— 20/06/2023 , יום שלישי —
יצאנו מאיזור הנוחות היום של פאי ותאילנד והגענו שוב פעם לפתחו של המסע האינטנסיבי, והיום אינטנסיביות הייתה שם המשחק, יום ארוך ולא קל בכלל, אך מצד שני גם לא מפתיע. הכנו את הילדים טוב לקראת היום הזה, ששונה לחלוטין מקייטנת החודש האחרון שלנו בפאי. אנחנו כעת נמצאים בפנום פן – בירת קמבודיה, עייפים לאללה. לפחות החדשות הטובות הן שמלא דברים בדרך היו יכולים להתחרבש, אבל הם לא, היום הזה, למרות האינטנסיביות שלו, תיקתק כמו שעון.
הטלפון הנייד שלי צילצל והעיר אותי בשעה 4:55 , של אפרת ב-5:00. יאללה הגיע הזמן לקום ולפתוח את היום. הערנו את הילדים עוד כש-"אפילו הציפורים נוחרות על העצים" (הגשש החיוור), היה להם כמובן קשה מאוד לקום, התארגנו מהר, אני התחלתי להכניס את התיקים לרכב, אפרת סידרה את כל מה שהיה צריך לסדר ולהמתין עד שנקום, אפילו הספקנו לשתות קפה לפני היציאה לדרך. בשלב מסויים מנהל המקום הגיע אלינו כדי לסגור את החשבון, איזה חשבון ? חשבון החשמל. קראנו שוב את המונה, עלות תצרוכת החשמל שלנו בחודש האחרון הייתה 3,045 בהאט (7 בהאט לקוט"ש). בסדר, הוא הוריד זאת מהפיקדון שנתנו לו בתחילת החודש (5,000) כך שבסופו של דבר הוא החזיר לנו כ-2,000 בהאט. נפרדנו לשלום, אנחנו נתראה בעוד שבועיים לערך.
עלינו על הרכב ויצאנו מפאי, כבר בדרך החלו המחשבות על איזה מקום נפלא זה כאן, כמה היה לנו טוב, וזה מצחיק, הרי נחזור לכאן עוד מעט. הדרך החלה לקבל צורה של פיתולים, אותם פיתולים ידועים בין צ'יאנג מאי לפאי. אז התפתלנו ביחד עם הנסיעה, הילדים קצת היו עצבניים, מאוד עייפים, קצת התבכנויות, אבל לא נורא כל כך. באמצע הנסיעה עצרנו ב-Rest Area חביב להפסקת פיפי.
הייתה שם כלבה חמודה שכל הזמן פירפרה מסביבנו, רואים שהיא הייתה לאחר המלטה, וכנראה הייתה רעבה, זרקתי לה חתיכה מהסנדביץ' שלי והמשכנו בדרכנו
בדיוק בצומת בה מופיע המטוס ובית הקפה שבתוכו (היינו כאן לפני כחודש כשעלינו לפאי), אנו מגדירים זאת כנקודת המעבר בין חיי הכפר של פאי לבין העירוניות של צ'יאנג מאי, מכאן, המרחבים הירוקים והג'ונגל הירוק הוחלף בעיקר בבטון ואספלט. הגענו אל שדה התעופה של צ'יאנג מאי בדיוק בזמן, כמה דקות לפני השעה 9:00 בבוקר. הנסיעה לקחה לנו כ-3 שעות ועשרים דקות – כולל עצירות בדרך. שם פגשה אותנו בחורה מקומית שבאה לאסוף את הרכב. הביטה ימינה, הביטה שמאלה, בדקה כי מיכל הדלק מלא וזה הספיק לה. בשיפשוף הקל מאחורה לא הבחינה. אפילו לא היה לה את הטופס שמראה את מצב הרכב בהתחלה, הטופס עליו חתמנו בהתחלה. נו טוב… קיבלנו את הפיקדון של ה-5,000 בהאט ונכנסנו אל תוך אולם היוצאים של שדה התעופה. שם נאמר לנו כי דלפקי הקבלה נפתחים לטיסה שלנו רק ב-10:00 , שעתיים לפני ההמראה, סתם מיהרנו וקמנו כל כך מוקדם כדי להגיע לכאן, לא נורא, עדיף להקדים מאשר לאחר. המתנו על הספסלים באולם היוצאים, ליה ויובל היו אחראיות על הנייד שלי כשזה הוטען
