— 19/03/2023 , יום ראשון —
הגענו היום לחור של החור, אל המקום הכי לא מתוכנן, הכי "על הדרך" ו-"לגמרי במקרה" שהגענו אליו במסע עד כה, הכל בזכות העובדה כי אנחנו מטיילים עם רכב פרטי, מה שמאפשר לנו לבחור את רמת ההרפתקנות שבנו, וברוך השם, יש מידה רבה של יצר הרפתקני בי ובאפרת. אז איפה אנחנו ? אנחנו בכפר נידח, על הגבול בין תאילנד ובורמה, זהו למעשה כפר שבו רוב המקומיים הם ממוצא בורמזי, בעבר זהו היה מקום המגורים של הפועלים במכרות שקיימים כאן. היום הם מתפרנסים בעיקר מתיירות. רק מה ? מיהם התיירים המגיעים עד למקום שכוח אל הזה ? כנראה שמשוגעים כמונו.
התעוררתי בסביבות 7:30 בבוקר, המחלה שלי עדיין בוערת בי, כל השרירים שלי בגוף עדיין כואבים, הכנתי ארוחת בוקר ואכלתי לבד, כל השאר עדיין ישנו. בסביבות השעה 9:30 הערתי את כולם, די, הגיע הזמן לקום. כששאר הפלנרים התפנו לאכול, אני נחתתי שוב פעם על המיטה ונרדמתי, הייתי תשוש, המחלה הזו מרוקנת אותי מאנרגיות. זוהי מלחמה על הגוף שלי, מצד אחד המחלה מחלישה אותו ומצד שני האדרנלין לחקור מקומות חדשים מעורר את הגוף. נרדמתי והתעוררתי שוב בסביבות השעה 11:15, נמרחתי עוד כמה דקות על המיטה בזמן שאפרת עבדה עם דניאל על הלימודים שלה בחשבון.
בשעה 12:00 יצאנו לדרך, הודינו מאוד לבעלי המקום, בסה"כ נהננו כאן, רק חבל שהמקום הלא ידוע הזה נמצא רחוק מכל מקום אחר… נסענו אל ה-Khao Laem Sky Walk, אותו ראינו בחטף אתמול. הילדים החליטו להישאר ברכב, אני, אפרת וליה יצאנו אל הגשר השקוף. כל המתחם הזה מגניב לאללה, מקום יפה, מטופח עם דוכני מזון לתיירים.
הזמנו לעצמנו שתייה קרה בטעם טארו (הטעם האהוב עלינו עוד מהביקורים הקודמים שלנו בתאילנד), לליה הזמנו גלידת שוקולד שבסופו של דבר היא לא אכלה ממנה.
הגשר עצמו חביבי למדיי, בנוי מזכוכית, הקטע שלו הוא שהולכים בגובה מעל זכוכית דבר הנותן אפקט טיפה מפחיד, בכניסה לגשר צריך להחליף נעליים ולנעול כפכפים של המקום. כך הוא נראה משני הכיוונים
קנינו בדוכנים עוד כל מיני שטויות לנו ולליה, לילדים קנינו שקית עם אגוזי קשיו שימלא להם מעט את הקיבה. נסענו לדרך, מד הדלק הראה שיש לנו רבע טנק בסך הכל, מאז שיצאנו לדרך בבנגקוק לא הכנסנו לרכב טיפת דלק, גוגל מפות הראה מספר מאוד מצומצם של תחנות דלק. אז מסתבר כי תחנות רישמיות אין כאן באיזור הזה אבל יש פה תחנות פרטיות עם מחירים גבוהים יותר של דלק, הגענו לתחנה אחת – שם זה תילדוק עצמי וללא אנשים כלל שיסבירו את התהליך, טוב, השתמשתי בגוגל טרנסלייט כדי להבין את הוראות ההפעלה, לקח למשאבה בערך 10 דקות להוציא משהו כמו 5 ליטר דלק, המשכנו הלאה ומצאנו תחנה מאולתרת נוספת, שם לפחות היה בחורצ'יק שעזר לנו לתדלק, הבן אדם היה סופר נחמד, הביא לנו 2 בקבוקי מים קרים על חשבונו
