמים עימו, ומכיוון שאנו תיירים אז…
בנקודת תצפית זו ניתן לראות ביום בהיר את העמק שנמצא למטה, אך מכיוון שאף פעם אין כאן ימים בהירים, פשוט ראינו את העננים פרושים לרגלינו
עשינו עוד כמה תמונות מצחיקות, הצטלמנו עם מקומיים (שכמובן הביעו התעניינות בליה בעיקר) וסתם השתעשנו עם עצמנו
הנהג לקח אותנו הלאה אל יער אורנים, זהו יער צפוף של עצי אורן גבוהים, רואים בעיקר את הגזעים, נאמר לנו שהרבה מן הסרטים ההינדיים מצלמים סצינות כאן ביער, גם הקופים כאן הם משהו אחר, מכיוון שפזורים בכניסה ליער דוכני מזון, הקופים מאפשרים לעצמם לחטוף מהאנשים את האוכל שלהם, נו מה, ראינו את זה כבר בכל כך הרבה מקומות בדרך במסע שלנו, אבל מה ? נהנתי מאוד מהמקום, כך גם הילדים, צילמנו את עצמינו והצטלמנו
מצאנו שם איצטורבלים רבים ונזכרתי כי ירון סיפר לי שאיצטרובל הוא זרז אש מצויין להדליק איתו את האח שלנו בדירה, שלחתי את הילדים שיאספו לנו הרבה איצטרובלים לתיק.
המקום הבא היה מאכזב לאללה, מערות Guna הן נקראות, לקח לנו כ-5 דקות של הליכה מחניון הרכבים עד שהגענו למקום, אין לי מושג על מה הייתה המהומה ולמה המקום המה תיירים הודים, אני לא ראיתי שום מערה שם, אולי רואים רק את הפתח מאיזו נקודת תצפית, בקיצור חרטא, אבל מה שלא היה חרטא זה לראות את העצים חשופי השורשים שלהם, לא חרטא בכלל:
חזרנו בחזרה מאוכזבים מהמקום, בחוץ, בדוכני המזון קנינו שתיה לכולם, אני ניסיתי שתי משקאות מעניינים: חלב ורדים וסודה פאניר, הראשון היה מתוק לאללה והזכיר בטעמו את מי הורדים ששופכים למלבי והשני היה סתם סודה מתקתקה עם מי ורדים
נקודת העצירה הבאה הגיע האחרי כמה דקות נסיעה נוספים, אל ה-Pillar Rocks Viewpoint, העמודים הזכירו לי במעט את העמוד של נחל עמוד, כעמוד מה שראינו כאן היה פחות מרשים אבל שאר הנוף היה פצצה.
בדוכני המזון שם הזמנתי לילדים לחם עם חביתה, בזמן ההמתנה לאוכל יצא לי לשוחח עם משפחה של תיירים מצ'נאי, הבחורצ'יק מסתבר עובד בכמורה באחת מהכנסיות ומאוד מעריץ את ישראל, שוחחנו מעט על הדת ועל ישראל לפני שנפרדנו לשלום בלחיצת יד הדדית. המשכנו בנסיעה בכבישים המרגיעים, חלפנו על פני מגרש גולף, אולי המגרש המעאפן ביותר שראיתי בימיי, ליד המגרש נמצא ה-Green Valley Viewpoint , נקודת תצפית מאכזבת נוספת, בשביל להגיע למקום האכזבה, היה עלינו לעבור בין כמה עשרות דוכנים כשהמוכרים מציקים לנו לקנות לילדים שטויות, כל זה כדי להגיע לנקודה בה ראינו ערפל מתובל עם עננים וזהו. שום פיסה של נוף לא נראתה באופק. עשינו את כל הדרך בחזרה אל חניון הרכבים מנסים להדוף מעלינו את הרוכלים הרבים, עידו היה צריך לשירותים, אז חיפשנו בשבילו את הפתרון, הוא הגיע אחרי כ-200-300 מטרים.
בעיקרון נגמר הטיול, ביקשתי מהנהג בדרך חזרה לעצור לנו ליד מפלים שראיתי בגוגל מפות, המקום היה ממש על הדרך, אז ביצענו עצירה נוספת עלינו, מפלי Liril אמנם נראו קטנים מרחוק, אבל כשמתקרבים אליהם, הם מקבלים קצת גודל, וניתן להיכנס אליהם למים (לא שניצלנו זאת).
חזרנו בחזרה אל ואטה קנאל, שם ברגעי הפרידה מהנהג, עברו רגעים לא נעימים, הבוס של הנהג (עימו שוחחנו היום בטלפון) פתאום רצה סכום של 3,000 רופי ואילו אנו סגרנו על 2,000, התוספת הייתה על כך שהוא הגיע מהעיר לאסוף אותנו, מה שלא נאמר לנו מלכתחילה, לאחר דין ודברים בסופו של דבר עזבתי את המונית והעסק נגמר באווירה לא נעימה ופחות 2,000 רופי בארנק שלי.
