— 09/04/2023 , יום ראשון —
אנחנו עדיין פה, מטיילים בקאו לאק, או בתירגום עברי – הר לאק, שזהו ההר הגדול פה באיזור, אומרים כי קאו לאק ידוע גם כיעד מועדף על משפחות המעדיפות את האווירה השקטה והנוחה יותר מאשר באיזורים כמו "פאטונג" שבפוקט, אבל עדיין עם הנוחות המספקים המלונות והריזורטים באיזור. ואכן יש פה ריזורטים ברמה מאוד מאוד גבוהה, מקומות יוקרתיים ויקרים (800 – 1,000 ש"ח ללילה) שחורגים ממסגרת התקציב שלנו, אנחנו משפחה שאיננה מפונקת יתר על המידה, הגענו מהודו וסרי לנקה, אז אנחנו יודעים מה זה סטנדרט לינה בינוני, וכאן בתאילנד, הממוצע של סטנדרט הלינה גבוה בהרבה מנפאל, סרי לנקה והודו, כך שהמקומות הזולים שאנו מוצאים כאן, עדיין ברמה גבוהה יותר מהמדינות מהם הגענו.
גם הלילה הזה היה לילה קשה עם ליה שאינה מרגישה כל כך טוב ומעירה אותנו הרבה בלילה, התעוררתי סופית ב-8:30 בבוקר, כחצי שעה אח"כ הכנתי ארוחת בוקר רגילה כמו בכל הבקרים הקודמים, שאר הפלנרים התעוררו עם הזמן, והצטרפו לאכול את מה שהכנתי. לקח זמן להתארגן לקראת היציאה, זה לא חדש, תמיד לוקח לנו זמן לצאת אל הטיול היומי, הפעם זה קרה בסביבות השעה 10:30 קרוב ל-11:00. נסענו אל אולי האטרקציה אליה רציתי להגיע הכי כאן באיזור, שייט על הנהר עם רפסודות מבמבוק, נסענו כ-20 דקות עד למקום המומלץ לעשות זאת: Komol‘s Corner Bamboo Rafting הוא נקרא, שם הסבירו לנו כי המים כעת בנהר הם במפלס נמוך (אנחנו בעונה היבשה), על כן צריך לחלק אותנו ל-2 רפסודות במבוק כדי להקל על משקל הרפסודה (במים המאוד רדודים), עד כאן נשמע סביר, והמחיר ? וואלה, קיבלנו הנחה מהתעריפים שכתובים באתר, 2,000 בהאט במקום 2,800 בהאט לכולנו. שילמתי והתארגנו לקראת יציאה, התמרחנו בעיקר בקרם הגנה נגד השמש והלכנו להתפנות לשירותים מי שצריך. שם במסעדה בזמן ההתארגנויות, יצא לנו להכיר משפחה מקסימה של אמא ובת אשר באו לטייל כאן בתאילנד במשך שבועיים מהארץ, כמו משפחת קדמי – אותם פגשנו בליל הסדר, גם את עינת סולטן וביתה – אלמה, פגשנו לרגעים בודדים, ממש לפני שיצאנו למסע הראפטינג שלנו, הילדים שלנו התחברו די מהר לעלמה בת ה-10 ואנחנו מצאנו נושאי שיחה מעניינים עם עינת, רק חבל מאוד שהפגישה הייתה מאוד קצרה, עובדי המקום דחקו בנו כדי שכבר נעלה להסעה שלנו שתיקח אותנו אל נקודת תחילת השייט. החלפנו בזריזות טלפונים, עינת שלחה לי את התמונה המשותפת של הילדים לוואטסאפ
עלינו על הרכב, הנהג שם גז, אנחנו ישבנו מאחור, נהנים מהבריזה ששוברת את החום המעיק של צהרי יום בדרום תאילנד
הגענו אל נקודת ההתחלה, עלינו כאמור על 2 רפסודות במבוק, השייט החל, והוא היה יחסית בסדר גמור, מפלס המים הנמוך בהחלט הראה את אותותיו, למשיטים היה קשה להזיז את הרפסודה כי הבמבוקים כל הזמן התחככו בחלוקי הנחל, עבדו קשה החברים שם
היה חם תחת השמש, כל פעם המתנו לרגע בו נגיע עם הרפסודה לצל, כשהיינו בשמש, השפרצנו על עצמינו קצת מים כדי להתקרר, הנופים מהרפסודה היו נופי ג'ונגל צפוף, אחד כזה שמזכיר קצת את הג'ונגל של קרלה שבהודו, לעיתים הגענו אל בריכות מים עמוקות יותר. בנקודה מסויימת המשיטים עצרו את הרפסודות ואנחנו ירדנו לשחות במים של הבריכות העמוקות יותר, השמענו מוסיקה שאנו אוהבים בספוטיפיי שלנו, שרנו ביחד את השירים המתנגנים, אפרת וליה גם רקדו שם אל מול המבטים ההמומים של שאר התיירים שעברו אותנו. בשלב מסויים גם דניאל, יובל ועידו החלו לתפוס בעלות על מקל הבמבוק עימו דוחפים את הרפסודה ולמעשה היו רגעים שהם החליפו לחלוטין את המשיטים, ההם קיבלנו מנוחה קצרה והילדים הרגישו את הטעם המר-נפלא של "עבדות מודרנית מהי ?"
