— 07/05/2023 , יום ראשון —
זוהי לאוס של הימים האחרונים, לאוס של 40 מעלות חום ו-60 אחוזי לחות. זה עומס חום זוועתי לטיולים, למעשה זהו עומס חום זוועתי לצאת בכלל מהחדר הממוזג, אך בכל זאת, אנחנו פה, מנסים לראות את כל מה שיש לואנג ויינג להציע לתיירות המערבית.
לאחר יקיצה טבעית וארוחת בוקר רגילה בגסט האוס המעאפן שלנו, הילדים שיחקנו מעט בשולחן הביליארד שבלובי המלון, ליה שיחקה מעט עם התינוק של בעלי המקום, הוא רצה מאוד לשחק איתה, ליה הרבה פחות, כל מה שעניין אותה אלו הם הצעצועים של הילד ולא הילד עצמו. עוד סנובית גדלה לנו כאן במשפחה.
לאחר האוכל, אפרת עלתה למעלה לחדר כדי לעבוד על המחשב, ביומיים האחרונים יש לה הרבה עבודה, גם תחילת חודש (משכורות) וגם כעת נפתח קורס חדש (גבייה). בזמן הזה, אני, אמא שלי והילדים צעדנו כמה עשרות מטרים אל מחוץ לגסט האוס בדרכינו אל Vang Vieng Freedom Backpackers 2, אותם בעלים, אותה אווירה של צעירים, אותו שיט הול, רק במקום אחר. הלכנו לשם כדי להיכנס לבריכה, כבר על הבוקר היה מספיק חם כדי להיכנס למים
אמא שלי הייתה בעיקר עם ליה, שמרה עליה, ואח"כ גם הילדים נכנסנו ושיחקו כולם ביחד. כשראיתי שהכל טוב, חזרתי בחזרה לחדר שלנו בגסט האוס הראשון, הצטרפתי אל אפרת וגם אני התחלתי לעבוד מעט ובעיקר לתכנן את המשך הטיול שלנו בחודשיים וחצי הקרובים. בעיקרון הכל פתוח עד ה-1 לאוגוסט, אז יש לנו טיסה ליפן, ועד התאריך הזה רצינו למלא את החלל בתוכניות. אז כעת יש לנו כבר תוכנית לא גרנדיוזית, אבל שאמורה לספק גם את ההורים וגם את הילדים. אמא שלי והילדים המשיכו להיות בבריכה להנאתם
בסביבות השעה 11:00 כולם חזרו לחדרים, הלכו להתארגן ולנוח. זו היתה גם הנקודה שלנו בה אנו עוצרים הכל, מארגנים תיקים ועוזבים את השיט הול בו לנו ב-4 לילות האחרונים. מה שנקרא: "שלום, שלום רק אל תבוא לי בחלום". הוצאנו את רוב התיקים, והורדנו אותם ללובי, אמא שלי נשארה עם ליה בחדר אחד לשמור על התיקים שנשארו, עשינו 2 נגלות. הלכנו כ-300 מטרים עד לגסט האוס החדש שלנו – Maylay Guesthouse עם התיקים הכבדים, הייתי כל הזמן צריך להמתין לאפרת והילדים שלקחו את הזמן שלהם בהליכה ברחוב, כשהגענו למקום, השארנו את הילדים עם התיקים בלובי המקום החדש, הבעלים אמרו לנו כי עוד כ-10 דקות החדרים יהיו מוכנים. אפרת ואני חזרנו ל-Freedom לאסוף את אמא שלי, ליה ושאר התיקים, לעזוב את המקום הזה אחת ולתמיד ולפתוח דף חדש במקום חדש, גדול יותר, מרווח, מתוחזק ונקי.
