— 06/06/2023 , יום שלישי —
כך חיינו בגדול מתנהלים, מנסים למצוא מסגרות לילדים, אם וכאשר מוצאים, מניעים את הרכב ומסתובבים ברחבי פאי רבתי, עוברים בין נקודות תצפית מרהיבות לבין בתי קפה חמודים, בד"כ זה גם הולך ביחד, בתי קפה אשר יושבים על נקודה יפייפיה (ולא חסרים כאלו), מהם אנו מזמינים שייקים בד"כ ונהנים מהיופי של המקומות. כך זה גם היה היום.
לאחר שהתעוררתי בסביבות השעה 8:00, הכנתי ארוחת בוקר לילדים, ליאו כאמור ישן אצלנו היום, ויובל ישנה אצל דניאלה וטלי. הפעם הילדים רצו קורנפלקסים עם פירות. מה שיש לנו בשפע כאן. הכנתי גם לאחרים חביתות וטוסטים, אנחנו נכנסנו מעט ללחץ של זמן כי ב-10:30 היה לילדים שיעור תפירה אצל ליובה. מהר מהר נסענו אל Herbana Retreat לאסוף את יובל ולהשאיר שם את ליאו. משם המשכנו ישר אל ביתה של ליובה, איחרנו ב-2 דקות. דווקא הפעם היא הייתה בבית (בד"כ היא מגיעה באיחור), לא נורא. זרקנו עליה את שלושת ילדינו והמשכנו הלאה חופשיים ומאושרים עם ליה.
נסענו עם הרכב אל איזור דרום מזרח של פאי, מקום שטרם חקרנו במשך שהותנו כאן, עצרנו עצירה זריזה אל מול אגם קטן ונוף מרהיב מאחוריו
לא נשארנו שם יותר מידיי זמן, רק יצאנו לצלם ולהתפעל מהנוף, נקודת העצירה הבאה שלנו הייתה Thom's Pai Elephant Camp, לא תיכננו באמת לעצור שם, אך יצא לנו לראות פיל גדול מאחורי גדר ורצינו להראות אותו לליה, כבר עבר זמן רב מאז שראתה הילדה פיל מקרוב כל כך. אפרת שוחחה בטלפון, מנסה לארגן תעסוקה לילדים להמשך השבוע, אני הייתי עם ליה, שוחחתי שם עם עובדת המקום, שהסבירה לי על סיורי הליכה לצד הפלים (לא רוכבים עליהם). סיור של שעה ב-1,400 בהאט למבוגר, או סיור של שעתיים ב-2,200 בהאט למבוגר, וואלה, לא זול בכלל. עשיתי את עצמי מתעניין, ועזבתי את משרד המכירות בחזרה אל אפרת והטלפון הנייד שצמוד לאוזנה ואל אחד הפילים הכלואים שם
אנחנו המשכנו בדרך, ושוב פעם, לאחר שהבחנו בשלט ובו רשום Sunset View Point, סטינו מהכביש המרכזי, אל דרך צדדית שהפכה מהר מאוד לדרך עפר, אך עדיין עבירה לרכב Private, הגענו אל נקודת התצפית, שם מתגורר זוג מבוגר שהקים שם פינת חמד המשקיפה על האיזור ומוכרים מזון ושתיה מתפריט מאוד מצומצם ומאוד זול, מאוד אהבתי את הזוג המבוגר הזה, הבחור יודע לדבר מעט אנגלית, היינו היחידים שם במקום, ליה התלהבה מפסל רובוטריק שהיה בנוי מחלקים של אופנוע. האמת ? גם אנחנו המבוגרים התלהבנו
קניתי מהזוג המבוגר 2 בקבוקי קולה, לא באמת היינו צריכים את זה, יותר רציתי לתמוך בהם, כי באמת הם היו חמודים אלינו ו-וואלה, מגיע להם. ליה נשכבה על הערסל בפינת ישיבה חמודה שם המתצפתת על הנופים, לידינו הסתובבה חתולה חמודה שהזכירה לי בהתנהגותה את קאטי שלנו ש(אני מקווה) עדיין נמצאת בבית שלנו במושב.