בשלב מסויים הדרך הפכה להיות מפותלת, התחלנו לעלות במעלה ההר, הורדתי את מהירות הנסיעה למינימום שיכולתי, אני מודע להיסטוריית הבחילות וההקאות של כולנו בסיבובים בכבישים, הנופים מההרים היו מרשימים, רק חבל שכל האיזור כאן מלא באובך, מה שמשפיע על הראות הלא נקייה שיש כאן
הגענו אל הכפר אי-טונג (E-Tong), יעדינו להיום, כבר בסיבוב הראשון עם הרכב בכפר ניתן לראות שהמקום חמוד לאללה וידידותי לתיירים, בעיקר מקומיים. נכנסנו עם הרכב למקום ללא מוצא, ניסיתי לעשות סיבוב פרסה באחת מהחניות שם, ניגש אליי בחור מקומי ושאל (דרך גוגל טרנסלייט) האם אנחנו מחפשים חדרים, אמרנו שכן, מפה לשם, לקחנו ממנו 2 חדרים זוגיים שנראים טוב, ב-800 בהאט לחדר. התארגנו בחדרים עם הציוד, אני סוף סוף נשכבתי על המיטה כשכל גופי כואב. לא לאורך זמן רב, כי הילדים היו רעבים ואנחנו יצאנו לסיבוב ראשון, באמצע הכפר ישנו אגם קטן ומסביבו גסט האוסים ומסעדות, אווירה טובה, מקומיים חמודים, אנחנו מאוד התלהבנו מהמקום. אם היה ספק, כעת אין ספק, מחר אנחנו לא חוזרים חזרה וממשיכים במסע, מחר אנחנו פה, לספוג קצת יותר ולנוח מעט (בעיקר אני). בפינה הדרומית של האגם ישנם חתיכות עץ תלויות של שמות זוגות שהחליטו להנציח את שמם במקום, שטאנץ תיירותי חביב למדי, אולי נעשה זאת גם בהמשך
קנינו באחד מהדוכנים שם עגבניות ומלפפונים שיהיה לנו לארוחות הבוקר (אגב, החדרים כאן מגיעים עם ארוחת בוקר תאילנדית). המשכנו להתהלך על שפת האגם, כלבלב מסוג פיט-בול קידם את פנינו לשלום, הוא נראה כמו כלב דחוס, כמו נקניקיה ארוכה, הילדים עפו עליו ממש
בשלב מסויים הילדים כבר ממש התלוננו שהם רעבים ואנחנו החלטנו לעצור במקום מסויים ולאכול שם את ארוחת הערב שלנו, בדוכן רחוב ראינו מישהי שמכינה סלט פאפאיה, כל כך התגעגענו לזה, הזמנו 2 מנות ממנה, האחת לא חריפה והשנייה חריפה, אפרת בטעות לקחה את המנה החריפה וסבלה מאוד. התיישבנו במסעדה מקומית הממוקמת ממול לדוכן סלט הפאפאיה, הזמנו מלא מנות מתפריט תאילנדי, שוב פעם היינו צריכים את עזרת גוגל טרנסלייט הנהדר. הזמנו מנות של אורז מוקפץ עם ירקות, מרק עם טופו, ועוד… יצאנו שבעים בסופו של דבר, דיל לא רע תמורת 355 בהאט. לקינוח קפצנו מעבר לכביש והזמנו קינוח בדמות לחם מטוגן עם חמאה וחלב מרוכז, זה נראה תחילה כאילו אנחנו מזמינים את אותו קינוח כמו בשוק הלילה בקאנצ'נאבורי, אך כאן זה היה הרבה פחות טעים. חזרנו לחדרים, ממהרים להטעין את כל מכשירי החשמל שלנו, בשל עבודות תשתית, החשמל עובד כאן מ-18:00 עד 21:00, הרגשנו פתאום כאילו חזרנו לסרי לנקה עם הפסקות החשמל הללו… בחדרים הילדים שיחקו עם הסליים שקנינו לדניאל, רק כדי לראות אותם משחקים בשיתוף פעולה כזה, היה שווה להשקיע את ה-3 שקלים עבור הזבל הזה
לא עבר זמן רב עד שסגרנו להם את הבסטה ולקחנו אותם לישון.