במזג אוויר כזה, עם 2 נגלות של הליכות עם תיקים, החולצה שלי הייתה ספוגה מזיעה. לפחות החדרים היו מצוננים עם מזגן שנפתח במיוחד עבורינו מבעוד מועד, זה היה תענוג להיכנס לחדר כזה קר כשהגוף כל כך חם. נכנסנו לשלושת החדרים שהזמנו ונרגענו קצת. אפרת המשיכה לעבוד ואני המשכתי לחקור ולבדוק אופציות של המשך המסע שלנו. רק בסביבות השעה 14:30 יצאנו מהחדרים, כולנו מלבד יובל שהחליטה להישאר. הגענו אל שורת דוכנים ברחוב הסמוך, דוכנים שמציעים כולם את אותה הסחורה: סנדביצ'ים, בורגרים ושייקים.
אפרת בחרה דוכן אחד מבין כולם והזמינה שייקים לכולם. אני הזמנתי שייק אבוקדו מדהים ! זה היה כל כך מרווה ומרענן ביום חם שכזה, בזמן השתיה שוחחתי עם אחד מנהגי הטוקטוק לגביי נסיעה אל הלגונה הכחולה מספר 3. קצת התמקחנו על המחיר, בסופו של דבר סגרנו על הלוך – חזור ב-300K קיפ. לאחר מכן, הרגשתי לא נעים מעט, שמא אולי הורדתי את הנהג יותר מידיי במחיר. אני לא אתפלא אם אנחנו הלקוחות היחידים שלנו במהלך היום הזה וזוהי פרנסתו היחידה.
כחצי שעה של נסיעה, בדרך מאובקת ואנחנו יושבים על הספסלים הפתוחים של החלק האחורי של הטוקטוק. אכלנו הרבה אבק עד שהגענו למקום, בכניסה רכשנו כרטיסי כניסה לכולנו והוספתי גם Jack Fruit נהדר שהגיע בצורתו הגולמית עוד לפני שחתכו אותו
אז לגונה מספר 3 יפה, חמודה ומרעננת בדיוק כמו השתיים האחרות שהיינו בהן. יש כאן אפשרות לקחת חליפות הצלה ואבובים ללא עלות נוספת, שזה נחמד (ושונה מלגונה – 1, שם כל דבר עולה כסף). ניתן לעשות כאן טרזן ואומגה אל תוך המים
יחסית לא היו שם הרבה אנשים כשהגענו לשם, השעה הייתה שעת אחר הצהריים, והשמש ירדה כבר לזווית של פתחו מ 45 מעלות, הילדים תפסו אבוב והחלו לשחות איתו בלגונה.
דניאל, עידו ואנוכי עלינו לאומגה ולחבל הטרזן ועשינו אותם, היה קשה מאוד לשכנע את הילדים לעשות זאת, בכל זאת, זה קצת מפחיד, אבל הם התגברו על הפחד, בעיקר עידו ועשו את 2 האטרקציות הללו כמו גדולים ולצד הגדולים שגם הם המתינו בתור וצפו בהם עושים זאת
אפרת ראתה כי טוב, והחליטה גם היא לשחק אותה קשוחה ולעשות את חבל הטרזן במים, הייתה שם פאדיחה, אפילו כפולה, פשוט ניתן לסרטון הוידאו לדבר במקומי:
חזרנו עייפים ומרוצים מהלגונה בחזרה אל חניון הרכבים, שם המתין הנהג שלנו. נסענו את כל הדרך בחזרה אל ואנג ויינג, תוך שאנו אוכלים את כל אבק הדרכים. כשהגענו לגסט האוס, כולנו היינו מכוסים באבק. שילמתי לנהג את ה-300K שלו ועוד הוספתי 50K שעליהם הוא התמקח איתי, באיזשהו מקום קצת ריחמתי על הבחורצ'יק. נכנסנו לחדרים שלנו בגסט האוס היישר למקלחות להוריד את כל האבק מעלינו.