ליה עפה על בקבוק הקולה, כל הזמן היא חופרת לנו כמה היא אוהבת משקאות מוגזים
נשארנו שם כמה רגעים, מתפעלים מהמקום ומנסים לספוג את האווירה, עד שהתקפלנו אל הרכב, צריך להמשיך הלאה במסעון הקטן שלנו להיום
אנחנו המשכנו עם הרכב ונסענו אל נקודת תצפית שהופיעה אצלי בגוגל מפות, יצאנו מגבולות פאי, דרומה יותר, בשלב מסויים עזבנו את הכביש המוביל אל צ'יאנג מאי, והתחלנו לעלות למעלה אל ההרים. הגענו אל Khun Hue Keaw View Point, נקודה חמודה בה עצרנו את רכבנו לצד הכביש, התצפית עצמה אינה כל כך מרשימה, בטח שלא כמו שאר הנקודות בהן ביקרנו בימים האחרונים כאן בפאי, אבל בכל זאת החלטנו לעשות סיבוב קצר במקום, העמסתי את ליה על הידיים וצעדנו אל עבר מסלולי הליכה שנראים בדיוק כמו פאי קניון – בו ביקרנו לפני כמה ימים, רק שכאן המקום לא מתוחזק כמו הקודם
נשארנו שם קצת לטייל, החום והלחות גרמו לנו מעט להזיע, אז לא נשארנו שם יותר מידיי זמן.
היינו יכולים להמשיך עם הכביש ולהגיע אל איזור הגייזר בו ביקרנו בתחילת הטיול שלנו כאן בפאי, או לחזור בחזרה מאותה דרך, אל העיירה פאי, מכיוון שהשעה הייתה כבר מאוחרת ואנחנו היינו צריכים עוד מעט לחזור ולקחת את הילדים מליובה בחוג התפירה שלהם, אז החלטנו לחזור באותה דרך, אבל לעצור בנקודה יפה ששמנו עליה עין בדרך. אוקיי, אז נקודת העצירה הזו הייתה בית קפה חביב על הכביש הראשי מצ'יאנג מאי לפאי שנקרא: Lhong Glin Café, רק כשהחנינו את הרכב ונכנסנו פנימה, גילינו את העוצמה של המקום, כמה שהוא יפה ומרשים, בית הקפה הזה צופה על עמק פאי, על שדות האורז שבו ועל כפרים נידחים של שבטים שהגיעו לכאן ממדינות שכנות (בד"כ בורמה)
הזמנתי לנו 2 שייקים, לי את שייק האבוקדו האהוב ולאפרת שייק מנגו. התלהבנו מאוד מהמקום, ירדנו בגרמי המדרגות השחורים בדרך אל שדות האורז שכיום אין בהן שתילה, אך עדיין הן מרשימים מאוד
התיישבנו לנו שם בביתן עשוי במבוק, מסביבנו להקות של באפלו רועות באחו, השייקים הגיעו ואנחנו מאוד נהנינו להיות שם. גם ליה הסכימה שאצלם אותה, למרות שהעייפות כבר החלה להשפיע עליה
אפרת הפעם הסבה את תשומת ליבי לשעה, פאק, היינו חייבים להזדרז ולצאת כדי לאסוף את הילדים מחוג התפירה, מיהרתי לבית הקפה לשלם על השייקים שלנו (120 בהאט לשניהם), נכנסנו לרכב ומיהרנו בעצב לעזוב את המקום הנפלא הזה, הבטחנו לעצמינו כי זו לא הפעם האחרונה שאנו מבקרים פה, בפעם הבאה ניכנס גם לכפר המסקרן הזה שראינו רק מלמעלה