— 20/03/2023 , יום שני —
זהו יומינו השני כאן בכפר הנהדר הזה E-Tong, וככל שאנחנו מטיילים כאן יותר, כך אנו אוהבים את המקום, מקום מקסים, אנשים חמודים, עד כמה שהוא מרוחק מכל מקום אחר בתאילנד (וקרוב למיאנמר), יש בו תשתית לתיירים (בעיקר מקומיים) המאפשרת לנו להתרווח עם ה-facilities שאנו פחות או יותר מורגלים אליה.
המחלה שלי הולכת ודועכת, היום הרגשתי טוב יותר, בסביבות השעה 8:00, לאחר זמן מה של רביצה במיטה החלטתי לקום ולעשות כביסה, הצטברו לנו כבר ההרי כביסה, מאז ימי סינגפור העליזים, לא כיבסנו את הבגדים שלנו (כאן בכפר אין שירותי כביסה, כנראה המקומיים שמגיעים לכאן לסופ"ש, לא צריכים שירות כזה כאן). חתיכת ספורט עשיתי על הבוקר, זה התיש אותי. בשעה 9:00, יצאתי עם עידו לאכול ארוחת בוקר בדוכן של בעלי המקום, החדרים שלנו כללו כאמור ארוחת בוקר תאילנדית, ומה זה ארוחת בוקר תאילנדית ? דייסת אורז (אורז מבושל עם חתיכות בשר חזיר כנראה ופטריות, זה מגיע במרקם של מרק) וביצת עין מטוגנת על צד אחד עם חתיכות בשר שונות (ולא מזוהים), זה מגיע גם עם קפה תאילנדי ותה בורמזי ומגוון של עוגיות.
בשלב מסויים גם אפרת הצטרפה ואחריה יובל, גם הן התנסו בדייסת האורז וביצת העין (הם ביקשו ללא חתיכות הבשר בפנים), חזרנו בחזרה לחדרים, אחרי שאפרת ואני קיבלנו מעט שקט לבד במסעדה. המשפחה המקומית שמנהלת את העסק, מאוד נחמדים, נותנים לנו שירות פצצה! שם בחדרים קצת התעכבנו, הילדים למדו ואני הייתי אחראי על כיבוס שאר הבגדים שעדיין לא טופלו, באותו הבוקר גם הורדתי והתקנתי על המחשב של הילדים פייתון, רציתי שיובל תתחיל ללמוד לתכנת בשפה הזו, אז פתחתי לה את הקורס שלי ונתתי לה אור ירוק להתחיל וללמוד. גם דניאל ועידו ישבו ולמדו בבוקר הזה, עד סביבות 13:00 בצהריים.
יצאנו מהחדרים כולנו מלבד יובל שרצתה להישאר וללמוד פייתון, אנחנו נכנסנו לרכב ונסענו אל מפל צ'וקראדין (Chokkradin Waterfall) הממוקם כ-15 דקות נסיעה מהכפר שלנו. בכניסה לשמורת המפל נפרדנו מ-430 בהאט דמי כניסה (200 למבוגר ועוד 30 לרכב, על הילדים הם וויתרו), ההליכה אל המפל עצמו לקחה עוד כמה דקות בודדות בדרך בטבע יפה
הגענו למפל המרשים, לא היו הרבה אנשים שם, יש בריכה רדודה והמים נקיים, מקום מושלם להיכנס למים, משום מה, האחראים על המקום הם חיילים (לך תבין למה…), אחד מהם כשראה אותנו, ישר הלך להוציא פנימית של צמיג שהייתה תקועה בין העצים בצד והביא לנו כדי שנוכל לשים את הילדים שם בפנים.