השעה הייתה שעת אחה"צ, אני נפלתי על המיטה ונרדמתי כמעט מיד, אפרת עבדה על הלימודים עם הילדים, כשהתעוררתי, עזרתי קצת ולקחתי את עידו וליה לעשות מעט קניות במינימרקט למטה בכפר, קיבינימאט, כמה שהמקום הזה יקר, על מעט מצרכים שילמנו בערך כפול ממה שהיינו משלמים אילו היינו כעת בעיר קודאי. חבורה של שלוש בנות צעירות ישראליות כיבדו את הילדים בחטיף מלוח שזה עתה רכשו והמוכר שם פינק אותם בשוקולד, מתפנקים הילדים של משפחת פלנר, ממול למינימרקט נמצא ה-Arasi Shop הפופולרי בקרב הישראלים, הזמנתי מהם 6 סנדביצ'ים עם אבוקדו, ירקות וחביתה, שילמתי 440 רופי ואנחנו היינו בדרכנו הביתה עם שקית סנדביצ'ים ביד אחת, שקית מצרכי הסופרמרקט ביד השניה וליה אוחזת בידו של עידו והם הולכים לצידי, אני מציין זאת כי בד"כ הילדה רוצה על הידיים, הפעם נתתי לה תנאי כי אם היא רוצה להגיע איתנו לקניות, עליה ללכת ברגל. יפה מאוד, עמדה בהבטחתה.
בערב קפצנו אל הבן-גיגיים למטה, הילדים שלנו שיחקו בינם לבין עצמן כבר כמה שעות טובות (דניאל – כל היום), שוחחנו איתם על מאורעות היום ומאורעות מחר (חוגגים להראל יום הולדת ואוכלים ביחד עם משפחת ברוך ארוחת יום שישי וקבלת שבת). בשלב מסויים עליתי למעלה לאכול את הסנדביצ'ים (שכולם כבר אכלו), ירון הגיע והדליק לנו את המדורה, שוחחנו בזמן הזה על המשך דרכינו המשותפת, אחרי שנעזוב את הכפר הנפלא הזה, בעיקר בשביל הילדים (אך גם המבוגרים), אני מאוד מקווה שנמשיך לטייל עוד זמן רב… אבל הם פונים צפונה ואנחנו דרומה, הפיצול יגיע מתישהו, עדיין לא יודעים בדיוק מתי.
סגרנו את הערב עם שירים מהספוטיפיי והלכנו לישון.
— 13/01/2023 , יום שישי —
מבחינת הטיול שלנו, היום לא עשינו כמעט כלום, מבחינת המסע – עשינו הרבה. בילינו את כל היום בואטה קנאל, כמעט ולא יצאנו ממתחם הבית שלנו, לא ראינו נופים חדשים, מפלים או יערות, ובכל זאת, היה לנו אחלה של יום. התעוררתי היום קצת מאוחר לזריחה, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, פגשתי במרפסת ביתנו את ירון שעלה למעלה לצלם את הנופים, לא נשארתי חייב, אז גם אני עשיתי לו copy-paste , הוצאתי את הנייד וצילמתי:
הכנתי לי את משקה שיבולת השועל שאני כל כך אוהב וירדתי למטה לשוחח עם גלי וירון על דברים שמדברים עליהם בזמן הזריחה כשכולם ישנים (שזה אומר – על כל מה שעולה בראש). הזמן עבר, כולם כבר התעוררו משני צידי המשפחות, עליתי לדירה שלנו והתחלתי להכין ארוחת בוקר, חתכתי סלט, טיגנתי בצל עם שום, קורנפלקסים לילדים, יצא אחלה, אני אוהב לעבוד במטבח עם מוסיקה טובה, ישנו מקום קבוע שם לטלפון שלי (עם חיבור לחשמל) בזמן שהוא מנגן לי את מיטב המוסיקה הישראלית בעיקר.
בסביבות השעה 10:00, אפרת ואני עזבנו את הילדים שלנו ששיחקו עם ילדי בן-גיגי (כולל ליה), הם החליטו לבנות "מחנה" בחצר ביתם
יצאנו אני ואפרת לסיבוב בכפר, זרקתי את שק הכביסה שלנו אצל סילביה – אותה אחת שכיבסה לנו את הבגדים לפני כמה ימים, את ריח הפרחים הנעים על בגדינו אני עדיין מריח. אפרת שוחחה עם כמה צעירים ישראלים, אני הלכתי לעשות קניות במינימרקט הצמוד לאראסי (שם דבר בקרב הישראלים), ירקות מעאפנים לאללה במחירים מופקעים, אבל זה עדיף מאשר לנסוע כעת לקודאי קנאל. המשכתי אח"כ למסעדת Altaf's, הזמנתי אצלם כדורי פלאפל וחומוס לארוחת הערב המשותפת שקבענו היום עם משפחת בן-גיגי וברוך, חזרתי לדירה שלנו, אפרת הייתה כעת בעיצומו של "סיבוב מרפסות". כשחזרה, ישבנו ביחד עם הילדים על הלימודים שלהם.