אל ליובה הגענו בדיוק בזמן, אפרת הלכה לאסוף את כולם, אז לקחנו איתנו ברכב גם את ליאו ואחותו נינה, נסענו הביתה כשבדרך אני עוצר ב-Mama Laundry (הגיע הזמן לעשות כביסה) ובסניף הקבוע שלנו של 7/11, לקנות לילדים ארוחת צהריים – דים סאמים וטוסטים בעיקר. חזרנו הביתה והילדים טרפו את האוכל, כדי למנוע מריבות, חילקנו אותם לשניים, קודם הבנים אוכלים (בזמן שהבנות משחקות בחדר), אח"כ מתחלפים. רעיון חכם של אפרת. בשלב מסויים דניאלה וטלי הגיעו אלינו לאסוף את הילדים, טוב, לא בדיוק לאסוף, אלא יותר לקחת אותם לבריכה, מעולה, גם הילדים שלנו הצטרפו, כך גם אפרת הלכה לשם לרכל קצת, בזמן שאני פתחתי את הלפטופ וקצת עבדתי. בשלב מסויים הצטרפתי אליהם לבריכה לכמה רגעים, אני מאוד אוהב את המתחם שנמצא ליד הבריכה, מרחבים פתוחים של טבע, לעיתים מסתובבים שם סוסים או בעלי חיים אחרים, מקום מאוד שקט ומאוד מרגיע
לימור – מישהו חדשה ששוכרת כאן בית הגיעה גם היא לבריכה (היינו בקשר בוואטסאפ עד עכשיו), אפרת התקשקשה איתה, אותי יותר עניין להיות קצת עם ליה, לצלם אותה מתלהבת בבריכה
בערב, הבת של לימור הגיעה אלינו לשחק עם הבנות הגדולות, אפרת ואני ניצלנו את ההזדמנות, ולאחר הכנת ארוחת הערב לילדים ומקלחות לקטנים, יצאנו החוצה לאכול לבד ארוחת ערב, ככה דייט זוגי כזה, רק אני והיא, זהו מצרך נדיר במסע הזה, אבל מצרך שיכול להתאפשר כאן בנסטינג שלנו בפאי. רצינו ללכת לאותה מסעדה מקומית שכבר ביקרנו בה בעבר (היכן שתיקנו את הכפכפים של יובל), אבל כשהגענו לשם היא הייתה סגורה, בעסה. חזרנו בחזרה לכיוון מרכז העיירה, אפרת הזכירה לי את המסעדה הראשונה שלנו שם אכלנו בערב הראשון בפאי, מסעדת Small House pai, הזמנו את הטום קא גאי לאפרת ואני לקחתי עוף חמוץ-מתוק נהדר. גם בדיוק התחילה הופעה של זוג מוסיקאים מקומיים במסעדה.
בדרך חזרה הביתה עצרנו ב-Tesco Lotus וה-7/11 הצמוד כדי לקנות לנו השלמות למחר (ירקות וחלב בעיקר), הוספתי על זה עם מרק אטריות עם חלב קוקוס (שיהיה לי למחר בבוקר) מאותו מקום שבד"כ אני מזמין (מול ה-7/11). כשחזרנו הביתה, הילדים עדיין שיחקו עם יהלי (הבת של לימור), נראה שיש להם קליק מיידי, שזה מצויין. היה לנו קשה לשכנע אותם ללכת לישון. אבל בסוף זה קרה…
— 07/06/2023 , יום רביעי —
זה נראה שכל יום פה בנסטינג שבפאי הוא עולם ומלואו, אנחנו פה כבר שבועיים מסתובבים באיזור, מנסים להגיע למקומות חדשים בכל יום, נמנעים כמה שאפשר מלהגיע למקומות בהם ביקרנו, ופשוט המקומות כאן לא רוצים להיגמר, וכל מקום יפה יותר מהשני, כל מקום מיוחד יותר מהשני, אנחנו כל כך נהנים כאן. ועוד לא הזכרתי היום את העניין החברתי שאנחנו חווים כאן, ממש זה נראה כמו תור הזהב של המסע שלנו.
