— 03/06/2023 , יום שבת —
זה נראה שהכתיבה כאן פחות זורמת או פחות מעניינת כשאנו נכנסים לשגרת החיים בפאי, שגרה של חיים אשר זורמים לאט, לאט כמו נהר פאי שבתקופה הזו של השנה כמעט ואין בו מים. היום לא עשינו הרבה, יום שבת היום וניצלנו אותו בעיקר למנוחה מטיולים וצבירת חוויות משמעותיות, למרות זאת, לא ניתן להגיד כי לא עשנו דבר היום, ממש לא.
בבוקר הילדים לקחו מאוד את הזמן שלהם בחדרים, לא לחצנו ולא הערנו אותם יותר מידיי מוקדם, ניסינו לתת להם את הכיף בלישון עד מאוחר (למרות שאח"כ זה יעקוץ אותנו), גם הפעם לא מאוד השקענו בהכנת ארוחת בוקר. התכנון המקורי היה להגיע אל מרכז העיירה ולקנות לעידו טלפון חדש וליובל כפכפים חדשים. אבל רגע לפני כן, נסענו שוב אל הבית של בועז ויעל, אצלם אכלנו ארוחת ערב אתמול ואצלם עידו איבד את נעל הקרוקס שלו, אז הגענו לשם שוב באור יום והתחלנו לחפש בכל המתחם את הנעל האבודה שלו, זהו מתחם גדול, וחששנו כי הכלב שלהם לקח את הנעל אל איזושהי פינה ושם היא שוכבת עד עצם היום הזה. אז חיפשנו וחיפשנו וחיפשנו, בסופו של דבר האבידה נמצאה, ולמעשה יעל מצאה את הנעל שהייתה מתחת למחצלת שבמרפסת, באותו מקום שבו הייתה אתמול הנעל השניה, פשוט לא שמנו לב לכך. טוב, נו לפחות התפעלנו שוב פעם מהנופים הנראים מחצר ביתם.
זהו, סגרנו את הבסטה, ניתן להתקפל ולהמשיך הלאה בתכנון, אבל הילדים חשבו אחרת, הם כמובן פגשו בילדים של יעל ובועז והחלו לשחק איתם, וכך יצא שגם אנחנו נשארנו שם הרבה מעבר למה שתיכננו, שם על המרפסת בקומה התחתונה יצא לי לשוחח מעט עם זיווה – אמא של יעל שהגיעה לכאן לחופשה קצרה, היא אשה מרתקת. סיפרה לי על עבודתה בבטר פלייס לפני כעשור (היא נכנסה כמספר 7 לחברה והייתה מהאחרונות שנשארו עד שהחברה כולה נסגרה), סיפרה על הפוליטיקות מאחורי הקלעים, על רכבת ההרים התנודתית במשך חמשת השנים לפעילותה. הזמן עובר מהר כשמוצאים עניין בשיחה, דיברנו גם מעט על פוליטיקה (יעל ובועז עבדו בפוליטיקה בארץ) ועל המצב הלא פשוט שיש לנו כעת בארץ. הילדים ואפרת בזמן הזה אכלו ארוחת בוקר שיעל הכינה לכולם, בשלב מסויים, בסביבות הצהריים אנחנו התקפלנו ונסענו כבר אל מרכז העיירה פאי. היעד הראשון היה להגיע אל חנות הטלפונים ולרכוש טלפון נייד לעידו כאמור, מצאתי כספומט ב-7/11, שם הוצאתי כסף מהכרטיס אשראי של העסק וזהו, שעידו יתחדש עם טלפון Realme C33, בדיוק אותו אחד שהיה לנו ונשכח בחדר המלון שלנו בלאוס. בשלב הבא, עצרנו בכמה חנויות לקנות ליובל כפכפים, אמנם תיקנו את הכפכפים הקודמים שלה לא מזמן, אך התיקון לא היה מוצלח ולא היה לה נוח מספיק, גם אפרת על הדרך הוסיפה סנדלים לעצמה. לקח קצת זמן, אני ועידו נשארנו ברכב, אני גולל בפיד של פייסבוק ועידו בינתיים פותח את קופסת הטלפון החדש שלו. יופי, יש לו תעסוקה שהיא לא צפייה ביוטיוב כעת.