שהינו בבריכה מספר דקות, צילמנו, התלהבנו, רק חבל שדבורים שהגיעו לשם והחלו לעלות עלינו, הפריעו לחגיגה, בשלב מסויים הם אלו בעיקר שהוציאו אותנו מהמים, אחת מהן החליטה להתאבד על היד של אפרת ולעקוץ. בעסה, אבל אפרת שרדה את זה. עוד כמה תמונות צילמתי של עידו מול הבריכה הטבעית, לפני שהתקפלנו מהמקום הנחמד אך מלא הדבורים ששם
רגע לפני שעזבנו, אותו חייל שאחראי על הסדר הטוב כאן, הסביר לי באנגלית הקלוקלת שלו כי כרטיס הכניסה ששילמנו עליו תקף למשך 5 ימים והוא טוב גם לכניסה אל הפארק הלאומי Thong Pha Phum הממוקם כמה ק"מ מאיתנו, מעולה, הוא סגר לנו את הפינה בשאלה: פנינו לאן? חזרנו בחזרה לרכב, בדקתי עם אפרת שהכל תקין אצלה לאחר שנעקצה בידה, הכל טוב. עלינו על הרכב והתחלנו בנסיעה בחזרה לכביש הראשי שייקח אותנו לפארק הלאומי המדובר. בדרך עשינו עצירה קלה לתמונה, מקום יפה שרציתי להנציח ולהעלות לכאן כדי שבעתיד נזכור גם אותו
הגענו אל הפארק הלאומי Thong Pha Phum , נכנסנו והחנינו את הרכב כ-500 מטרים פנימה, המקום הינו Camp site, מקום גדול, יפה ומטופח, יש שם גם צוות עובדים חביב, עם פינות חמד רבות, שירותים ומקלחות, איזורי ברביקיו מאובזרים, הכל מתוקתק ומאורגן לאורחים שיגיעו, אבל מה? אין אורחים, היינו התיירים היחידים במקום הגדול הזה. בכלל, כל האיזור הזה נראה לי שרק משתוקק שיגיעו אליו תיירים, יש כאן הכנה למזגן, אך איפה המזגן ?
עשינו שם סיבוב קצר, גם כאן הדבורים זימזמו לנו בין האוזניים, ישנם פה כמה נקודות תצפית, שאני בטוח שבימים בהם הראות תהיה טובה, תצפיות אלו יהיו הרבה יותר מרשימות ממה שאנחנו זכינו לראות, קצת התלוצצנו על שלט שהיה מונח שם בנקודת תצפית והמשכנו בדרכנו בחזרה לרכב
חזרנו בחזרה אל הכפר שלנו E-Tong, החנינו בחנייה הצמודה לגסט האוס שלנו, פגשנו ביובל שבינתיים החליטה שהיא מיצתה את הלימודים והחלה לראות הארי פוטר במחשב. היינו קצת בחדרים, המקום עובד על גנרטורים, מסתבר שהפסקות החשמל כאן הן קבועות, ברוב הזמן אין פה חשמל, רק ב 10:00 – 6:00 בבוקר ו- 21:00 – 18:00 בערב יש חשמל, כל שאר הזמן אנחנו על גנרטורים (למי שיש גנרטור). יצאנו כולנו (מלבד יובל) לאכול, הלכנו שוב פעם לאותה מסעדה מקומית בה אכלנו אתמול והזמנו פחות או יותר את אותן המנות – בעיקר אורז מטוגן עם ירקות מוקפצים וחביתה.
סיימנו עם האוכל, בדרך חזרה עצרנו בסמטת השוק הקטנה של הכפר, צילמתי בוידאו את זוג כלבי הפיט-בול החמודים
חזרנו שוב לחדרים, עבדתי מעט, ויצאנו שוב, הפעם אל נקודת תצפית שמעל הכפר. ההרכב כלל הפעם אותי, את אפרת ואת ליה, שאר הילדים החליטו להישאר בחדר ולצפות בסרט "שרק" דרך נטפליקס. הדרך אל נקודת התצפית – Chang Suek Hill הייתה מעאפנה. דרך משובשת עם הרבה בורות, למזלינו יש לנו רכב גבוה שהצליח לעבור את כל המהמורות הללו ללא הרבה בעיות (אך עם נסיעה איטית), רכב private לא היה עושה זאת (אלא אם כן מדובר ברכב חברה). הגענו לפסגת הגבעה הגבוהה ביותר באיזור, שם למעלה ישנה אנטנה של חברות הסלולר ובסיס צנוע של משמר הגבול התאילנדי (בכל זאת אנחנו במרחק יריקה מהגבול עם מינמאר). ליה החליטה להירדם בדרך למעלה, אנחנו החזקנו אותה על הידיים וניסינו גם לצלם תוך כדי את הנופים הפאנורמיים המשקיפים על כל איזור הכפר והגבול עם מינמאר (בורמה)
הכפר בו אנו ישנים מופיע בצד ימין של התמונה הנ"ל, וקו הרכס המופיע בחלקה השמאלי של התמונה הינו למעשה הגבול בין שתי המדינות. הגענו אל המקום בסביבות השעה 17:30, כמה רגעים לפני שהשמש שוקעת כדי לקבל תפאורה יפה על המקום, רק חבל שוב, שהראות לא הייתה טובה (איפה הימים של סרי לנקה עם השמיים הכחולים הבהירים…?)
