— 22/03/2023 , יום רביעי —
אז לאחר כמה ימים של שקט ושלווה באחד מהמקומות הנידחים של תאילנד, חזרנו בחזרה ל-7Eleven ולסניף KFC הקרובים לביתנו, חזרנו אל קאנצ'נאבורי, בדיוק לאותו מקום בו ישנו בפעם שעברה לפני מספר ימים, מאוד נהנינו באיזור הספר, אך זו תמיד הרגשה נפלאה להגיע לקאנצ'נאבורי.
התעוררנו סופית בסביבות השעה 8:30 בבוקר, התארגנו כולנו ויצאנו לאכול ארוחת בוקר ב-9:00, השעה הקבועה שלנו, כרגיל, בעלי המקום שמחו מאוד לראות אותנו ופינקו אותנו בארוחה תאילנדית לא רעה בכלל, הפעם הם הביאו לילדים ריבה למרוח על הלחמים, מה שנראה לנו כל כך טריביאלי, כנראה כאן בתאילנד זה לא משהו שנהוג לארוחות בוקר מסורתיות. הילדים התחילו בלהכין לעצמם שוקו Ovaltine שהם כל כך אוהבים (שזהו אותו שוקו שאנחנו כל כך אוהבים לשתות ב-7/11)
סיימנו לאכול, חזרנו לחדרים וסגרנו את התיקים שהיו כבר ארוזים מאתמול בלילה, אנחנו עוזבים את הכפר E-Tong והגסט האוס שלנו Hill House הנפלא, העמסנו את התיקים על הרכב, נפרדנו לשלום מבעלי המקום המקסימים ויצאנו לדרך, דרך ארוכה של כ-3.5 שעות בחזרה לקאנצ'נאבורי, החלטנו לשבור אותה עם עצירת ביניים באחת מהאטרקציות הנפלאות ביותר שהיינו בהן בתאילנד עד כה. אל המעיינות החמים Lin Thin הגענו כעבור שעתיים בערך של נסיעה רצופה שחלקה עברה בפיתולים. מקום קטן ומקסים המעיינות האלו, עם דמי כניסה מגוכחים (100 בהאט לכל המשפחה), המקום נמצא ממש על נהר קוואי (לפני שהוא זורם אל העיירה קאנצ'נאבורי)
ישנן 2 בריכות עם מים חמים, האחת מאוד חמה (40 מעלות) והשנייה קצת פחות, העניין הוא שבחוץ הטמפרטורות הגיעו לסביבות ה-37-38 מעלות, כך שכניסה למים חמים שהם פחות או יותר באותה טמפרטורה של החוץ, לא מאוד מלהיבה, אבל בכל זאת, זה היה שינוי נחמד. את רוב הזמן בילינו דווקא בבריכות הלא מחוממות שם המים צוננים, זה היה כיף להתרחץ בהן כשבחוץ כל כך חם
זמן רב נשארנו שם במעייניות, בשלב מסויים אפרת הלכה לעשות מסג' במתחם הצמוד למעיינות, פגשנו שם קבוצה של בנות משועממות שרק ממתינות לקבלת לקוחות, ביקשנו מסג' לחצי שעה, כי לא ידענו כמה זמן נוכל להחזיק את הילדים במים ולקבל מהם שקט, אז מסתבר שהרבה, החצי שעה הזו הפכה להיות שעה שלמה, אפרת קיבלה מסג' תאילנדי משובח לדבריה, ועוד אחד כזה עם מחיר רצפה של 200 בהאט לשעה (אני זוכר כי אלו היו המחירים ברחוב הקאוסן התיירותי לפני 23 שנים כשביקרתי כאן לראשונה, אח"כ ב-2008 המחירים עלו כבר 250-300 בהאט, מעניין כמה זה כבר היום…), בינתיים הילדים התרוצצו בין בריכה לבריכה נהנים מהמים והמזרקה
סיימנו קצת עם טעם מר כאשר אפרת עלתה על מסמר שחדר לה את הסוליה של הסנדל ונכנס לה לרגל, ניקינו את המקום וחיטאנו אותו. אני בשלב מסויים גם נכנסתי לרחוץ במימי הנהר הצמוד, טמפרטורת המים הייתה מושלמת והנהר סוחף קלות כשמנסים לצוף, בשלב מסויים הילדים כבר היו רעבים, במתחם המעיינות החמים היו כמה דוכני מזון, הזמנו לילדים שתיה ממותקת שהגיעה בתוך כוסות פלסטיק ענקיים מלאי קרח, זה זבל עם המון סוכר, אך הילדים בקושי שתו היום והיו הרבה זמן בשמש, עדיף שיכניסו נוזלים עם סוכר מאשר כלום. אח"כ הזמנו אוכל מהדוכנים, לילדים בעיקר נקניקיות ולי מנת אורז עם תבשיל עוף וביצת עין מעל – היה מצויין, הוספתי עוד קינוח מתוק ולא ברור מהו שהגיע ארוז בשקית שקופה ואת פרי ה-JackFruit הנהדר שאף אחד מלבדי לא התלהב ממנו.