בשעות הערב החלטנו לאכול הפעם מהרחוב. חזרנו אני, אמא שלי ודניאל אל אותו דוכן רחוב בו קנינו שייקים בצהריים, הפעם הזמנו מאותה בחורה שעובדת שם כל כך קשה גם 6 סנדביצ'ים והמבורגר לדניאל. סנדביץ' כאן בלאוס משמעו – באגט. אז היו לנו באגטים בעיקר עם טונה או\ו חביתה, קפצנו גם למכולת השכונתית K-MART הצמודה לקנות מים וחלב סויה לאמא שלי.
חזרנו לגסט האוס עם השלל והוצאנו את שאר הפלנרים מהחדרים, הגיע הזמן לאכול. החלטנו לאכול במרפסת הצמודה לחדרים שלנו, שם קיבלנו פינה שקטה ופרטית רק לנו
זהו, לאחר ארוחת הערב כל אחד התקפל לחדר שלו, עוד קצת קישקושים, קצת התארגנויות לפני שכולם הלכו לישון, שעת ת"ש קוראים לזה בצבא. אפרת ואני יצאנו הפעם שנינו שוב פעם אל אותו רחוב, אל אותו מינימרקט לקנות לנו קינוח וקצת לקשקש על מאורעות היום כששנינו עבדנו ולא כל כך תיקשרנו. עד שגם אנחנו פרשנו לישון.
— 08/05/2023 , יום שני —
טוב, אז אם נתחיל לדבר על מזג האוויר, היום היה הרבה יותר נוח, ירדנו ל-33 מעלות, היום היה מעונן כך שקיבלנו קצת הפסקה מהשמש הרותחת, וההרגשה להסתובב ברחובות ואנג ויינג ולהישאר שפוי חזרה אלינו. תענוג.
לילה די מעאפן עבר עליי ועל אפרת, המזגן בחדר החדש שלנו, מוציא אוויר יבש שמייבש לנו את הגרון, כל הזמן צריכים לשתות בלילה, מבאס שאין כאן גם מאוורר בחדר. התעוררתי יחסית מאוחר – 8:20 בבוקר, בסביבות השעה 9:00 ירדנו כולנו למטה לאכול ארוחת בוקר, אני חייב לציין לטובה את הארוחה שקיבלנו פה, טובה יותר מזו של הגסט האוס הקודם, קיבלנו פירות, ביצים לבחירה, באגטים, תה \ קפה. אפרת גם הביאה את חמאת הבוטנים לשידרוג. הופתענו לגמרי לטובה מארוחת הבוקר:
סיימנו את ארוחת הבוקר והתפנינו לביזנס, לאחר קצת התארגנויות וקישקושים בחדרים, ולאחר שאני המצאתי לעצמינו מה לעשות היום, יצאנו לדרך, השעה הייתה כבר 10:30 כאשר תפסנו טוקטוק אל עבר יעדינו להיום, רציתי להגיע לכפר מסויים לא הרחק מואנג ויינג, רציתי להסתובב היום באחד מהכפרים ולהתערבב עם המקומיים כפי שאנחנו יודעים לעשות זאת טוב מאוד. נהג הטוקטוק לא הבין לאן הוא רוצה שאקח אותו, אמרו לי משהו עם Hmong Village ולי זה נשמע מצויין, התמקחנו מעט עם המחיר, התחילו ב-500K, ירדנו בסופו של דבר ל-300K קיפ, זהו המחיר הסטנדרטי שאנחנו משלמים כאן לכל יציאה מואנג ויינג, הלוך חזור, כולל המתנה. הדרך עברה לא בדיוק במקום אליו כיוונתי, אבל כל עוד הנהג לוקח אותנו אל כפר אותנטי של שבט המונג, וואלה, לא אכפת לי. שייקח אותי לאן שהוא רוצה
בסופו של דבר, הגענו אל הנקודה הזו שעל שפת הנהר, נהג הטוקטוק עצר לנו, אנחנו ירדנו, התחלנו להתקשקש עם משפחה מקומית ששם הנשים תפרו בגדים מסורתיים, עם הקישוטים של בני השבט
כבר התחלנו לאהוב את המקום החדש בו אנו מבקרים, התהלכנו מעל הגשר המסיבי שחוצה את נהר ה-Nam Song, שם נכנסנו רישמית אל כפר של שבט המונג, שאת שמו אינני יודע כלל, אפילו גוגל מפות לא יכול לתת לי את התשובה כאן, הכפר ממוקם כאן.