השייט הסתיים כעבור כחצי שעה, נחמד מאוד, לא נפלנו מהרגליים אמנם, אבל למען האמת, בקצב האטרקציות שאנו חווים בחודשים האחרונים במהלך המסע שלנו, קשה מאוד להפיל אותנו מהרגליים, Maya bay למשל עשה את זה לאחרונה. סיימנו את השייט באותו מקום בו שילמנו את הכרטיסים, הודינו מאוד למשיטים, שם במסעדה, קיבלנו על חשבון הבית בקבוקי מים קרים וצלחות עם פירות (אבטיח ואננס) עטופים בניילון נצמד. אפילו נפלנו בפח התיירות וקנינו את התמונה הממוסגרת המשותפת של כולנו בנהר, הוספנו גם את השייט על רפסודת במבוק לרשימת הכלים עליהם רכבנו עד כה במסע הזה (והרשימה כבר די ארוכה…).
המשכנו הלאה בטיולינו להיום, נסענו עוד כ-10 דקות עם הרכב אל יעדינו הבא: Lampi Waterfall, הרבה זמן כבר שלא ביקרנו במפל מרשים, אז הגענו למקום, ומפל מרשים לא ראינו. זאת אומרת, שהמפל הזה יכול להיות מרשים, אבל עכשיו זוהי אינה בדיוק העונה לראות זרמים חזקים של מים, אנחנו כעת בסוף העונה היבשה, כך שזה הזמן הכי לא מתאים לצפות במפלים, אבל אין לנו הרבה ברירות, אנחנו פה כעת וזה המצב, It is what it is.
במתחם המפל עצמו, ישנם בריכות טבעיות אליהם ניתן להיכנס ולרחוץ במים, איך שהגענו, ראינו אמא וילד מקומי עירום אשר השתין בתוך המים, ולאמא לא הזיז כלל, זה גרם לנו להירתע מלהיכנס לבריכה. התהלכנו לכיוון המפל, וכמו שנאמר – המפל עצמו גדול וגבוה, אך ספיקת המים הייתה די עלובה ביחס לגודלו.
ליה נרדמה עוד ברכב, אני ויובל היחידים שרצו לעלות למפלסים העליונים של המפל, כבר מלמטה ניתן היה לראות כי ישנן עוד בריכות במפלסים העליונים יותר ורצינו לראותן. הדרך אל החלקים הגבוהים יותר של המפל התחילה בהליכה על גשר עץ-ברזל אשר חוצה את הנהר
עלינו למפלס האמצעי, ראינו בריכה קטנה וחביבה, עם מפלון אליו אפשר להגיע ולתת למים ליפול על הראש, נחמד – לא יותר.
יובל ואני המשכנו לעלות, הטיפוס למפלס העליון לא היה קל בכלל, היינו צריכים לאחוז בענפים כדי לעלות, בסופו של דבר, שם למעלה הבחנו בזרימה לא גדולה של מים, היוצאת מבריכה קטנה, הורדתי בגדים וצנחתי אל תוך הבריכה, הגוף שלי היה חם לאללה מהטיפוס וזו הייתה דרך נפלאה לצנן אותו, יובל ישבה על המצוק והביטה במים הנופלים כלפי מטה
קפצתי מהמים בחזרה אל הסלעים החמים מקרני השמש, מה קרה ? מצאתי עלוקה ליד המים, הספיקו לי העלוקות בסרי לנקה, לא רוצה שוב פעם לעבור את הסאגה הזו, תודה רבה. בדיוק באותו הזמן הטלפון שלי צילצל, אפרת הייתה על הקו השני, שאר הילדים מציקים לה, והיא רצתה לדעת מתי נחזור. עוד 10 דקות אמרתי לה, התלבשתי והתחלנו לעשות את כל הדרך חזרה למטה. חזרנו לרכב ויצאנו ממתחם שמורת המפל, האם זה שווה את ה-280 בהאט כניסה ? אני חושב שכן, אחרים מהמשפחה יחלקו עליי.