מה עשינו היום ? היום התעוררתי מוקדם, הכנתי לי קפה ופתחתי את המחשב, הפעם עליי היה להתכונן למיטאפ שאני הולך להעביר בזום מחר, זוהי הפעם הראשונה במסע הזה שאני אשכרה עובד. לא סתם עונה למיילים או וואטסאפים. בשעה 9:00 הכנתי לילדים ארוחת בוקר, וב-9:30 הערתי את הבנות, אין לנו הרבה זמן להתארגן כי ב-10:30 היינו צריכים לקחת אותם שוב פעם אל ליובה לשיעור תפירה נוסף אצלה בבית. קטי הגיעה לכאן בבוקר, היא ואפרת קבעו לצאת ולשתות משהו בבוקר באחד מבתי הקפה בעיירה, כך יצא שאני לקחתי את הילדים אל ליובה. איחור של 4 דקות מצידה, זה נחשב סביר בשבילה. זרקתי את הילדים אצלה בחוג ואני וליה יצאנו לבד לתור את מרחבי פאי היפים, הפעם הגענו אל מקום בו טרם כף רגלינו דרכה, נסענו אל האיזור הצפון מזרחי. היעד שלנו היה להגיע אל
Moon Village Hexagon Ceremonial Hall, ולמרות שידעתי כי הוא סגור, הדרך לשם הייתה חשובה לא פחות מהמקום. אז בהחלט הדרך הצדיקה את ההגעה לשם, זוהי נקודה אקראית שעצרתי בה כדי לצלם
וגם זו…
תוך כמה דקות של נסיעה איטית בשבילים צרים, בין כפרים ציוריים, הגענו אל המקום, אכן הוא היה סגור, אבל זה ממש לא הזיז לי, החנתי את הרכב בחניה של בית בוץ שאוטוטו עומד ליפול, פגשנו שם בחורצ'יק בודד שניגן על חליל הבמבוק שלו. ידע להוציא משפט בעברית מפיו: "אני בקבוק בלי פקק", מרשים, הצליחו הישראלים לקלקל אותו. זהו בית הבוץ הנטוש
וזוהי החצר של המקום המשקיפה אל שדות אורז שכעת זוהי התקופה שממלאים אותם במים
ליה ואני המשכנו להסתובב במתחם, ליה הייתה קצת עצבנית עליי, כי הבטחתי לקנות לה משהו טעים מ-7/11, אבל לא היה אחד כזה באיזור, אז הקניה נדחתה, היא לא אהבה את התשובה הזו והראתה את חוסר שביעות רצונה מהעניין בפרצוף חמוץ בתמונות. המשכנו ללכת אל כיוון הנחל הזורם של למטה
חזרנו אל עקבותינו אל הרכב שלנו, המשכתי לנסוע באותו שביל צר בין הכפרים, השביל מיד הפך להיות דרך עפר, והדרך הפכה עם הזמן להיות צרה יותר ויותר ובוצית מאוד, אני כבר התחלתי לחשוש לנסוע עם הרכב לא 4X4 שלנו בשביל כזה. בשלב מסויים עשיתי ארוחה פנה, קדימה סע וחזרתי בחזרה כל הדרך אל הכביש הראשי, תוך שמידיי פעם אני עוצר להגניב כמה תמונות של האיזור
אפרת יצרה עימי קשר שהיא סיימה את הרכילות שלה עם קטי, וביקשתי ממנה שיגיעו לבית של קטי, אנחנו נפגוש אותן שם (הייתי כבר באיזור), אז הגעתי לכניסה למתחם ה-Romance another story in Pai, יצאנו אני וליה מהרכב והמתנו לאפרת וקטי שיגיעו. בינתיים שיחקתי עם ליה במשחק דימיון תוך שאנו מכינים ארוחת צהריים מעלים, מקלות, אבנים ואדמה בעיקר. מצאנו לנו יופי של מיקום לשחק בו:
אפרת הגיעה ואנחנו התחלנו את הטיול המשותף שלנו איתה, המשכנו עם הכביש צפונה, בין שדות אורז ושדות בכלל, שם רעו עדרי באפלו רבים, הגענו לכפר שנקרא: Cha Long והוא ממוקם כמה דקות נסיעה מפאי, הסתובבנו עם הרכב בין הסמטאות הצרות של הכפר, סתם ככה לשטוף את העיניים, לא היה לנו יעד מוגדר, כשהבחנו במפעל לייבוש שום, עצרנו בצד ונכנסנו למקום. השעה הייתה כבר 12:30, ואנחנו נכנסנו בדיוק בזמן ארוחת הצהריים של העובדים, לא רצינו להפריע יותר מידיי, רק להסתובב שם ולצלם