את ליה שום נוף, כפר או גבול עניין, היא הייתה בדיוק בשנת הצהריים ה(מאוד) מאוחרת שלה
בשלב מסויים סיימנו את עיסוקינו שם למעלה בנקודת התצפית וחזרנו עם הרכב בחזרה למטה אל הכפר, החלטנו ספונטנית להמשיך ולהגיע למעבר הגבול, אך נעצרנו קצת לפני, למה ? מעבר הגבול נסגר ב-17:00, בעאסה. נצטרך להגיע לכאן שוב מחר בבוקר (הוא נפתח ב-8:00), בינתיים, עבר במקום ג'יפ פתוח עמוס בחבר'ה בורמזים, שעשו את המעבר מתאילנד לבורמה (רגע, לא אמרנו שהגבול כבר נסגר להיום ?), דרך גוגל טרנסליייט בירכנו אותם לשלום והם חייכו וזרקו כמה מילים בשפתם לעברינו, נראה לי שאלו האנשים הראשונים שאני פוגש בחיי מהמדינה הזו, כמה פעמים שניסיתי להיכנס למדינה, אבל בכל פעם שאני באיזור, ישנה איזושהי הפיכה צבאית או מלחמה פנימית שם שמונעת ממני להיכנס (כך גם היום). אולי בפעם הבאה… חזרנו בחזרה לכפר שלנו, החנינו את הרכב ונכנסו לאחד מבתי הקפה הפזורים ברחוב התיירות המרכזי שם. הזמנו שוקו לליה וקפה לי. המתנו לשתיה החמה שלנו, המתנו והמתנו והמתנו…
כשליה הייתה צריכה לשירותים, לקחתי אותה לחדר, שם אחיה הגדולים היו בעיצומו של הסרט (שרק), ליה החליטה שהיא רוצה להישאר איתם ולצפות ביחד בסרט, יופי, השארתי אותה שם וחזרתי לאפרת שהמתינה עדיין למשקאות החמים בבית הקפה, היה לנו קצת זמן איכות. אפרת הרוויחה את השוקו של ליה. שוקו סתמי, אחד כזה שניתן לקנות כאבקה ב-7/11 (שאין כאן בכלל באיזור), ואיך הקפה ? מעאפן, חזק מאוד ולא טעים, אני לא מצליח להבין למה לקח להם כחצי שעה להכין לי קפה כל כך עלוב… איזה הבדל בין זה לבין הקפה ששתיתי בסטארבקס שבסינגפור רק לפני כשבוע בערך. טוב, חזרנו לגסט האוס עם פחות 95 בהאט. כאן בחדרים הילדים בשלב מסויים סיימו את הסרט והתארגנו לשינה, אנחנו התחרפנו מצרצר שהחליט להרעיש לנו את החדר עם קולות הצירצור שלו, ואילו צלילים, יא חביבי, מעולם לא שמעתי עוצמה כל כך חזקה של צירצור, הדבר הזה יכול להעיר פילים ! אין מצב שהיינו מצליחים להירדם עם עוצמה כל כך חזקה. בשלב מסויים הלכתי לבעל המקום לבקש עזרה. ההוא הגיע עם חבר טלפוני, סולם, פנס וספריי נגד חרקים. ריססנו את המנורה והחיבור של המנורה לתקרה, זה השתיק בערך כל דבר שחי שם באיזור. בתקווה גדולה אנחנו הולכים לישון היום בשקט. לילה טוב.
— 21/03/2023 , יום שלישי —
לאחר לילה זוועתי בו לא ישנתי הרבה (הקפה הזה ששתיתי בערב – הרג אותי), התעוררתי בסביבות השעה 7:30 לאחר מוסיקה רועשת מאחד הבתים הסמוכים למטה. ישנתי שעות מאוד בודדות הלילה הזה, כך גם אפרת. בשעה 9:00 בבוקר, יצאנו אני והילדים לאכול ארוחת בוקר, אותה ארוחה כמו אתמול בבוקר, הפעם הבעלים פינקו אותנו ב2 ביצים בחביתה ולבקשתי שמו את הנקניקיות בצד ולא בתוך ביצת העין. הודעתי להם כי אנחנו הולכים לישון כאן לילה נוסף וכי אנחנו מתים על המקום הזה, הבעלים (משפחה) מאוד הוחמאו ושמחו על העניין, החליטו לפנק אותנו בשקיות עמוסות בעוגיות, בקבוקי מים, נייר טואלט ולמעשה כל מה שאנחנו נרצה… איזו משפחה מקסימה. חזרנו לחדר, אפרת בדיוק התעוררה, הבאתי לה את השלל שקיבלנו מבעלי המקום ועוד השאריות של האוכל של הילדים.