אנחנו התחלנו להתהלך בכפר, תוך שאנו עוצרים בכל נקודה מעניינת שנראית לנו, או מול כל משפחה שנמצאת מחוץ לבית, הכפר גדול מאוד, התעכבנו בעיקר אצל משפחות בהן ישנם ילדים קטנים, וזה אומר בערך כל משפחה שניה כאן. עצרנו בדוכן מכירה לקנות לליה ספרייט ולדניאל משקה ממותק מעאפן מתוך כוס פלסטיק. בשלב מסויים ראינו חבורה של ילדים עם חליפות של בית ספר הולכים לכיוון מסויים, אנחנו הלכנו אחריהם
עצרנו באיזשהו מתחם של כמה בתים, היו שם כמה זאטוטים קטנים, קראנו להם לבוא לרחבה בין הבתים, שם הושבנו אותם אחד ליד השני ופתחנו במופע נוסף של הקססים של יוני. כרגיל, גם מופע זה קצר הצלחה מרובה
עם הזמן, הקהל הלך והתרחב, עוד ועוד ילדים הגיעו למקום, מנסים להבין מיהם האנשים הזרים הללו מעלימי המטבעות, המטפחות האדומות וציורים מספר ורוד… גם הקהל הצעיר מאוד הגיע לראות את המופע
אני סיימתי עם הפאדיחה, ועכשיו הגיע תורה של אפרת, שתלשה דפים מהמחברת שבתיקה והחלה במופע אוריגמי משלה
"תודה רבה לכולם, המופע הסתיים" רציתי להגיד לכולם, אבל נזכרתי שזה לא באמת משנה, הם גם ככה לא יבינו אותי. נפרדנו מהם לשלום והמשכנו בדרך בכפר, דרכי עפר לא סלולות וצרות, בין לבין, בתי מגורים, גינות ירק או סתם כלובים בהם מוחבאים חזירים, תרנגולים או בעלי חיים אחרים
נתקלנו בבית נוסף, בה סבתא זפתה זקנה חייכה לעברינו, זוהי סיבה מספיק טובה להזמין את עצמינו לחצר שלה, הסבתא הזו בדיוק ניקשה עשבים בגינתה, הייתה לה מצ'טה גדולה ביד, מצ'טה שמיד אפרת החליטה לתפוס עליה בעלות ולנסות לנקש עשבים בעצמה, לא עבר זמן רב עד שאמא שלי גם היא ניסתה את השיטה הזו של עבודת כפיים
בחצרה הסבתא מגדלת כלבים, חזירים, תרנגולים ואפרוחים חביבים שימיהם ספורים עד שיגיעו לצלחת של בני המשפחה אני מאמין. אנחנו המשכנו ללכת הלאה ברחובותיו הצרים של הכפר. בבית הבא, עליו שמנו עין, היו 4 ילדות קטנות חמודות ששיחקו בינן לבין עצמן, קיבלנו הזמנה מהמבוגר האחראי שם ונכנסנו פנימה, הייתה שם נדנדה מאולתרת, בעלי המקום השכיבו מקלות במבוק על עץ בזווית של 45 מעלות, על הבמבוק קשרו צינור גומי וזה הפך להיות נדנדה, כמה פשוט ככה חכם
הילדים שלנו החלו כבר לאבד את הסבלנות, אנחנו מסתובבים בכפר יותר משעה וכנראה שנגמר להם הסוס, החלטנו לחפש מקום להשתקע בו קצת ולתת לילדים לנוח אל מול הסם הממכר שלהם: הטלפון הנייד. במקרה מצאנו בית אחד בו חיה משפחה עם רכב בחנייה, הייתה שם צעירה בת 18 בהריון ולידה תינוק קטן שעדיין לא הצלחנו להבין מיהי האמא שלו, הפעוט מתרחץ בתוך גיגית עם מים קרירים. הצענו לליה להיכנס ביחד איתו למים והיא הסכימה. הורידה את השמלה והמכנסיים, נשארה עם תחתונים ונכנסה פנימה ביחד עם ילד שהיא אינה מכירה. הצעירה שבהריון מיד ביקשה ממנו לזוז הצידה ולפנות גם לליה מקום בגיגית, בינתיים היא המשיכה לתפור, כמו כל שאר נשות הכפר, את הבגדים המסורתיים