בדרך חזרה הביתה עצרנו בסניף האחרון לפני היצאה מהעיירה של 7/11 – שם קניתי לכולנו ארוחת צהריים, שזה אומר דים סאמים (או גיוזה, תלוי מי קורא לזה) לארבעת הילדים, משקה החלב עם הפירות לאפרת ואורז עם תבשילים לעצמי, החבר'ה שם בחנות חיממו את כל האוכל ואנחנו חזרנו הביתה עם שקיות חמות ומהבילות. הגענו הביתה ומיד טרפנו את המטעמים שיש ל-7/11 להציע על שולחן האכילה במטבח שלנו.
לאחר האוכל הגיע התאבון, התאבון לישון. נשכבתי על המיטה ונרדמתי כמעט מיד, אפרת אומרת שנרדמתי למשהו כמו 3 שעות, וואו, לא הרגשתי את זה כלל, איך שהתעוררתי, קטי עם ילדיה הגיעו אלינו, הילדים לא ביזבזו הרבה זמן והלכו ישר לבריכה, קטי ואפרת עם ליה הגיעו לשם כמה דקות אח"כ. אני נשארתי בבית עם הלפטופ פתוח מנסה ללמוד כמה שיותר על תחום הבינה המלאכותית. וואו, איזה כיף זה ללמוד את זה, אני כל כך נהנה לבדוק ולחקור כלים חדשים בתחום, דברים שיעזרו לי בעבודה לקידום העסק, מקצועית ושיווקית.
אפרת הפסיקה את עבודתי באמצע, הילדים מתחילים להיות רעבים ומתחיל כבר להחשיך בחוץ. טוב, עצרתי את הכל, פתחתי את ספוטיפיי וכרגיל שמעתי מוסיקה תוך שאני מכין אוכל, הפעם השקעתי בצ'יפס ומלאווחים שקניתי ב-Tesco Lotus אתמול, וגם ניסיתי לעשות תבשיל עדשים מעניין. יצא לא רע (אך גם יכול להיות טוב הרבה יותר)
בשלב מסויים כל החבר'ה חזרו מהבריכה וכולנו טרפנו את האוכל, ליה, שלא ישנה צהריים, הייתה גמורה מעייפות, היא הייתה בקריז וסרבה כמעט לכל מה שהצענו לה לאכול, בסוף חתכתי לה מנגו שהיה במקרר, וזה די סגר לה את הפינה. לאחר סיום הארוחה, דניאלה הביאה את הבן שלה – ליאו שיבוא לישון אצלנו עם עידו בחדר, גם הם היו בבריכה עם כולם. קטי לקחה את דניאל שלנו איתה שתישן אצלהם, כך שקיבלנו ילד אחד והזדכנו על ילדה אחרת. העיקר השיוויוניות. זהו, פחות או יותר, כמה רגעים מאוחר יותר לקחנו את הילדים לישון. הם לא היו כל כך עייפים (מלבד ליה כמובן), אבל בסופו של דבר נרדמו.
— 04/06/2023 , יום ראשון —
יום ראשון היום, יום המנוחה של המקומיים, אך אנחנו לא נחנו, ממש לא, היה לנו היום הספק יפה, יחסית לנסטינג, ביקרנו ב-3 מקומות שונים. לא רע בכלל.