לקח קצת זמן התארגנות ובסביבות השעה 10:00 אנחנו יצאנו לסיבוב ראשון להיום, הלכנו רגלית לכיוון המחצבה. יובל החליטה שוב פעם להישאר בחדר. אז הכפר הזה במקור היה כפר של כורים שעבדו פה במחצבה, מה חצבו ? עד היום לא ידעתי זאת – קוורץ, שזוהי אבן חן בה משתמשים בתעשיית התכשיטים ובחנויות המיסטיקה המוכרות מינרלים, ההליכה אל המכרה לקחה לנו כ-7-8 דקות נינוחות, בחוץ היה חם, אמנם לא כמו החום המתיש של שאר תאילנד, אבל חם כדי ללכת הרבה, ברחוב של דוכני המזון והמסעדות שמוביל למכרה ליה החליטה כי היא רוצה להצטלם עם "חברה" חדשה
הגענו למכרה, מקום יפה, מטופח, בתחילתו מוצגים המנועים איתם חצבו, אנחנו ניסינו לחפש את המכרה עצמו, ולא כל כך הלך לנו, המשכנו ישר במתחם, לאורך בריכות מים צלולות עם דגים גדולים
בשלב מסויים נכנסנו פנימה אל מעבה הג'ונגל, סוף סוף קיבלנו קצת צל מעל הראש. הדרך המשיכה עוד ועוד, החלטנו להתפצל, מכיוון שהבנו כי מכרה לא נראה בדרך הזו, אפרת והילדים החליטו לחזור בחזרה אל חניון הרכבים לרכב שלנו, ואני המשכתי עוד קצת בשביל העולה, לפי המפה הוא אמור להכניס אותי היישר אל הגבול עם מיאנמר. טוב אז לא. כעבור כמה דקות הליכה הבנתי כי זהו המסלול שמטפס אל נקודת התצפית אליה הגענו אתמול עם הרכב בזמן השקיעה. עשיתי אחורה פנה, קדימה צעד וחזרתי בחזרה לעיירה, שם פגשתי שוב את שאר הפלנרים בשוק הקטן ליד האגם. המשכנו משם לחנייה שליד הגסט האוס שלנו – Pilok Hill House, עלינו על הרכב ונסענו לכיוון הגבול עם מיאנמר, אותו מעבר גבול שהיה סגור עבורינו אתמול כי הגענו לאחר 17:00. אז כעת הוא היה פתוח, אנחנו התקדמנו עם הרכב כמה שיכולנו, החנינו אותו בצל, היינו היחידים שם במתחם, אנחנו ועוד מגבנ"יק מקומי שדפק נוכחות צבאית במקום. ביקשנו אישור וקיבלנו להתקדם, לחצות את הגבול רגלית לכיוון מיאנמאר. עברנו את הגבול בצד התאילנדי, נכנסנו לשטח ההפקר ומשם אל המדינה אליה ניסיתי להיכנס כל כך הרבה פעמים, אז היום סוף סוף זה קרה, אמנם לא באופן רישמי, אבל אנחנו במיאנמר
מעט השתעשנו עם המיקום שלנו, רגל אחת בתאילנד, רגל שניה במיאנמר ושטויות כאלו, מידיי פעם המגבני"ק הגיע לבדוק שהכל בסדר ולא ערקנו לצד השני או משהו כזה, מבחינה טופוגרפית אין כמובן שום שינוי בתוואי השטח, כל ההבדל הוא מדיני, חוקים של אנשים בסה"כ, אבל המשמעות של ההגעה למקום הייתה חביבה.