בשעה 14:30 לערך ירדנו לביתם של הבן גיגיים, הם עמלו כל הבוקר על הכנת מסיבת יום ההולדת של הראל, בשלב מסויים גם משפחת ברוך הגיעה, המסיבה החלה, לילדים הכינו משחקים והפעלות כמו חלוקה לשתי קבוצות עם בלון לכל אחת, אסור היה שהבלון יגע בקרקע או יתפוצץ
לאחר מכן שיחקנו כיסאות מוסיקליים, יובל אלופה בזה, נשארה אחרונה, לאחר הכתרתה כמנצחת הבלתי מעורערת במשחק זה, ירון אסף את כל הילדים ולימד אותם כיצד להכין כדורי ג'אגלינג, כשמכניסים אורז לתוך שקית, ועוטפים אותם בתוך 2 בלונים, אחד בתוך השני.
הייתי מגדיר את מסיבת יום ההולדת כהצלחה גדולה, הילדים נהנו וכך גם ההורים, זמן הגשת העוגה הגיע עם כיבוד קל, ירון הפתיע עם זיקוקים שקנו בקודאי קנאל לפני כמה ימים, זיקוקים מעאפנים, נגמרו כ-3 שניות לאחר שהודלקו, אנחנו בהודו, למה באמת ציפינו ?
זהו, סיימנו את האירוע המוצלח הזה, כל משפחה התקפלה לביתה, הנה עוד שתי תמונות של יובל, דניאל וליה ממסיבת יום ההולדת כדי שכשהן יקראו את הבלוג הזה כאן בעוד כמה שנים, הן יזכרו גם בזה:
בשעות אחה"צ קצת נחנו, לי יצא לשוחח עם סאיד – העובד שלי, הוא בדיוק סיים הדרכה לקורס שנפתח היום, היה לי חשוב לדעת איך היה… הילדים קצת שיחקו, קצת למדו, לי יצא גם קצת לנמנם בין לבין, גם התחלתי לקרוא מידע על יעדינו הבא ומבלי לשים לב הגיעה השעה 19:00, התארגנו כולנו ויצאנו אל ביתם של משפחת ברוך לארוחת יום שישי, כל משפחה הכינה היום הזה תבשילים לקראת הארוחה, אנחנו הפלנרים היינו קצת (הרבה) עצלנים והחלטנו לקנות כאמור את האוכל מ-Altafs, כשכולנו ירדנו למטה עם סירי האוכל, אני הגעתי למסעדה בידיים ריקות ויצאתי משם עם 30 כדורי פלאפל ו-5 קופסאות חומוס עם פיתות. אהבתי את הסידור הזה. הגענו אל יעדינו וקיבלנו את השבת בארוחה נהדרת, היו שם שניצלים מבית חב"ד, סלטים, סיר גדול של תפוחי אדמה ועוד אחד של אורז, צ'פאטי, טחינה מהכנה ביתית, וכמובן האוכל שאנו הבאנו, אפילו דאגו החבר'ה לפלפל חריף.
לאחר הארוחה, הילדים שיחקו בינם לבין עצמם (טאקי, שחמט…) והמבוגרים שוחחו (פרשת השבוע – שמות) וצחקו (מי היינו לוקחים על אי בודד…), בשלב מסויים נגמרנו, היה כבר מאוחר והילדים החלו להציק (חלקם), הודינו לכולם על ארוחה נפלאה והתחלנו בתהליך קיפול מהיר של הילדים מביתם של הברוכים. זו ללא ספק הייתה ארוחת הערב המהנה ביותר שלנו בטיול עד כה. יותר מכל אלו של בתי חב"ד בימי שישי שהיינו בהם.
ירדנו למטה בחושך מצריים במדרגות אל הרחוב הראשי של הכפר, ליה הייתה לי על הידיים היא כבר נרדמה עוד בזמן הארוחה, ירון האיר לנו עם הפנס שהביא (מאיפה הוא פתאום שלף אותו ?), המדרגות עברו בין בתי הכפר, בתים שמושכרים למטיילים ישראליים, בזמן שירדנו במדרגות ראינו כיצד הישראלים מתקבצים ביחד בבתיהם ומקיימים ארוחות משותפות בערב זה, נראה לי כי כל הכפר נודם בכל שישי בערב.
חזרנו לביתנו, היינו גמורים מעייפות, כך גם הילדים שנרדמו מיד (חלקם בכל אופן)