בדרך חזרה לעיירה שלנו – קאו-לאק, עצרנו במזח Thap Lamu Pier, רצינו לברר לגביי קניית כרטיסים ליום טיול באיי סימילאן הסמוכים לכאן, עברנו בסה"כ 4 חברות טיולים ובכולם נאמר לנו את אותה תשובה: Fully Booked, כן, בגלל חג הסונגקראן של התאילנדים, כל המקומות שלהם לטיול נתפסו עד ה-15 לחודש (עוד כשבוע), מבאס… טוב, נחשוב מה אנחנו עושים עם זה. חזרנו אל קאו-לאק, עצרנו במרכז העיירה, שם הילדים רצו לאכול במקדונלד'ס. הזמנו לכולם ארוחות ילדים ולי ארוחת ביג מק. נזק של כמעט 1,000 בהאט. אנחנו ממשיכים הלאה ברוחב הראשי, דניאל שמה לב למכון יופי, היא רצתה לעשות ציפורניים, אך לא בונים שם ציפורניים, רק לק-ג'ל. טוב, בתמורה לזה, היא ועידו הכניסו את הרגליים שלהם לאמבטייה עם דגים שאוכלים את העור היבש של הרגליים, יובל עשתה צמות ואני הרגשתי כמו כספומט מהלך
ואגב כספומט, בזמן ההמתנה לילדים שיסיימו את השטויות זוללות התקציב שלהם, אני הלכתי אל כספומט ה-Krungsri (הצהוב) ומשכתי עוד 30,000 בהאט, שיתן לנו אוויר לנשימה לשבוע הקרוב בערך… הבנות אח"כ רצו שנקנה להם בדוכן הצמוד בגד ים חדש ואפרת תיק חדש, שני הדברים הללו לא יצאו אל הפועל בסופו של דבר. אנחנו חזרנו הביתה דרך הסופרמרקט של Lotus ועשינו את הקניות הקבועות שלנו לארוחת הבוקר למחר. חזרנו לחדרים , היישר למקלחות והתארגנויות לשינה.
— 10/04/2023 , יום שני —
את היום הזה התחלנו באיחור רציני, בשל דברים בירוקרטיים של טיול, עניין הזמנת מקומות הלינה לימים הקרובים בקאו-סוק והזמנת הכרטיסים ליום השייט לאיי סימילאן, שניהם תלויים אחד בשני ואת שניהם פתרנו היום. את הלילה הזה ישנתי בחדר של הילדים, החלפתי מיטות עם עידו, למה ? כי ליה כל הזמן מעירה אותנו באמצע הלילה, אני יודע שאת עידו גם פיל בחדר לא יעיר, אז בטח לא הבעיטות של ליה. הרווחנו, גם אני וגם עידו ישנו טוב הלילה. בסביבות השעה 8:00 בבוקר כולנו התעוררנו, אפרת ואני המשכנו ישר לקפה של בוקר, אח"כ הכנו את אותה ארוחת בוקר קבועה בחדרים, אני התפנתי למחשב לבירורים ואפרת ישבה עם דניאל בעיקר על לימודי חשבון, שאר הילדים מצאו לעצמם תעסוקה ביחד עם ליה.
בשעה 11:30 לערך יצאנו מהחדרים, יובל ודניאל החליטו להישאר היום בחדר ולא להגיע איתנו לטיול היומי שלנו, אנחנו הגענו קודם אל Ton Chong Fa Waterfall, הנסיעה לשם לקחה לנו משהו כמו 15 דקות, החנינו את הרכב ושילמנו כרטיסי כניסה, 250 בהאט לכולנו, על כרטיס שיאפשר לנו כניסה לכל אתר בפארק הלאומי של קאו לאק להיום. אוקיי, לאחר שהתמרחנו כהוגן עם קרם ההגנה שלנו, התחלנו לצעוד אל עבר המפלים, לא ידעתי את זה, אבל מדובר במרחק של למעלה מקילומטר עד המפלים, תוסיפו על זה שברוב ה-ק"מ הזה מדובר היה בעליות, תוסיפו לזה שהטמפרטורה בחוץ התקרבה ל-35 מעלות, תוסיפו לזה שאחוזי הלחות היו מעל ל-50%, תוסיפו לזה שהייתי צריך לסחוב גם את ליה על הידיים. החולצה שלי לא נשארה יבשה, כבר אחרי דקות בודדות של הליכה היא החלה להירטב ולא מגשם.