אז נכנסנו למיאנמר מבלי להחתים דרכון, חזרנו בחזרה אל הבוטק'ה של המגבני"ק הצעיר, נפרדנו ממנו לשלום והמשכנו בדרכינו, בצמוד לנקודת מעבר הגבול, הייתה קיימת נקודה נוספת, גם שם עצרתי את הרכב, טיפסתי לנקודת תצפית נחמדה לכמה דקות, חזרתי לרכב והמשכנו הלאה. לא היינו בטוחים, אבל אפרת אמרה שהיא חושבת כי יש כאן במקום בית ספר, ממש בדרך אל הכפר. היא כמובן צדקה. הגענו לבית הספר: Mueang Rae, נכנסנו פנימה, השעה הייתה 12:45 והילדים והמורים היו בהפסקה, מורה למחשבים הצליח מעט לשוחח איתנו, האנגלית שלו הייתה מאוד מאוד בסיסית, העיקר שבבית הספר מלמדים אותם אנגלית (ראינו פתקים באנגלית על רהיטים), אז איך זה שאף אחד לא דובר את השפה למען השם ?
המורה פינק אותנו בשתיה קרה וממותקת פרי ידם של התלמידים שמתפעלים כאן דוכן מיצים
הילדים שלנו נכנסנו גם לכיתות של תלמידי בית הספר להתרשם, אני מניח שהם מתגעגעים לבית הספר שלהם בישראל…
אנחנו הפעלנו את השיטה שתמיד עובדת לנו – "מופע הקסמים של יוני" שעבד כל כך טוב בנפאל ובהודו בעיקר, גם כאן, הילדים התפעלו מאוד מהקסמים, מנסים להבין איך אני מצליח להעלים ציורים מספר או להעלים מטבעות. בסוף הצטלמנו איתם גם ביחד
עזבנו את מתחם בית הספר וחזרנו בחזרה לחנייה של הגסט האוס שלנו, השעה הייתה שעת צהריים, החשמל עדיין לא חזר לכפר, נכנסנו לחדרים הרותחים, אני הייתי גמור מעייפות, למענינו – בעלי המקום הפעיל את הגנרטור, דפקתי מקלחת קרה ונפלתי על המיטה למשך כחצי שעה.
בסביבות השעה 16:00, יצאנו שוב פעם מהחדרים, כל אחד כבר הספיק לצייר על התגית שלו (חתיכות עץ) שקנינו וכתב כמה מילים על עצמו, הגענו אל הגשר שעל האגם הפעם בהרכב מלא, לקחנו איתנו את התגיות מעץ וצירפנו אותם אל מאות או אולי אלפי התגיות האחרות הקשורות שם, גם משפחת פלנר מישראל הנציחה את הגעתה והשאירה את חותמה במקום.
עוד תמונה אחת אחרונה עם צמד כלבי הפיט בול שעידו בעיקר מאוד מתלהב מהם (הוא מאוד אוהב ונקשר לכלבים לאורך כל המסע הזה)
היינו רעבים, הפעם בחרנו במסעדה אחרת לאכול בה, לא אותה אחת בה אכלנו כבר כמה פעמים, סתם רצינו לגוון. היה כאן צ'יפס לילדים, הזמנו 4 מנות והם עפו על זה, אני הזמנתי לעצמי מרק Tom Yam עם עוף, הוא הגיע עם כל החתיכות של העוף, כולל עצמות, גידים, עור וחלקים מהתרנוגולת אותם אנחנו לא רגילים לאכול. טוב נו, מסעדה ששמה הוא – ครัวเจ้ณี อีต่อง , למה אני אמור לצפות ? עוף של KFC ? יצאנו שבעים ויחסית מרוצים. אני בעיקר ממשקה מקומי מוגז ומתקתק.
השעה עדיין לא הגיעה ל-18:00 – הזמן בו מגיע החשמל לחדרים, העברנו את הזמן באגם, שוב פעם, קנינו גרגרי אוכל לדגים ונתנו לילדים שיאכילו את הדגים באגם, הם התלהבו, האכילו גם את הדגים וגם את הכלבים שרצו חלק מהשלל, סיימו שקית, קנינו עוד אחת…
חזרנו לחדרים בשעה 18:00, בדיוק חזר החשמל. חזרנו לציביליזציה. כאן אפרת הייתה אחראית על אירגון התיקים לקראת העזיבה מחר, לי הייתה שיחת זום הקשורה לעבודה.