הבאנו לליה את בקבוק הספרייט שקנינו לה מקודם, גם כי הילד שהיה שם שיחק עם בקבוק משלו, הילדה שלנו החליטה לדגמן ולפרסם את ספרייט
במקביל אפרת התיישבה במדרגות ליד אותה הצעירה בת ה-18 לתמונה משותפת
בזמן הזה הילדים הגדולים יותר שלנו התיישבו על כסאות פלסטיק שהביאו להם בעלי המקום וצפו ביוטיוב באחת התוכניות שהם אוהבים לראות. זהו, בשלב מסויים התקפלנו, הוצאנו את ליה מהגיגית, נפרדנו לשלום מהמשפחה המקסימה והמשכנו להסתובב ברחבי הכפר, צילמנו עוד משפחות, עוד מבוגרות, ועוד ילדים בעיקר
הזמן כבר עשה את שלו, ואנחנו כבר שעתיים וחצי מסתובבים כאן בכפר, סגרנו מבעוד מועד עם נהג הטוקטוק שאנחנו נסתובב כאן 3 שעות וכבר הרגשנו שהתחלנו למצות, בעיקר הילדים שרצו כבר לחזור לציביליזציה עם מזגן וחיבור זמין של אינטרנט וניידים. בדרך היציאה החוצה מן הכפר, שמנו לב לכמה חבר'ה צעירים משחקים ביליארד בבקתות מצ'וקמקות, זוהי האטרקציה שלהם כאן בכפר
במקום אחר, הבחנו בקרב תרנגולים שהתקיים שם, ישבו שם כמה חבר'ה מבוגרים וכמה ילדים וצפו במחזה הנוראי הזה של 2 תרנגולים הולכים מכות אחד עם השני עד המוות כנראה, זה היה נורא ואיום, אני מאמין שהתופעה הזו יצאה אל מחוץ לחוק כאן בלאוס, אבל איזו אכיפה ישנה כאן בכפרים ? החלטתי שלא לצלם את האירוע הזה. אנחנו המשכנו הלאה וכבר יצאנו מהכפר, עוד כמה ילדים קטנים וכלבים הגיעו אל כיוונינו, וגם הם היו בדרך לצאת מהכפר הזה, כל אחד וסיבותיו הוא
הגענו בחזרה אל אותו הגשר שחוצה את הנהר, ומהווה מקום יצאה אל העולם הגדול עבור אותם תושבים שחיים כאן בכפר של שבט המונג, אותו כפר כאמור שאת שמו אינני יודע, וכנראה לעולם לא אדע. התהלכנו על הגשר לכיוון היציאה, שם פגשנו את נהג הטוקטוק שלנו שהמתין בסבלנות גמורה ושמח לראות שסוף סוף הגענו (ושהוא יוכל גם לחזור הביתה עם כמות לא מבוטלת של מרשרשים בכיסו)
הנסיעה בחזרה אל העיר ואנג ויינג לקחה משהו כמו 20 דקות, חזרנו אל הגסט האוס שלנו MayLay, ליה נרדמה באותה נסיעה, שילמנו לנהג את מה שסיכמנו וחזרנו לחדרים, השכבנו את ליה על המיטה והורדנו במקלחת את אבק הדרכים שנדבק אלינו במהלך הטיול בכפר. אני נשכבתי על המיטה והלכתי לישון, אפרת המשיכה לעבוד על הלפטופ. כאשר התעוררתי, הצטרפתי אליה. וסוף סוף התחלתי לבצע מטלה שהרבה זמן אני כבר מתכנן לעשות – לתכנן את הטיול שלנו ליפן בקיץ. בניגוד לשאר המקומות האחרים, את יפן צריך לתכנן מראש, לא להשאיר הרבה מקום לספונטניות, כי ספונטניות ביפן עולה הרבה מאוד כסף, צריך להזמין מקומות מראש, לרכוש כרטיסי רכבת מראש, מלונות וכו'. אין לי שמץ של מושג על המדינה הכל כך שונה ומופלאה הזו, והיום לאט לאט למדתי להכיר, להבין מי נגד מי, לאן פנינו מועדות ומהן אופציות הלינה והתחבורה העומדות לרשותינו. המחירים שאנו משלמים כאן בלאוס הם מגוכחים לעומת מה שיצא לנו ביפן, זה בערך כמו המעבר בין סרי לנקה לבין סינגפור שהיה לנו לפני כחודשיים.