הגענו אל המפל, כאמור לאחר בערך ק"מ של הליכה. התמונות שבגוגל מפות של המקום לבטח צולמו בעונה הרטובה, עוד כשהיה הרבה מים, אנחנו הגענו וראינו מפלון די עלוב. It is what it is אמרתי לאפרת ברמיזה שלא תתבאס אל מול הילדים. היה לי חם, הורדתי חולצה ונכנסתי למים הקרירים
ביחד איתנו הלכו עוד 2 משפחות עם הילדים, הם המשיכו הלאה אל המפלסים העליונים של המפל, לאחר שקצת ציננו את הגוף שלנו במים מההליכה, המשכנו גם אנחנו לעלות למפלס השני, היינו ממש מעל למפל הראשון, הילדים ואפרת התיישבו שם והמתינו לי כאשר אני הלכתי לבדוק את המפל השני, טוב, כפי שהראשון אינו היה מרשים (בגלל כמות המים), כך גם השני:
חזרתי בחזרה לאפרת והילדים, שהמתינו מעל המפל הראשון. החלטנו שלא להמשיך למפלס של המפל השלישי בגלל אותה סיבה שלא התרשמנו מהשניים הראשונים. שם קצת השתכשכנו במים, זרקנו עם ליה עלים אל הזרימה החלשה של המים וקיווינו שהעלה היבש הזה ימשך עם הזרימה עד לבריכה התחתונה מתחת למפל, אך כאמור, בשל הזרימה העלובה, העלים היבשים שזרקנו התקדמו אולי חצי מטר מאיתנו
חזרנו בחזרה על עקבותינו, ירדנו למפלס התחתון, עברנו גשרים צרים
ומשם את כל הקילומטר הליכה עד לחניון הרכבים, לפחות הפעם עשינו את הדרך בירידה, מה שקצת הקל על הקושי בהליכה, בדרך אל היציאה, ליה נרדמה על הידיים שלי, הנחתי אותה בזהירות במושב האחורי של הרכב, היא התעוררה לשניה, ואח"כ חזרה לישון. הנענו את הרכב ועזבנו את המקום. הגענו בחזרה אל הרחוב הראשי של העיירה קאו-לאק, בדיוק בכניסה לרחוב, עמד לו שם סניף קטן אך מאובזר של 7/11, עמד והמתין רק לנו שנבוא וניכנס בשעריי דלתות הזכוכית הנפתחות באופן אוטומטי, תוך השמעת הצילצול ה-טי-טו המוכר ומשב האוויר הקר שפתאום נופל עליך ברגע שאתה חוצה את קו הכניסה לחנות הנוחות הנפלאה הזו. קניתי משם ארוחות צהריים לי (אורז מבושל עם ירקות ותבלינים שמחממים אותו במקום), לעידו ולליה, לאפרת קניתי את החלב בטעם פירות שהיא כל כך אוהבת.
הבאתי את השלל הרב אל הרכב ואל אפרת וליה שהמתינו לי, הילדה בינתיים התעוררה, אכלנו את ארוחת הצהריים בצורה הכי מעאפנה שיכולה להיות – בתוך הרכב. סיימנו והמשכנו בנסיעה, החלטנו לוותר על המפל השני גם בגלל הילדים שהיו כבר תשושים מההליכה הזו למפל וגם כי התמורה העלובה שכנראה נראה בעונה הזו, לא בהכרח מצדיקה את המחיר. אז החלטנו לנסוע לכיוון המזח, שם נמצאת חברת השייט: All Seasons Marine Pier, משם סגרתי עם הבחורה החמודה בטלפון בבוקר את הטיול יום שלנו לאיי סימילאן, הגענו למשרדים שלהם, לפני כן עוד עצרתי לקנות עגבניות ומנגו בדוכן שנמצא ליד המשרדים, שוחחנו עם אותה בחורה (Nicha שמה) מחברת השייט, שילמנו מקדמה על סך – 3,850 בהאט (שהם 50% מהעלות הכוללת). סגרנו את הפינה הזו. ויצאנו ממתחם המזח לכיוון יעדינו השני לטיול: Small Sandy Beach
זהו חוף ים קטן ויפה ששייך לפארק הלאומי של קאו לאק, לכן הכרטיס אותו רכשנו מוקדם יותר למפל, היה תקף גם לכאן. החנינו את הרכב, הצגנו את הכרטיסים בדלפק בכניסה ונכנסנו פנימה, הדרך עברה ביער יפה, שם מצאנו גם נדנדה טבעית עליה הילדים טיפסו והתנדנדו מעט