בשעה 10:00 עשינו צ'ק אין, נפרדנו מהמזוודות שהלכו לבטן המטוס ועלינו לקומה השניה, אל אולם הממתינים לקראת הטיסה, אנחנו צריכים להמתין בשער 2
הטיסה הראשונה שלנו להיום אל בנגקוק עברה מהר מאוד, למה ? כי את רובה העברתי בשינה, ממש עוד לפני ההמראה כבר נרדמתי. הילדים לאורך כל הטיסה צפו בסרטונים מהטלפונים הניידים שלהם, יובל אפילו חשבה על דרך מגניבה לחבר את הטלפון לכיסא כדי שלא תצטרך להחזיק אותו בידה לאורך כל הזמן הזה
הגענו אל שדה התעופה של בנגקוק: Don Muang, נדחסנו כמו סרדינים באוטובוס שיוביל אותנו אל אולם הנוסעים, הפעילו שם את המזגן בשיא העוצמה, כדי שנקפא מקור כנראה
הגענו אל אולם ה-Transit ומשם "דילגנו" אל אולם היוצאים, בדרך, כמעט כל עובדי המקום התלהבו מ-ליה שהייתה עם מצב רוח מרומם, נו בטח, היא ישנה כל הנסיעה לכאן… באולם היוצאים "חברנו" לשאר הטסים בשדה התעופה, אל חנויות הדיוטי פרי הרבות וניסיונות העושק מצד הילדים שלנו. לפחות הם שיחקו אותה מתלהבים מאוזניות ה-JBL בחנות
עלינו על המטוס, חברת Air Asia יודעת לתקתק בד"כ, הפעם המטוס יצא במעט איחור, איחור שנסלח, הטיסה אל פנום פן החלה
לאורך כל זמן הטיסה צפיתי בסרטון שישב בזיכרון של הנייד שלי, סרטון שרציתי כבר המון זמן לראותו: War World 1 – לדעתי סרטון שחובה להציגו בכל בית ספר, פשוט מדהים. הבעיה היא שבגלל אורך הסרטון והטיסה, יצא לי לראות רק שני שלישים ממנו, את השאר אראה כבר בהזדמנות אחרת. הנופים מהחלון היו מרהיבים
נחתנו והגענו אל אולם מקבלי הכסף בשדה התעופה, מי מקבל כסף ? הקמבודים כמובן, היינו צריכים להוציא Visa on Arrival, לשם כך מילאתי מהר מהר את הטפסים לכולנו, בהתחלה נאמר לנו כי ויזה עולה 35 דולר לאחד אח"כ המחיר ירד למחיר הרשמי – 30 דולר לאחד, אבל מה ? כולם משלמים, כולל הילדים, אני זוכר שקראתי באינטרנט כי ילדים עד גיל 12 מנועים מלשלם, אז זה לא עובד ככה היום. פאקינג 180 דולר על ויזות. הוצאה מאוד לא קטנה במסע. טוב, סיימנו עם זה , לקחנו את התיקים שלנו מהמסוע (הם היו אחרונים) ויצאנו החוצה, כדי לפגוש את הנהג שהמתין לבוא ולאסוף אותנו, היה מהיר, קליל ונוח. חברת Booking שממנה אנו מזמינים המון, החליטה לצ'פר אותנו ולשלוח לנו נהג הסעות על חשבונם אל מקום המגורים שלנו. מגניב.