בערב, כאשר הקיבה שלנו אותתה לנו רעב, החלטנו לצאת החוצה ולאכול ארוחת ערב, חלק מהילדים רצו לאכול שוב פעם את הסנדביצ'ים כמו אתמול בערב, אנחנו המבוגרים החלטנו לגוון קצת, הלכנו לכיוון שוק הלילה הקטן כאן במקום
לא מצאנו כאן משהו מיוחד לאכול בשוק הלילה, זאת אומרת שאני מצאתי פה המון דברים, אבל לילדים האוכל כאן פחות התאים, החלטנו לחזור לאותה מסעדה שכבר אכלנו בה פעמיים, ולאכול שם ב-Vang Vieng Sunset, שוב פעם הצלחנו עם המנות, גם מנות מערביות לצעירים וגם מנות מקומיות למבוגרים.
לקראת סיום הארוחה, יצאתי עם ליה שוב פעם אל שוק הלילה, קניתי לנו קינוח. אותם כדורים מטוגנים מבלילת אורז וקוקוס, הפעם זה הגיע גם עם חתיכות של קוקוס מגורדות ותירס בתוך הבלילה (שרק הרס), הבאנו את הקניה אל שולחן האוכל במסעדה, טרפנו את זה כאילו אין מחר, לי זה הקל במעט על רמת החריפות בפה. שילמנו עבור הארוחה (כ-400K קיפ) וחזרנו בחזרה אל הגסט האוס שלנו. הילדים כאן קצת ראו סרטונים שהם הכינו בטיקטוק, ואח"כ כולנו הלכנו לישון.
— 09/05/2023 , יום שלישי —
היום זה היה מסוג הימים הללו שתיכננו לטייל במקומות מסויימים, בסדר מסויים, ובסופו של דבר התוכניות השתנו במעט, כי הכרנו אנשים חדשים במסע, זה כבר קרה לנו בעבר, כמו בהאמפי, אז פגשנו את גיל, שקד ואביגיל, הפעם זה קרה שוב.