עלינו בחזרה לאוטו, נסענו עוד כשעה וחצי ליעדינו – קאנצ'נאבורי, מלבד הפסקת פיפי של ליה ותידלוק לרכב, לא עשינו עצירות, מסתבר שכאן בתחנות הדלק מקבלים הלקוחות בקבוקי מים על כל תידלוק. בדרך שמענו לראשונה שיר שכולנו נדלקנו עליו, יובל מצאה בטיקטוק גרסת כיסוי לשיר Green Green Grass של ג'ורג' עזרא מבוצע ע"י ילדה קטנה ומעובד ע"י אנשים מוסיקליים להפליא. הגענו לקאנצ'נאבורי, עצרנו באותו סופרמרקט ענק שבו תמיד עשינו את הקניות, נכנסתי לבד לחנות ויצאתי עם ירקות וחלב למחר בבוקר, בחוץ החל לרדת גשם, לא שזה כל כך הזיז לנו, רק פחדנו כי זה ישפיע על פתיחת שוק הלילה אליו רצינו להגיע בעוד כמה שעות. נסענו הישר אל מקום הלינה בו ישנו בפעם שעברה (Check Inn), לא ידענו אם יהיו לנו חדרים ואילו חדרים בדיוק נקבל, קיווינו שהדירה הגדולה תהיה להם פנויה, הגענו ולשמחתינו קיבלנו אותה, תמורת 2,000 בהאט קיבלנו את החדרים הטובים ביותר שלנו במסע עד כה (על זה הסכמנו אפרת ואני כבר בפעם הראשונה שלנו כאן), נכסנו לדירה והילדים מיד שלפו את המקלות והחלו לשחק סנוקר
לא נשארנו בדירה זמן רב, לאחר המקלחות, יצאנו אל שוק הלילה, בינתיים הגשם פסק וזה היה פשוט פשע בשבילנו לא להגיע לשם, המקום היה פחות עמוס מבד"כ, גם היו פחות דוכנים היום, אבל עדיין מאוד נהנינו מהמקום, בזמן שאפרת בחרה גרביים לעידו באחד מהדוכנים, אני, יובל וליה הלכנו לשמוע מופע של זוג ילדות חמודות.
עברנו מהר על דוכני הבגדים וכרגיל התעכבנו על דוכני המזון, כמו בפעמים הקודמות אנחנו לקחנו קצת מכל דוכן, כל ילד בחר לעצמו מה הוא רוצה לאכול וזה מה שהיה, הלהיטים הגדולים כאן בשוק היו הסושי ב-5 בהאט לחתיכה, שתיית מיץ פירות מלא בקרח, נודלס מוקפצים, כל דבר עם קוקוס ומתוק בשבילי (עדיף שיהיה בצבע ירוק) וכמובן הקינוח האולטימטיבי, הטוב ביותר בתאילנד ואחד האהובים עלינו – הלחם המטוגן עם טונות החמאה (וסוכר) שעליו (או בשפת הפלנרים, ה-"אחומסמוסה")
עמדנו, אכלנו את המעדן רווי הכולוסטרול הזה, חלקינו עשו זאת גם בישיבה ככה באמצה המדרכה בשוק
סיימנו את עיסוקינו כאן בשוק עם בטן מלאה והרבה סיפוק, חזרנו לרכב ומשם בחזרה הביתה. הורדתי את אפרת והילדים בדירה שלנו ב-Check Inn, ונסעתי לבד לסגור פינה שנשארה פתוחה זמן רב. יש לי המון תמונות שצילמתי לאורך השנים את הגשר על נהר קוואי המפורסם, מכל זווית עם אנשים שונים עימם ביקרתי כאן, תמונה אחת הייתה חסרה לי – תמונת הגשר בלילה. הגעתי לשם, החניתי את הרכב ודפקתי כמה תמונות, המקום בלילה נראה שונה מהיום, כל האנשים, הדוכנים, הרעש וההמולה נעלמים, נשאר רק הגשר. אלו היו רגעים יפים להיות שם
הייתי שם כמעט לבד, בשעות הללו אפילו כלב לא עבר שם… או שאולי….
חזרתי בחזרה לדירה שלנו, הילדים בינתיים התארגנו לשינה, מלבד ליה שהרגישה רעננה, זה לאחר השינה שדפקה באוטו, בדרך לכאן. כמו אחיה הגדולים, גם היא רצתה לשחק קצת סנוקר, רק נתנה למשחק משמעות שונה של כללים וחוקים