הלכנו ביער בסך הכל 400 מטרים, מהכניסה ליד הכביש עד שהגענו אל חוף הים, מקום יפה מאוד, הייחוד שלו הוא שהג'ונגל ההררי הזה, המייצג את שמורת הטבע, נכנס עד לפתחו של הים. ליד יש גם חוף חולי, שרק מעצים את המקום. שם על החוף, הקימו שולחנות ישיבה, יש שם שירותים, קיוסק לממכר שתיה קרה וממותקת, ונדנדות המשקיפות אל הים
לאחר שליה נרגעה קצת מהמכה החזקה שקיבלה מהנפילה ביער (מכה שגרמה לה לדמם מהברך), יכולתי קצת להשתחרר ממנה ולצאת אל חוף הים ולצלם קצת בתמונות ובוידאו
טוב, אז לא לא לגמרי הוגן, קצת קשה להרשים אותנו לאחר החופים שראינו בימים האחרונים בפוקט ובקו פיפי, אבל עדיין אהבנו לגמרי את החוף הקטן הזה, השילוב של החול הצהוב עם הסלעים הגדולים באמצע, זה משהו שאיננו רגילים לראות בחופי תאילנד הקלאסיים (הבנו שבסימילאן זה גם ככה)
ישבנו שם על שולחן וספסלי העץ, בוהים בחוף הים, עידו שיחק עם עצמו יפה לכמה רגעים, וגם ליה שיחקה יפה בחול (הכינה לי מאכלים מדומיינים), עד שבשלב מסויים זה נגמר להם, ליה גם הייתה צריכה לשירותים, לקחתי אותה לשם, שוב פעם היא שילשלה, זה לא רוצה להסתיים השיט הזה, כבר יום שלישי ברציפות שהיא משלשלת – אבל חיונית. מה גם שכעת אפרת גם לא מרגישה טוב, היא קמה היום בבוקר מקוררת לאללה. חזרנו בחזרה אל הרכב
נסענו אל העיירה קאו-לאק, חיפשנו לאפרת בית מרקחת, שתוכל לקנות תרופה טבעית למערכת החיסון שלה, לא מצאנו כזאת בבתי המרקחת כאן, לפחות קנינו אלכוג'ל באותה הזדמנות. ביררנו גם על מקום שבונה ציפורניים לדניאל, 1,000 בהאט. תודה רבה, אך לא תודה. חזרנו בחזרה אל הריזורט בו אנו ישנים: Khaolak Suthawan Resort, וזה היה גם הזמן של יובל ודניאל לסיים את סרטוני הטיק-טוק שלהן, מאוד מושקעים, מאוד יפים, מאוד מרשימים, כל הכבוד. לדניאל לקח 3 שעות ליצור את הסרטון שלה, עיקר הזמן הלך לה על איפור ותלבושות כפי שניתן לראות כאן (יש להקיש על הסרטון כדי לפעילו)
בערב, יצאנו אני ויובל לאכול ארוחת ערב רק שנינו, הבטחתי לה שנעשה זאת כבר לפני כמה ימים, הגענו של השוק Bang Niang Market, שבו ביקרנו לפני כמה ימים (השוק הזה נפתח רק כמה ימים בשבוע), נתתי ליובל לבחור לאכול מה שהיא רוצה, אז היא רצתה באותו מקום שבו דניאל הזמינה שווארמה, סבבה, יובל הזמינה מנה הכוללת צ'יפס, תפו"א על האש וחתיכות בשר בקר צלוי (עם המון פלפל שחור), אני לקחתי המבורגר. יצא לנו לשוחח קצת על דברים שבטיול, יובל היא זו שבעיקר סיפרה לי ואני בעיקר הקשבתי.
סיימנו עם האוכל והתפנינו לקינוח, יובל הזמינה את הגלידה הזו שמקפיאים אותה על המקום ומגרדים אותה אח"כ לגלילונים
אני לקחתי Mango Sticky Rice מהדוכן הצמוד, הזמנו גם לאפרת את המרק האהוב עליה: Tom Kha-Kai (מרק קוקוס) ומנת אורז, חזרנו עם השלל הביתה מיד לאחר שיובל סיימה לאכול את הגלידה שלה, אני טרפתי את האורז עם המנגו כבר בחדר, לצד אפרת שטרפה את המרק קוקוס שלה עם האורז. ובזה בערך סיימנו את יומינו כאן, למעשה יומינו האחרון כאן בקאו לאק