בדרך לדירה שהזמנו, הנהג היה מספיק אדיב כדי לעצור לי ליד חנות סלולריים כדי שאוכל לקנות כרטיסי סים לי ולאפרת (ה-Airalo שרכשתי אתמול לא עבד לי קיבינימט), בחנות דיבר איתי איש מכירות ממולח, שמכר לנו כרטיסי סים במחירים גבוהים מהרגיל אני מעריך. עצם חיסכון הזמן שזה נותן לי (לחפש עכשיו אחר סימים אחרים), לקחתי את זה, שילמתי 30 דולר על הסימים + חבילות גלישה לחודש. סגרנו את הפינה הכל כך חשובה הזו והמשכנו הלאה, עד שהגענו לדירה שלנו ב-La Belle Residence, עשינו צ'ק אין זריז ועלינו לדירה שלנו: 2 חדרי שינה, מטבח + סלון. לא כמו פאי לאמון, אבל נראה סבבה. כולנו היינו עייפים, השעה הייתה כבר כמעט 19:00, אנחנו עוד התלבטנו האם להזמין אוכל לכאן דרך אפליקציה או לאכול במסעדה של בית הדירות, בסוף הלכנו על בית הדירות. הזמנו לכל אחד מנה לבחירתו
כולנו היינו מאוד רעבים ועייפים, כך שחיסלנו את האוכל די מהר (להוציא את דניאל שכהרגלה אכלה כמו צב), שילמנו 30 דולר עבור הארוחה, וחזרנו בחזרה לדירה שלנו שבקומה שניה, הילדים הלכו להתקלח ולישון, אנחנו מיד אחריהם.
— 21/06/2023 , יום רביעי —
יומינו הראשון בקמבודיה, אם לא מחשיבים את יום ההגעה לכאן, ואנחנו ? חצי יום היינו בבית. היינו מותשים מהמסע של אתמול, אני התעוררתי עם כאבי ראש – מיגרנה בגלל שלא ישנתי הרבה בימים האחרונים ואפרת התקררה כהוגן והייתה מאוד חלשה היום. אני מניח שזה בגלל המזגנים המטורפים שהפעילו בשדה התעופה ובעיקר באוטובוסים שלוקחים אותנו אל המטוס.
הלילה הזה סוף סוף ישנתי טוב, אבל המיגרנה אינה מתחשבת רק לפי הלילה האחרון, אלא לפי מצב הגוף בזמן הימים האחרונים, התעוררתי עם כאבי ראש שרק הלכו והתגברו עם הזמן. בסביבות השעה 8:15 בבוקר יצאתי עם עידו לעשות סיבוב בשכונה, לא היה לי מושג היכן אנו גרים כלל, אז זו הזדמנות טובה להכיר. לפני שיצאנו החוצה, עלינו לקומת הגג, קומה 6 כדי לבדוק את השטח, אז יש שם פינת זולה כזו נחמדה, בה ספות ושולחן סנוקר, מצד שני יש בריכה קטנה עם מים נעימים, אליה ניתן להיכנס.