המקום אפילו אינו נמצא בגוגל מפות, אך הוא נמצא כאן, יצא לנו לשוחח מעט (בעיקר "שלום" ו"תודה") עם חבורה של עובדים עם פעוט, לפני שעזבנו את המקום והמשכנו הלאה בדרכינו. פנינו היו מועדות לכיוון היציאה מהכפר ובדרך אל פאי, הגיעה השעה לקחת את הילדים מחוג התפירה שלהם. בדרך לשם, עשינו כמה עצירות להתפעלות מהנופים וצילומים, באמת שקשה לשבוע מהנופים המרשימים הללו שיש לאיזור להציע, מה גם שקשה עוד יותר לבחור את התמונות להציג כאן בבלוג, זוהי למשל אחת מהן:
בדרך גם עצרנו בדוכן מזון מקומי, מעין מינימרקט שבו מגישים גם ארוחות של נודלס בעיקר. קנינו לליה קרטיב כתום, ובכך היא הפסיקה להציק לנו על ההבטחה שלי לקנות לה משהו מ-7/11. בעיירה פאי עשינו עוד עצירה נוספת לקחת את הכביסה שזרקנו אתמול אצל Mama Laundry, ועוד עצירה בשוק לקנות פירות וירקות, משם המשכנו אל הבית של ליובה לאסוף את הילדים, הילדים חזרו בטירוף חושים, מאוד התלהבו מהתוצרים שהם יצאו איתם. הצטלמו עם ליובה ועם מה שהם תפרו במפגש
נסענו כולנו לאכול צהריים, לאחר התלבטות קצרה, בסוף הלכנו לאכול היכן שאכלנו אתמול, במסעדה ליד ה-walking street שנקראת: Duang Restaurant, הזמנו את הטום קא גאי לכל הילדים ולי מנת עוף חמוץ מתוק. הזמנו גם טייק אווי לדניאלה וטלי ונסענו לשם אח"כ, עשינו חילופי שבויים שם, דניאל שלנו הלכה אליהם (לשחק עם נינה), וליאו שלהם הגיע אלינו לשחק עם עידו, חזרנו הביתה עם הפירות והירקות ושאר הקניות שביצענו היום, עידו שיחק עם חברו בסלון, הם בנו אוהלים משמיכות וכריות ושיתפו גם את ליה במשחק. אני בזמן הזה נרדמתי על המיטה לאיזה שעה בערך. כשקמתי, התארגנו כולנו ויצאנו מהבית לראות את השקיעה, השעה הייתה כבר 17:30 ואנחנו הזדרזנו לצאת כבר, היעד שקבענו להגיע אליו היה אותו מקום שבו ביקרנו אתמול, Sunset view point, הגענו לשם, והחנינו את הרכב, במקום היו כבר כמה צעירים בריטיים שגם הם נהנו מהשקיעה, והיא אכן הייתה יפה, הילדים שלנו הצטלמו עם הרובוטריק המגניב שבנו מחלקים של קטנוע, על רקע השקיעה.
הילדים שיחקו יפה מאוד בערסלים, עד שעידו נפל וחטף מכה בראש, אנחנו הזמנו להם מנות מהזוג החביב שמנהל את המקום, של צ'יפס ובקבוקי מים וקולה, לקח קצת זמן עד שהכל הגיע, באמצע הבחורצ'יק נסע לקנות עוד צ'יפס כי היה לו חסר, אנחנו בינתיים נהנינו מנופי השקיעה
הצ'יפס הגיע, והילדים התענגו עליו:
סיימנו את הביזנס שלנו כאשר השמש כבר ירדה אל מתחת לעננים ולהרים, אנחנו שילמנו 140 בהאט על הכל וחזרנו הביתה. בערב יובל ודניאל הלכו למסיבת פיג'מות אצל השכנים החדשים שלנו כאן בפאי לאמון. חזרו הביתה מאוד מאוחר, והיו מאוד עייפות.
