— 11/04/2023 , יום שלישי —
הגענו היום אל יעדינו החדש שאמור להיות ביתנו לימים הקרובים, אנחנו לנים כעת בעיירה קאו-סוק שנמצאת ממש בפתח הפארק הלאומי בעל אותו השם, כל מי שמגיע לכאן, מגיע כדי להיכנס לשמורה באיזשהו שלב, העיירה מתויירת במשפחות צעירות וסצינת תרמילאים אירופאים מפוזרים כאן בין הגסט האוסים הרבים.
התעוררנו היום בסביבות השעה 8:20 בבוקר, כרגיל הכנו ארוחת בוקר מאוחרת והתארגנו ליציאה, זה לקח זמן, יותר מידיי זמן, רק בסביבות 11:00 יצאנו מהחדרים כשהתיקים מועמסים על הרכב כבר, מסרתי את המפתחות לבעלת המקום, הודתי לה מאוד על השירות והמחירים האטרקטיביים שהיא נתנה לנו ויצאנו מהמקום. נסענו על הכביש הראשי של קאו-לאק לכיוון צפונה, בעקבות מאורעות האתמול, החלטתי לוותר על המפל שנמצא לצד הדרך, אולי בפעם הבאה כשנגיע לתאילנד (חודש יולי) יהיה שווה יותר להגיע ולראות את המפלים (העונה הרטובה). המשכנו בנסיעה עד שהגענו ליעדינו הראשון להיום: הגשר Bun Sung Iron, מדובר על גשר ברזל ששירת את עובדי המחצבה כאן באיזור להגיע אל מקום עבודתם שמעבר לנהר Takua Pa.
הילדים רצו להישאר ברכב הממוזג, כך יצא שרק אני ואפרת יצאנו אל הגשר והתחלנו להתהלך עליו, מידיי פעם חלף על פנינו קטנוע כשנהגו חייך אלינו וקד קידה כאות הוקרה לכך שזזנו הצידה ופינינו לו את הדרך למעבר על הגשר הצר. לאחר כ-200 מטרים של הליכה הגענו לצידו השני של הגשר, עשינו אחורה פנה וקדימה צעד
חזרנו לרכב, אך לא נכנסנו אליו עדיין, למה ? כי ראינו נקודה ממנה מתצפתים על האיזור, החלטנו לעלות את גרמי המדרגות אל נקודה זו, אך הנקודה הזו הלכה והתארכה, טיפסנו עוד ועוד לנקודות נוספות, עליונות יותר, המקומיים גם בנו שם שטיקים וטריקים שיווקיים ותיירותיים בנקודות תצפית אלו, כמו למשל הלב הורוד הזה
טיפסנו עד למעלה, היה חם, היה לח, אבל היה שווה את זה. לא ידענו זאת, אבל למעשה טיפסנו אל גבעת באנגרמה (Bangmara hill), שזו הייתה הפתעת היום שלנו, וואו, איזו פנינה חמודה מצאנו לנו שם, המקום לגמרי לא היה בתוכניות שלנו, והגענו לפה לגמרי במקרה, מעבר לנופים היפים על האיזור, בנו כאן מתחם לינה (אוהלים וגסט האוסים המשקיפים על האיזור), נקודות עניין תיירותיות, כמו דלת אל השמיים, פלטפורמת תצפית בצורת יד, ישנו כאן פארק מים קטן עם בריכות מים, מגלשות, גשרים ושאר הדברים שהילדים אוהבים לעשות במים, גם בית קפה חמוד, מפלים ופסלים גדולים, הכל יש כאן
באמצע שיטוטינו שם, הגיעה אלינו צעירה חמודה שעובדת במקום, ובשיא הנחמדות ביקשה מאיתנו שנרכוש כרטיסי כניסה למקום, 50 בהאט לאחד. אין בעיה, שילמנו בשמחה. המשכנו להסתובב במתחם הזה, קפצנו בין נקודת תצפית אחת לשניה.