ניתן לתצפת על חלק זה של העיר מלמעלה וזה נחמד (אך לא מדהים), שונה לגמרי מהנופים שהתרגלנו אליהם לראות בפאי (שם הרבה ירוק, כאן הרבה בטון)
ירדנו למטה ויצאנו אל הרחוב, בניין הדירות בו אנו ישנים מכיל בתוכו בין היתר גם ג'ימבורי בקומת הגג וחדר כושר, לצד המסעדה בקומת הקרקע, כך הוא נראה מבחוץ:
טוב, מסתבר כי אנו גרים בקרבת שוק בוקר מגניב לאללה, שוק רחוב כמו שיש למדינות דרום מזרח אסיה להציע, כך הלכנו אני ועידו, מתפעלים מהתוצרים המוצגים לנו מול העיניים ונזהרים שלא להידרס מהמכוניות הרבות הנוסעות בכביש, גם כאן לא באמת שמעו על מדרכות (כמו בלאוס), וגם כאן, כמו בלאוס ניתן לראות בשוק דגים חיים על ערש דוואי, צפרדעים מרוטשות, חתיכות שונות של חזיר וחלקי פרות ותרנגולות, כל הכיף, אני הסתקרנתי, עידו נגעל מהמראות, איפה התקופה מלפני 5 שנים שבפיליפינים ראינו פרה שחוטה והוא בכה לנו כשלקחנו אותו מהמקום: "אני רוצה לראות פרה מתה…" (הוא היה אז בן 3 – בגיל של ליה כיום). הסתובבנו בשוק הלוך חזור, עברנו בין הרבה מאוד דוכנים לצד הכביש ובסוף, בדרך חזרה קנינו גם דברים, ביצים, שמן, באוצה (לחמניות מאודות), חלב ואפילו עצרנו בדוכן ליד הבית שלנו לקנות 2 מנות נודלס מוקפץ עם חתיכות בקר וביצת עין מעל. המחירים בערך כמו תאילנד (קצת יקר יותר).
חזרנו הביתה וישר התחלתי להכין את ארוחת הבוקר, אפרת סיפרה לי כי היא אינה מרגישה טוב ואני סיפרתי לה על המיגרנה שלי. התיישבנו כולנו לאכול, חלקנו טיפלו בנודלס, חלקינו טעמו את הבאוצה (אני היחיד שאהבתי את החזיר), טיגנתי גם חביתות במטבח וחתכתי ירקות שנשארו לנו עוד מהשוק של פאי. כשסיימנו את הארוחה, אני כבר הרגשתי גמור, כאבי הראש שלי רק הלכו והתעצמו, בשלב מסויים נשכבתי על המיטה ונרדמתי לאיזה שעתיים. התעוררתי בסביבות השעה 12:45, אפרת עבדה עם הילדים על הלימודים שלהם, גם היא כבר הייתה גמורה, אז הפעם תורי היה לקחת אותם איתי. ליה נרדמה על המיטה לשנ"צ היומי שלה, יצאנו אני ושלושת הגדולים לסיבוב באיזור הבית שלנו, בגוגל מפות הבחנתי בחנות מחשבים במרחק 6 דקות הליכה מאיתנו, סבבה, הלכנו לשם, רציתי לקנות לנו עכברים למחשבים, לאחר שאלו שברשותינו כבר מזייפים תקופה. אז הגענו למקום לאחר הליכה קלה אך מעייפת (היה חם מאוד והלכנו בשמש), ואין מקום, אין חנות מחשבים, כנראה שגוגל מפות כבר לא מעודכן. בעאסה, במקום זאת מצאנו חנות שייקים אליה נכנסנו והזמנו מכל טוב, שייק תותים לעידו, שוקולד ליובל ואוכמניות לדניאל, אני הזמנתי משהו ירק ומוזר לאללה, היה נחמד אך לא יותר. המקום אינו מופיע בגוגל מפות, אך נמצא בערך כאן
חזרנו הביתה, ליה עדיין ישנה, אנחנו המתנו שתתעורר, בינתיים שוחחתי עם אפרת בחדר. אפרת רצתה עוד לעבוד מעט עם דניאל על תרגילי חשבון, בזמן הזה עידו ויובל עבדו על לימודי אנגלית דרך האפליקציה ואני לקחתי את ליה איתי אל הרחוב להמיר כסף, ראיתי באינטרנט כי רחוב מקביל אלינו יש סניף של wing שזהו בנק כאן בקמבודיה ויש פה מלא סניפים להחלפת כספים, אז הגענו לסניף הקרוב לביתנו של Wing והמרתי שם 100 דולר. מצחיק, אלו הם ה-100 דולר שיצאו לי מהכספומט פה בקמבודיה וכעת אני צריך להמיר אותם לריאל קמבודי… חזרנו הביתה ועלינו לקומה השישית, ליה רצתה לראות שוב את הג'ימבורי שם, היה שם חם לאללה, לא ראיתי שום צורה של איוורור בחדר הזה, סגור ומחניק. לפחות היא התלהבה מהבריכה הקטנה בקומת הגג.