הכל החל ב-7:00 בבוקר אז קמתי, מכיוון שדניאל ישנה הלילה אצל חברה שלה, אני נרדמתי על המיטה של דניאל בלילה. התעוררתי והתארגני לפני שפתחתי את היום עם הלפטופ הקבוע שלי, הקפה הקבוע שלי והעבודה הקבועה שלי. הכל כבר שיגרתי בחלק זה של המסע, וימשיך להיות כך בזמן הקרוב. בסביבות השעה 9:00, הכנתי את ארוחת הבוקר הרגילה, גם ליאו וגם עידו שישנו ביחד בחדר התעוררו כבר ושיחקו יפה עם עצמם. חתכתי פירות, ירקות, טיגנתי ביצים ונישנשנו את הצ'יפס שנשאר עוד מאתמול בערב. לקחנו את הזמן שלנו לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו מהבית רק בשעה 11:00, והחלטנו לנסוע אל בית הקפה Romance Farm to Cafe, היכן שהיינו כבר, היכן איפה שקטי מתגוררת והיכן איפה שדניאל הלכה לישון בלילה. המקום עצמו מקסים ממש, כבר התפעלנו מהמקום ומתחם הבתים המפוזרים ככה באקראיות באחו, לעיתים זה נראה כאילו אנחנו בחווה שבאאוטבק האוסטרלי מאשר בפאי שבתאילנד
שם בבית הקפה פגשנו בכולם, קטי, ילדיה (תמר ונירה) עם דניאל ועוד 2 בנות אמריקאיות חמודות בגילאי הבנות שלנו, הן מהוואי והן אלו שתפסו לנו את הבית הגדול כאן עד אוקטובר (ניסינו לברר כאן מקום לינה לפני כמה ימים ונאמר לנו כי המקום תפוס ע"י משפחה אחרת עד אוקטובר). הילדים עלו על רכב הבאגי של בעלי המקום, ממתינים לבחורצ'יק שיסיע אותם במרחבי החווה.
בינתיים הם רק ממתינים, ייקח זמן עד שהבחורצ'יק יגיע ויסע עם הבאגי שלו, בזמן הזה הילדים כבר התייאשו מלהמתין לו ויצאו לתור את האיזור בלעדיו. אני הזמנתי לי ולאפרת שתיה קרה, לי קפה קר, לאפרת שייק מנגו. אח"כ אפרת הוסיפה עוד שתייה גם לילדים. בזמן הזה הייתי עסוק קצת בעבודה, בדיוק פירסמתי מיטאפ ברשתות החברתיות וזה גרם לי קצת לעבוד. הבנות האמריקאיות הסבו את תשומת ליבי לקן ובו גוזלים שלא מזמן בקעו מהביצים
נשארנו שם זמן מה, באמצע גם אפרת התקפלה לה אל הבית של קטי, לשבת ולרכל קצת על העולם, אני הייתי עם הילדים, אך לא הייתה לי הרבה עבודה, כי הם די העסיקו את עצמם. מאוד עודדתי את דניאל ויובל שיישחקו עם הבנות האמריקאיות שהיו צמאות לחברה, רציתי שהבנות שלנו ינסו להתמודד עם בנות אחרות שאינן דוברות עברית. אז בהתחלה הייתי שם, עסוק בלתרגם, אבל בשלב מסויים שיחררתי את היד ועזבתי אותן שיסתדרו לבד. והן הסתדרו. הגיע הזמן להתקפל, נכנסנו כולנו לרכב, בזמן ששכחנו את השקית של דניאל שלקחה אותה אל הבית של קטי ובנותיה, אז חזרנו לביתה ולקחנו את השקית
יצאנו מהמתחם ונסענו לכיוון Herbana, שם ליאו מתגורר (כן, כל הזמן הזה הוא היה איתנו), הורדנו אותו אל ידיהן של טלי ודניאלה, והמשכנו הלאה לכיוון העיירה פאי, שם עצרנו בחנות בגדים יד שניה, רצינו לקנות ליובל בגד ים, אך לא מצאנו שם את מבוקשנו. טוב, בדרך הביתה עצרנו ב-7/11 לקנות לנו מים + ארוחת צהריים (טוסטים ודים סאם), כשהגענו הביתה, השעה הייתה כבר 14:00 לערך, אני נשכבתי על המיטה ודפקתי את השנ"צ הקבוע שלי כאן. כשהתעוררתי, כולם היו לחוצים כבר לצאת, אפרת הייתה שקועה בעבודה, והילדים לא הראו סימנים של רצון לצאת שוב פעם מהבית, אבל התעקשנו. קיבלנו הודעת וואטסאפ מדניאלה וטלי כי הן בדרך למעיינות החמים, סבבה, אז כך גם אנחנו. כשהיינו בדרך, הן החליטו לוותר כי כנראה זה לא היה מתאים עם ילדים (בריכה אחת לא מתאימה לילדים ולשניה אין מספיק מים), זה קרה כשהיינו ממש בקרבת ה-Memorial Bridge, אז החלטנו כבר לעצור שם ולבדוק את האטרקציה הזו שהופיעה לי כבר זמן רב בגוגל מפות, כמו גם הומלצה לנו ע"י ה-ChatGPT שבנה לנו מסלול טיול כאן באיזור פאי לפני כמה ימים.