לאחר יקיצה טבעית מצד כולנו, בסביבות השעה 9:00 ירדנו כולנו לאכול ארוחת בוקר במתחם של בעלי הגסט האוס, קיבלנו יופי של ארוחת בוקר, בדיוק כמו אתמול וכבר הודענו לילדים על התוכניות להמשך היום, מתחילים בטיפוס אל פסגה של הר כדי לראות את הנופים מסביב, כן, לאחר לילה גשום במיוחד שניקה את האוויר של ואנג ויינג והסביבה, היה שווה כעת לטפס אל הנופים היפים. הילדים כמובן לא רצו, מפונקים, למה להם לטפס אם אפשר להיות עוד ביוטיוב ? התעקשנו איתם שיגיעו איתנו, כבר נמרחנו בקרם הגנה, הבאנו איתנו את כל מה שהיינו צריכים להביא ובדיוק עמדנו לצאת ואז מה ? פגשנו בחבורה של 4 בנות מקסימות המטיילות ביחד וגם הן מתגוררות כאן בגסט האוס שלנו. אבישג, רבקה, רחל ושיר התחבבו מיד על הילדים שלנו, מה זה התחבבו ? הילדים שלנו עפו עליהן. אז ככה משיחת חולין קצרה זו הפכה להיות שיחה הרבה יותר ארוכה ומעמי
בשלב מסויים הרגשתי כי עדיף לי לחזור לחדר ולהמשיך עם עיסוקיי אל מול המחשב, סוף סוף הצלחתי למצוא VPN עם שרתים בישראל והוא מופץ ללא עלות, יופי, כעת אוכל להעלות תכני וידאו דרך החשבון בעבודה (ניסיתי בעבר וכשהוא זיהה שאני מחו"ל – נחסמתי מיד), סגרתי את הפינה הזו. בסביבות השעה 11:30 אפרת מתקשרת אליי, זהו, אפשר לרדת למטה, אנחנו מתקפלים. סבבה, כעת שיא החום וזה לא רעיון נחמד לטפס על הר, עוברים ל-Plan B, מסתבר שגם הבנות החמודות ממשיכות לאותו מקום אליו אנו תיכננו והוא לגונה מספר 4 (כאמור – עשינו כבר את שלושת הראשונות). יאללה, הלכנו לרחוב ותפסנו שם טוקטוק, עם התמקחות קלה, בסוף שילמנו את המחיר הקבוע שלנו – 300K , הלוך חזור. זה נראה כי כל הלגונות כאן (אולי להוציא את הראשונה), הן בערך "העתק-הדבק" אחת של השניה, גם כאן בלגונה זו ניתן למצוא בריכה גדולה עם מים בצבע ירוק – טורקיז (למה לעזאזל קוראים להן "הלגונות הכחולות" ?), מתקני קפיצה למים כמו טרזן, אומגה ומקפצה גבוהה, מסביב ביתנים מבמבוק בהם ניתן לשכב ולנוח, כמו כן יש לרווחת המתרחצים חליפות הצלה ואבובים, לפעמים קיאק (לגונה 3) ולפעמים רפסודה במבוק (לגונה 2).
הילדים העלו הילוך ונכנסנו למים, חלקם נכנסנו ביחד עם הבנות לאבובים, חלקם התנסו גם בטרזן וגם באומגה
עם קצת עזרה שלי להתגבר על הפחד, גם יובל, גם עידו וגם דניאל עשו את זה כמו גדולים. בין לבין הם קישקשו עם הבנות, כמו גם אמא שלי ואפרת. באמת היה חיבור מדהים בינהם, גם עם ליה שהפעילה את קסמיה והתחבבה על כולם, וזה נראה כאילו הם מכירים כבר זמן רב:
אני ניסיתי קצת לצלם, וקצת לעשות את הטרזן, ניסיתי לעשות גילגול באוויר, אבל די נכשלתי כאן. הסתובבתי עם המצלמה מסביב ללגונה לתפוס גם זוויות אחרות של המקום
עם הזמן הגיעו גם ישראלים אחרים, איתם שוחחנו לצד הלגונה
גם ליה הצטרפה לחגיגה, והחלה לשחק עם אבישה בכאילו יש לה טלפון והן עושות פוזות למצלמה הדמיונית שלה ביד:
בסביבות השעה 15:30 החלטנו להתקפל משם, חזרנו בחזרה עם אותו הטוקטוק אל הגסט האוס שלנו בואנג ויינג.