שם בבית הקפה, יצא לנו לשוחח עם בחורצ'יק מבוגר, אמריקאי שמטייל כאן עם בת זוגו התאילנדית, הבחור נראה כמו ווילי נלסון (וגם מדבר במבטא דרומי כבד), הוא לא הפסיק לקשקש, תחילה זה היה עליו, על חייו, על בת זוגו, אח"כ זה הפך להיות כבר שיחה משיחית כזו עלינו הישארלים ועל הפלסטינאים, בשלב הזה כבר איבדתי אותו, אני שלפתי את המצלמה וצילמתי מלמעלה את גשר הברזל ממנו הגענו (למטה בתמונה ניתן גם לראות את הרכב שלנו חונה בצד הדרך, שם בפנים ישבו ילדינו, נהנו מהמזגן וסרטונים שווים בטלפון, גם עדר של באפלו החל להסתובב שם):
ירדנו למטה וחזרנו אל הרכב עייפים ומיוזעים, אך מאוד מרוצים ממה שראינו כעת. התחנה הבאה הייתה תחנת דלק. כן, הגיע הזמן לתת לרכב שלנו לשתות קצת, מאז יומינו השני בפוקט, לא עשינו זאת והגיע הזמן, עצרנו בתחנת PT, וקיבלנו 2 בקבוקי מים מהמתדלקת החמודה, המשכנו בנסיעה, עוד פחות מ-10 דקות נסיעה והגענו אל נקודת תצפית יפייפיה, אין לה שם באנגלית, אלא רק: จุดชมวิวทะเลหมอก ควนปัก ตะกั่วป่า, מקום מושקע, עם רמפה מברזל ופינות חמד כאלו בקצוות הרמפה, אפרת הייתה גמורה מעייפות והילדים כבר איבדו את הסבלנות למקומות חדשים ויציאה מהרכב הממוזג, כך יצא שאני לבדי יצאתי החוצה אל נקודת התצפית להתרשם ולדפוק תמונות פאנורמיות
חזרתי לרכב בידיעה כי מקום העצירה הבא שלנו הוא במרחק של 400 מטרים בסה"כ, ומה זה המקום הבא ? נקודת תצפית נוספת כמובן, אז שוב, החניתי את הרכב בפינה מוצלת, שוב, רק אני ירדתי מהרכב והתחלתי לצעוד אל עבר נקודת התצפית, הרבה פחות יפה, הרבה פחות מרשימה, הרבה פחות מושקעת, למעשה כאן מדובר על גבעה קטנה אליה עולים מהחנייה וזהו, הנוף פחות מרשים מכאן מכיוון שפחות רואים (אנחנו בנקודה לא מספיק גבוהה). אבל מה ? לפחות את שיחי האננס ששם יצא לי לראות ולתעד
חזרתי אל הרכב ואל שאר הפלנרים שבתוכו, המשכנו בנסיעה לכיוון קאו סוק. בסה"כ ללא עצירות, המרחק בין הריזורט שלנו בקאו לאק לבין הגסט האוס שלנו בקאו סוק הוא כ-שעה ו-10 דקות, אנחנו עשינו את הנסיעה הזו עם הרבה עצירות, אז פרסנו את זה להרבה יותר זמן. כך יצא שהעצירה הבאה שלנו הייתה כעבור כחצי שעה בערך, וגם הפעם היה מדובר בנקודת תצפית נופסת, Khao Sok Viewpoint, המקום נקרא והנופים משם היו חביבים (במציאות נראה טוב יותר מאשר בתמונה):