המקום עצמו יפייפה, מדובר על גשר שהוקם בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר הכוחות היפנים שלטו באיזור והיו צריכים להעביר נשקים ואספקה בין העיר צ'יאנג מאי לבין מה הונג סון, הם היו צריכים להתגבר על נהר הפאי, על כן בנו גשר (או יותר נכון הכריחו את המקומיים לבנות בשבילם גשר), אז בהתחלה היה מדובר על גשר מעץ ובמבוקים, לאחר מכן הקימו במקומו קונסטרוקציה מברזל, היום ישנו גשר לכלי רכב מבטון ואספלט (לא במקום, אלא ליד, כדי לשמר את חתיכת ההיסטוריה הזו), הגשר כיום הוא אטרקציה תיירותית לכל דבר, אפילו ישנו שחקן מקומי שמתחפש לחייל יפני ועוד הצגות לתיירים (כמו להצדיע).
הלכנו כולנו מעל הגשר על לקצה השני של הנהר, קראנו טיפה שם על המקום וחזרנו בחזרה, הנופים של הנהר מהגשר היו מהממים
אנחנו חזרנו אל הרכב שלנו, דניאלה וטלי עצרנו בפאי קניון, בדיוק המקום אליו רצינו גם אנחנו להגיע. נסענו כ-3 דקות לערך עד לקניון, לא מקום שבו קונים חולצות זארה או נעלי אדידס, אלא קניון של טבע. החנינו את רכבנו ליד הרכב של דניאלה וטלי ונכנסנו פנימה, הופתעתי לטובה מזה שלא צריך לשלם פה דמי כניסה, עברנו כמה דוכני מזון ושתיה , טיפסנו כמה דקות למעלה בשביל מבטון שהוביל אותנו אל פתח מסלול ההליכה בקניון, שם פגשנו גם בשאר החבר'ה. הילדים היו קוטרים אך כשראו את הילדים האחרים, פתאום התמלאו שמחה, פתאום אין להם בעיות בחיים, ושום הליכה אינה קשה להם. אפרת ואני התלהבנו מאוד מהנופים של המקום. השעה הייתה כבר אחרי 17:00, והשמש הייתה בזווית נמוכה יותר מ-45 מעלות, מה שצובע את השמיים וההרים בצבעים מרשימים.
אז מדובר כאן בכמה מסלולי הליכה שמתחברים אחד לשני, הליכה על מסלולים צרים מעל רכסי גבעות קטנות, לעיתים המסלול יכול להיות מאוד צר, מה שגרם לנו בהתחלה לחשוש מאוד מההליכה שם עם ילדים קטנים, פחדנו שמא יחליקו ויפלו. הלכנו כולנו לאיזור הימני של הקניון, היו שם עצים ושיחים גבוהים בעלי עלים ענקיים. הילדים מצאו להם את הזמן לשחק במקומות הללו עם העלים, שני עלים הספיקו כדי לכסות את ליה כמעט במלואה
בשלב מסויים אני קצת התרחקתי ממקום המשחקים של הילדים כדי לצפות במעוקים והוואדיות של הקניון, אפרת בכלל הלכה רחוק, שיחררה את כולנו וחזרה לכיוון הכניסה כדי להתפעל מהשמש השוקעת
אמרתי לאפרת לפני שעזבנו שני דברים. א' – זהו כנראה המקום היפה ביותר שהיינו בו כאן בפאי. ב' – זוהי בהחלט אינה הפעם האחרונה שאנחנו כאן במקום. והיא כבר השלימה אותי כי בפעם הבאה אנחנו נגיע לכאן ללא הילדים. בול!