— 08/06/2023 , יום חמישי —
יום נוסף של חוויות עבר עלינו כאן בפאי, היום יצאנו לבדנו לתור את מרחבי האיזור, ללא חוגים, ללא קורסים וללא חברים (בערך…), את היום פתחנו בשעה 7:00 בבוקר, אז קצת עבדתי על המחשב, כהרגלי הכנתי ארוחת בוקר לכולם שעדיין ישנו (מלבד עידו) היינו צריכים להזדרז מכיוון שהבחורה שמנקה את הבתים אמורה להגיע אלינו בשעה 10:00, אמנם קצת פישלנו ועזבנו את הבית על קיבה מלאה ב-10:30, אבל זה בסדר, היא עדיין לא הגיעה בזמן הזה. היינו צריכים לצאת לאנשהו, וה-"אנשהו" הזה היה בהתחלה אותו בית קפה אליו הגענו אתמול, Lhong Glin Café, הילדים באוטו היו תוססים, אז החלטנו לקנות להם משהו קר\חם לשתות להרגיע מעט את הרוחות, אין מקום יפה יותר מלתת לרוחות להירגע מעט מהנופים הללו שקיימים כאן בבית הקפה
השתייה הגיעה אל הילדים, גם אני קיבלתי שייק אבוקדו נהדר, כשראינו שגם הנשק הזה לא עוזר וכי הם ממשיכים לריב ביניהם (לא חסר על מה), כינסנו את כולם לשיחה משפחתית בפינת בית הקפה והרבצנו בהם דרך ארץ, לפני התורה. זה עבד, נראה לנו… רק כשעזבנו את המקום הבנו כי הפרענו בשיחה הקולנית שלנו ללקוחה שם שהגיעה לעבוד, היא די כעסה ואמרה לנו כמה וכמה פעמים כי זה לא היה בסדר. טוב נו, כמה כבר אפשר להתנצל ? (מה גם שלא ידענו בכלל שהפרענו לה, כי לא ראינו אותה), בד"כ אנחנו כן רגישים לסביבה. נכנסנו לרכב לאחר ששילמנו על השתיה ונסענו לטיול היום שלנו, לא זמן עבר רב עד הגענו לכפר Mae Ping הצמוד, עצרנו את הרכב לצד הנחל שזרם שם, נקודה יפה לעצור בה, מתחת לעץ. נמרחנו בקרם הגנה (שמש + יתושים) והתחלנו ללכת לאורך הנחל
השמיים היו מושלמים לטיול, העשב ירוק, מי הנחל חומים, ולצידנו רעו כמה באפלואים עם פעמונים קשורים לצוואריהם.
הלכנו בשביל על הדשא הטבעי עד היכן שיכולנו, כל עוד כפות רגלינו לא נגעו במים, זו הייתה הליכה של כמה דקות בנופים משגעים, כשחזרנו לרכב, ליה עשתה הפסקת פיפי מתחת לעץ.
אנחנו המשכנו לנסוע ברכב בתוך מרחבי הכפר, המקום שקט וכמעט ולא ראינו אנשים בחוץ, אבל כן הגענו אל הכנסייה של המקום, החלטנו לעצור בפנים ולהיכנס. בדיוק הגיע רכב טנדר ממנו יצאו כמה חבר'ה, מורידים סירים ענקיים של אוכל אל חבר'ה אחרים שכנראה עובדים במקום. מהר מאוד ומבלי כמעט להתבלבל הוזמנו מיד לאכול במקום, במעין רחבה שנמצאת בצמוד לכנסייה, העובדים פינו לנו כיסאות, ערכו שולחן במיוחד בשבילנו, כל אחד מאיתנו קיבל צלחת אורז ובאמצע הוגשו תבשילים מעניינים עם חתיכות בשר חזיר.