התיכנון למעשה היה אמור להכיל עצירה נוספת כדקה לפני נקודת תצפית זו, במפל Mae Yai Waterfall, אך כבר מהכביש ראינו שהמקום יבש לגמרי, אז אפילו לא טרחנו לעצור… גם המקום הבא אליו תיכננו לעצור – Rafflesia Flower trail, נחל אכזבה מרה, עצרתי את הרכב בצד הכביש, אין שם חניה מוסדרת, התחלתי להיכנס אל תוך היער בניסיון למצוא את הפרחים הנדירים והמיוחדים שקיימים כאן, אז לאחר כ-2 דקות טיפוס מגיעים לעמדת בידוק – Check Point, שם על השלטים רשום כי אין להסתובב לבד ביער, אלא אם מדריך מורשה, ומי שאינו רוכש כרטיס כניסה, יחוייב בקנס של 5,000 בהאט, אוקיי, אז מאיפה לעזאזל קונים כרטיס ? אין לדעת שכן עמדת הבידוק הייתה ריקה מאדם, חזרתי על עקבותיי אל הרכב, שם קראתי קצת על המקום לפני שנסענו, אז מסתבר שבשביל לראות את הפרחים הללו, יש ללכת בטרק כ-3 ק"מ פנימה אל מעבה היער, לא הכי מתאים לנו כיום כמשפחה, כנראה שנרד מהרעיון, חבל, כי הפרח הנדיר הזה הוא משהו שבאמת יוצא משבלונת הטיול שלנו. טוב, אנחנו המשכנו הלאה וההלאה הזה הביא אותנו כבר אל הגסט האוס שלנו בכפר קאו-סוק: Khao Sok Island Resort, הגענו אל המקום, קיבלה אותנו בחורה מבוגרת שמנהלת את המקום, הבחורה נראית נחמדה וחייכנית, המתחם יפה, החדרים שקיבלנו מאוד מאוד בסיסיים, תחילה קיבלתי את החדר אותו הזמנתי דרך בוקינג – חדר גדול עם 2 מיטות זוגיות ועוד 2 מיטות יחיד, רק מה ? שאין שם מזגן. ובתוך החדר היה חם לאללה, הבחורה הציגה לנו חדרים נוספים ממוזגים, עם 2 מיטות זוגיות כל אחד, המיטות הזוגיות לא היו מאוד גדולות, אז ביקשתי ממנה מזרון נוסף, לה היו תוכניות אחרות שניקח את 2 החדרים הממוזגים, אנחנו בנינו על חדר אחד ומזרן. בסופו של דבר קיבלנו שמיכת פוך ששימשה אותנו כמזרן, לא אידיאלי, אבל גם לא מאוד נורא. חדר בסיסי יותר ממה שהיה לנו בקאו לאק, וגם יקר יותר (1,500 בהאט).
התארגנו בחדרים, ובסביבות השעה 16:00 יצאנו אל המסעדה של הגסט האוס לאכול ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה. הזמנו 3 מנות המבורגרים לילדים ועוד 3 מנות סלט פאפאיה ומרק תום יאם עם אורז בשבילי. היה המון אוכל (570 בהאט). שם המסעדה גם ביררנו על מחירים ואטרקציות שניתן לעשות כאן באיזור. לקראת השעה 17:30 יצאנו מהמסעדה, הילדים פנו לחדר ואילו אני, אפרת וליה נסענו על מרכז העיירה, אל הרחוב הראשי היכן שכל המסעדות והשירותים התיירותיים, בסופו של דבר הצלחנו למצוא חניה ולצאת רגלית להסתובב בין המקומות, ביררנו על חידוש חבילת הגלישה שלנו דרך הסים (זה לא מכאן), על בניית ציפורניים לדניאל (לא ניתן לעשות כאן), קנינו תרופות לליה שכבר יום רביעי משלשלת. באחת ממסעדות הרחוב התיישבנו לשתות מיצי פירות, התפוזים היה מעאפן, המנגו-בננה היה סביר, גם הקינוח של הבננה-קוקוס היה בינוני מינוס
חזרנו בחזרה לגסט האוס שלנו, הילדים החליטו להתמקם במסעדה ולא בחדר, כי קליטת האינטרנט כאן מעאפנה, ובמסעדה ישנה הקליטה הטובה ביותר, הוצאנו אותם מהמסעדה אל החדרים. כאן כולנו התארגנו לשינה בחדר הקטן שקיבלנו וסגרנו את הפינה להיום. לילה טוב