התקפלנו עם דניאלה וטלי לכיוון היציאה מהקניון, אין ספק שלא ניצלנו כמו שצריך את המקום. לא כיסינו בליכה כמעט כלום. אבל בסדר, אנחנו עוד נשוב לכאן. ירדנו בחזרה מהקניון אל חניון הרכבים ומתחמי המזון ששם, קניתי לילדים פירות ושתיה. כאן דניאל הצטרפה לרכב השני לנסוע אל ה-Two Huts (בו ביקרנו לפני כמה ימים) ואח"כ לראות מופע אש באחד מהברים שבפאי, אנחנו התקפלנו לכיוון הבית
נסענו שוב פעם אל סניף 7/11 הקבוע שלנו כבר יש לאמר, גילינו שנגמר לנו החלב, אז על הדרך גם קניתי עוד כל מיני שטויות שיהיה לנו לאכול. חזרנו הביתה עייפים ומרוצים, הילדים הלכו להתקלח ונתנו להם לראות סרט, מיד לאחר שעידו השלים את מטלות הקריאה שלו (הוא ראה הארי פוטר, יובל ראתה בחזרה לעתיד 3). בסביבות השעה 21:30 דניאל חזרה הביתה ממופע האש, היא אהבה את זה, ולהוציא מחמאה על מקום מדניאל זה לא משהו שקורה בכל יום.
— 05/06/2023 , יום שני —
מה עשינו היום ? לא הרבה, או יותר נכון כמעט כלום ושום דבר. אבל זה בסדר, ככה זה בנסטינג, יש ימים כאלו. את הבוקר הזה לקחנו בעצלתיים, אני קמתי והמשכתי עם העבודה שלי, הילדים אחרי, נדבקו ישר למסכים, הפעם לא הכנתי ארוחת בוקר, רצינו להגיע למסעדה שדניאל אכלה בה אתמול עם קטי וילדיה. זה קרה בסופו של דבר. עשינו עצירה קצרה אצל בועז ויעל כדי להחזיר להם את משחת הפניסטיל שלקחנו ביום שישי, בזמן שאפרת יצאה מן הרכב והתקשקשה עם יעל ואמה, אני עשיתי שטויות עם הילדים
הגענו אל מסעדת Bom Bowls, שהיא מסעדה טבעונית, התיישבנו והמתנו שיגיעו אלינו לקחת הזמנה, אז זה לא בדיוק עובד ככה, כאן צריך להגיע לדלפק ולהזמין מראש. השעה הייתה כבר אחרי 11:00, ובגלל כל ההתמזמזויות שלנו בבוקר, הגענו לכאן רק עכשיו, זוהי שעה שרציתי לאכול כבר צהריים, אך אבוי, למסעדה הזו אין ארוחות צהריים, התפריט שלה מאוד מצומצם, מדובר על איזה 5-6 מנות של בוקר כשהקו המנחה שלהם הוא אחד – ארוחות בריאות (וטבעוניות), וכולן היו בסגנון קערה של מוסלי או עם גרנולה או משהו כזה ופירות, אוכל מתוק. ובצהריים מתחשק לי ללכת על מלוח. אפרת גם לא התלהבה ולמעשה מלבד דניאל, אף אחד לא התלהב מהמסעדה הזו. החלטנו לעשות הזמנת Take Away ולהתחפף מהמקום, הילדים גם היו עצבניים והתחילו להתווכח ולהרעיש, נכנסנו לרכב ועפנו משם בחזרה הביתה.
שם בבית דניאל החלה לאכול את המנה שלה, טעמנו אותה – מגעיל! המסעדה הזו היא הדוגמא הטובה ביותר למשפט שאני אומר שנים – אם זה בריא, בד"כ זה לא טעים, אם זה מאוד טעים, זה תמיד לא יהיה בריא. טוב, השארנו את הילדים בבית, ויצאנו אני, אפרת וליה לאכול ארוחת צהריים אמיתית. מצאנו ליד הבית שלנו דוכן מקומי שמגיש מרק נודלס, המקום אפילו לא מפורסם בגוגל מפות, אך הוא נמצא כאן, הזמנתי לעצמי קערת נודלס חמה עם חזיר, ואח"כ עוד אחת לליה שרצתה לטרוף את זה גם היא (למעשה הזמנו לה פנקייק שוקולד במסעדה הטבעונית, אז זה היה דוחה ברמות, לא להאמין שניתן לכתוב על משהו כמו פנקייק שוקולד – דוחה)
סיימנו עם הארוחה, שילמנו 60 בהאט ל-2 מנות, ויצאנו החוצה, ביציאה, נפלתי עם הרכב לתעלה קטנה, הגלגל הקידמי היה באוויר ולא יכולנו להזיז את הרכב קדימה או אחורה. מיד נחלצו לעזרתינו כמה מהמקומיים שאכלו במסעדה, אחד מהם הביא לנו קרש ואני עוד אבן גדולה עליה הנחתי את הקרש וזה מה שעזר לנו לצאת החוצה. הודינו מאוד למקומיים וחזרנו הביתה.