מהגסט האוס יצאנו לרחוב והזמנו באגטים לכולנו מאותה עובדת חרוצה שמכינה שייקים מעולים ובאגטים – פצצה ! הגענו עם השלל הביתה, כולנו היינו רעבים לאללה, טרפנו את הבאגטים, מלבד דניאל שהזמינה שייק בלבד. לא היה לנו הרבה זמן להתקשקש שם, אפרת ואני רצינו להספיק וללכת לראות את השקיעה, איפה ? מאותו מקום אליו תיכננו להגיע היום בבוקר, בנקודת התצפית על ההר. אז מהר מהר אנחנו התארגנו ויצאנו שנינו לבד על אותו טוקטוק, עם אותו נהג שהמתין לנו ברחוב לקחת אותנו למקום הבא (תיכננו איתו את הנסיעה הזו מראש). ב-17:15 יצאנו לדרך, נקדות התצפית Nam Xay Viewpoint, נמצאת על אותה דרך לכיוון הלגונות 1 ו-3 (הרחוקה יותר), הגענו לשם, קצת באיחור לטעמי, כבר ראינו בחניית הרכבים כמה טוקטוקים ועוד טוסטוסים של מטיילים אחרים שכבר הגיעו או בדרך לפסגה. שילמנו 2 כרטיסי כניסה למקום (20K כל אחד) והתחלנו את הטיפוס לא לפני שהצטלמנו – רגע לפני הטיפוס הגדול, כאשר אנחנו רעננים, צעירים ויפים:
הטיפוס נמשך כ-25 דקות בממוצע, כאן גם התפצלנו, אפרת עלתה בקצב שלה ואני בקצב שלי. (אח"כ היא חטפה עליי קריז על כך שכביכול ברחתי לה). העליה הייתה מאוד תלולה, תלולה ברמה כזו שהיינו צריכים גם לטפס עם הידיים ולא רק הרגליים, כאן צילמתי כמה תיירים שחלפו על פני ועושים את הדרך בירידה
אבל עם כל המאמץ הקשה להגיע אל הפסגה, הנופים היו בהחלט שווים את זה, מדובר על הר סלעי המתרומם מתוך עמק התחום בשרשראות הרים, נופים משגעים של העמק של ואנג ויינג והכפרים השוכנים שם
אבל גולת הכותרת הייתה כ-180 מעלות מאותה תמונה שרואים למעלה, שם הנופים דרמטיים יותר עם הר שמתנוסס באמצע העמק, דרך עפר לבנה אשר מדגישה את הקונטרסטיות של הצבעים והעיקר – השמש השוקעת שצובעת את כל השמיים בצבעי כתום, צהוב. היה שם קצת תור של אנשים שרצו להצטלם עם נופי השקיעה, כמה חבר'ה מקומיים החליטו כי זה יהיה מגניב להעלות לשם אופנוע כדי שהחבר'ה התיירים יוכלו להצטלם עליו, וואלה, צדקו, זה באמת מגניב
צילמנו המון תמונות מהמקום, והבחירה מי התמונה שתעלה לכאן לבלוג ומי לא, קשה לאללה, אז פשוט נלך על תמונה שלי על האופנוע, של אפרת על האופנוע ושל שנינו ביחד
כל כך נהנינו מהנופים והשקיעה הדרמטית, אפרת ואני עזבנו אחרונים את נקודת התצפית המרשימה הזו, ממש שכבר החושך החל להשתלט על כל האיזור.
ירדנו לאט לאט בירידה התלולה, כל כך לאט עד שלקראת הסוף כבר הייתי צריך להפעיל את הפנס מהנייד שלי כדי שנראה את הדרך. חזרנו אל נהג הטוקטוק ומשם חזרנו אל ואנג ויינג והגסט האוס שלנו. בזמן הזה הילדים צפו בסרט במחשב, דרך נטפליקס, עם אבישג שהגיעה ל-20 דקות וצפתה איתם בסרט.
בערב, יצאתי החוצה שוב לקנות אבוקדו שייק שאני תמיד מזמין (אני בהחלט הולך להתגעגע לזה כאן) ובננה – מנגו שייק לאמא שלי, קניתי גם בסופר הקרוב חלב רגיל וחלב סויה לארוחת הבוקר של מחר. חזרנו לחדרים וסיימנו את הערב והיום הזה.