זו הייתה מחווה יפה מצידם, מחווה שכבר חווינו ברחבי הודו וסרי לנקה בהם טיילנו לפני כמה חודשים, כשמקומיים תמיד שמחו להזמין אותנו לבוא ולאכול איתם ממטעמי המטבח החריף שלהם בעיקר. הודינו להם מאוד על המחווה, אפרת אח"כ קצת התקשקשה דרך גוגל טרנסלייט עם אחת העובדות שם
ואנחנו המשכנו אח"כ להסתובב בכפר, השמיים נהפכו להיות קודרים, לרגע גם חשבנו לקפל ת'פקלאות ולזוז הביתה עם הרכב, אבל אפרת התעקשה כי נעשה עצירה בבית הספר המקומי כאן בכפר, לפני שאנו חוזרים, אז החנינו את הרכב מחוץ לבית הספר, ושוב פעם, בפעם המי יודע כמה, הזמנו את עצמינו להיכנס אל תוך מתחם הכיתות, בחלק זה של העולם, הם אינם מכירים במושג: "שומר בית הספר". עברנו דרך הכיתות, כל התלמידים כמובן בתלבושת אחידה, וכך גם המורים בתלבושת המזכירה שוטרים, בהחלט משכנו את תשומת ליבם של הילדים, פחות של המורים. באמצע הסיבוב שלנו החל לרדת גשם, כן, זה היה די ברור שזה יגיע מתישהו
כשהגשם נרגע קצת, החלטנו לזוז, בניגוד לבתי הספר האחרים, כאן כבר כנראה הם מקיאים זרים שמגיעים לכאן לצפות בזעטוטים. חזרנו אל הרכב ואל דניאל שהמתינה לנו שם, נסענו אל העיירה פאי כדי למלא דלק בעיקר וחזרנו הביתה.
קיבלנו בית נקי ומצוחצח, שם בסלון קצת דיברנו אני ואפרת ואני בשלב מסויים הלכתי לדפוק שנ"צ, מיד אחרי שליה התעוררה מהשנ"צ שלה (היא עוד נרדמה באוטו בדרך לתחנת הדלק), כשקמתי ראיתי את ליה במצב רוח מרומם, כשניסינו לשוחח בסלון אני ואפרת, הילדה שיחקה על השולחנות עם כל הבובות שלקחה מהבית, כולל זו שעידו תפר לעצמו בחוג.
לקראת הערב הילדים הלכו לשחק אצל השכנים שלנו, הילדים של לימור (היא גרה בבית הצמוד לבריכה), הם נשארו שם כבר לארוחת ערב. אפרת ואני ניצלנו את ההזדמנות והתחפפנו מהבית, נתנו לילדים את המפתחות ויצאנו עם ליה לאכול ארוחת ערב בפאי, הפעם בחרנו לאכול באותה מסעדה מקומית עם הזוג המקסים, שבה אכלנו כבר בעבר: Dang Thai Food And Drink, הזמנו את המנות הקבועות, אפרת את המרק האהוב עליה בעולם – הטום קא גאי, אני ניסיתי הפעם משהו שונה, Masaman, המנות יצאו בינוניות, אך הוספנו על זה גם סלט פאפאיה מצויין. ליה נישנשה מהאוכל שלנו. חזרנו דרך 7/11 הביתה תוך שאנו קונים שם נישנושים לארוחת בוקר למחר. בשלב מסויים הילדים הגיעו הביתה והתארגנו כולם לשינה, בשעה 22:00 אני התחלתי את המיטאפ עליו עבדתי בימים האחרונים, זוהי הפעם הראשונה שאני מקיים כזה אירוע (בהדרכתי) במסע הזה, וזה יכל כמובן להתאפשר כשאנחנו כאן ב-Nesting והתפנה לי מעט זמן. טוב נו, בסופו של דבר, הייתה הצלחה כפי שהעידו המשתתפים