בבית שוב פעם נרדמתי על המיטה, השעה הייתה כבר שעת צהריים מאוחרת. התעוררתי אחרי הצהריים, בחוץ החל לרדת גשם ואנחנו היינו די תקועים בבית, בין ההפוגות יצאנו מעט לחצר, אפרת מצאה שם חילזון ענק מזדחל לו על הקיר של השכנים
מזג האוויר המשיך להיות קודר ומעונן, רגע לפני שהולך לרדת שוב פעם גשם, אני ניצלתי את ההזדמנות וצילמתי את הרחוב שלנו במזג אוויר כזה, המצלמה של הנייד הוסיפה עוד כמה אפקטים וזוהי התוצאה:
בערב הגיעו אלינו לביקור 2 הבנות של מתן ועמית – השכנים שלנו כאן בשכונה, נפגשנו איתם לפני כמה ימים בנקודת התצפית של הבודהא ומאז לא כל כך היינו בקשר (למרות היותנו שכנים), אני, אפרת, עידו וליה יצאנו החוצה, משאירים את דניאל ויובל לשחק עם 2 הבנות. נסענו אל העיירה פאי, רצינו לאכול ארוחת ערב, אפרת לא אכלה בערך כלום היום. הגענו אל ה-Walking Street , או במילים אחרות שוק הלילה של פאי. היה טיפטוף לאורך כל ההליכה שלנו ברחוב, זו גם הסיבה שהיו היום הרבה פחות תיירים בחוץ, וגם הרבה דוכנים החליטו לא לפתוח הערב. אפרת שוחחה עם טלי ודניאלה, מנסה לסגור את סידורי הלינה של הילדים היום, הוחלט כי יובל תישן היום אצלם, וליאו יישן היום אצלנו. סבבה, רגע לפני שנכנסנו למסעדה שם בשוק, פתאום ראינו אותם ברכב נוסעים לידינו, מצחיק… אז דניאלה עצרה את הרכב ובאמצע הרחוב ליאו ירד וחבר מיידית לעידו. הם המשיכו הלאה לבית שלנו לאסוף את יובל אליהם. אנחנו אכלנו במסעדת Duang Restaurant, ולמרות הציון הלא גבוה שקיבלו בגוגל מפות, נהנינו מאוד מהאוכל.
אני הזמנתי את מנת הפאד קפאו שאני בד"כ מזמין, עם שייק קוקוס בצד ואפרת הזמינה את הטום קא גאי שבד"כ היא מזמינה עם שייק מנגו בננה בצד, ואנחנו לא נופלים במנות הללו, גם הפעם לא. לליה הזמנו פסטה עם רוטב עגבניות ולעידו וליאו – שייק תותים. לידינו על השולחן נשכבו להם שני חתולים חמודים, בני בית הם כאן, אחד מהם היה עטוף בשקית, כנראה כדי לשמור על חום גופו או משהו כזה.
זהו, אנחנו היינו בדרכנו חזרה לרכב, הגשם הכבד שירד כמה דקות קודם לכן נרגע קצת, כעת היה מעט טיפטופים, ניצלנו את ההזדמנות והלכנו לכיוון הרכב, תוך שאנו עוצרים בסניף של 7/11 , וואלה, רצינו לאכול קינוח, שם מצאנו את מבוקשנו.
נכנסנו לרכב שלנו שהחנה בחניון הרכבים של מקדש Wat Luang, עשינו עוד עצירה קטנה בסופרמרקט 97 וב-Tesco Lotus לעשות השלמות של קניות למחר וחזרנו הביתה. כאן בבית עידו הלך להתקלח, אח"כ גם ליאו, הם נרדמו מיד על המיטה. אח"כ אנחנו הלכנו כולנו בעקבותיהם