בסביבות השעה 16:30, יצאנו שוב פעם מהבית, הפעם בהרכב מלא, זוהי הפעם הראשונה של אפרת לצאת ממתחם הבית דירות שלנו, תפסנו ריקשה ממונעת אל עבר ה-Royal Palace , לפני כן, התקנתי על הנייד שלי 2 אפליקציות, האחת Grab והשניה PassApp, ולאחר השוואה קצרה, החלטתי ללכת על ה-PassApp שיותר זולה וידידותית למשתשמש בעיניי. הזמנתי Rormok, שזהו סוג של ריקשה, רק תא הנוסעים נמצא מאחורי האופנוע והוא גדול יותר מזה של הריקשה.
לקח לנו 33 דקות להגיע מהבית שלנו לארמון המלך, ואוו, לא חשבתי שזה יקח כל כך הרבה זמן. שילמנו בדיוק לפי מה שהאפליקציה אמרה לנו – 10,800 ריאל קמבודי, שזה קרוב ל-90 בהאט. שם ירדנו אל מול הטיילת שעל נהר המקונג, כן כן, אותו מקונג שליווה אותנו לכל אורך הדרך בלאוס לפני מעל חודש, אז הוא ממשיך גם לכאן (ומכאן נכנס גם אל תוך ויאטנם).
היו שם המון יונים שבאו לאכול. מקומית אחת ניגשה אליי והציעה לי לרכוש שקיות עם תירס מיובש כדי לתת ליונים לאכול, קניתי 4 שקיות (אחד לכל ילד) ב-5,000 ריאל (קצת פחות מ-50 בהאט). הילדים זרקו ליונים אוכל והתלהבו.
כפי שניתן לראות בתמונות, העננים האפורים כיסו לגמרי את השמיים וזה היה רק עניין של זמן עד שיחל לרדת גשם, והוא החל לרדת בשלב מסויים, אנחנו התקפלנו מתחת למחסה, בו גם שאר המקומיים שהיו בסביבה הגיעו אליו. קניתי מרוכלת מבוגרת כוס פלסטיק גדולה מלאה בפופקורן, רק כדי שהילדים יפסיקו להציק לי, הם התיישבו שם על הריצפה והחלו לנשנש כשהמקומיים מביטים בהם
קטע מצחיק היה שם, בו איש בטחון עמד עם עם מגהפון והחל לדבר אל האנשים שהמתינו כמונו מתחת לביתן עד שהגשם יעבור, הוא דיבר כמובן בחמרית (השפה של קמבודיה) ולא הבנו מילה, אז עלתה בי הברקה, לתת לגוגל טרנסלייט לשמוע אותו ולתרגם לנו מה הוא אומר, כך היה, לאחר שהבחורצ'יק קישקש כמה מילים, הנייד שלי הציג את התרגום הבא:
טוב נו, הגשם סירב לדעוך, לאפרת היה כבר מאוד קר והיא הייתה עייפה, החלטנו להזמין שוב Rormork הפעם לבית חב"ד, ניצלתי את ההזדמנות שחצינו את הכביש והתקרבנו יותר אל רחבת ארמון המלך כדי לצלם גם את המונומנט הזה
לקח לנו כ-10 דקות להגיע אל בית חב"ד, תחילה לא מצאנו את המקום, אך בסוף הסתדרנו, מדובר על סמטה צרה וקשה היה להבחין בכניסה כי לא היה שם שלט (בשאר בתי החב"ד יש). לא היה שם אף אחד מלבד 2 עובדות מקומיות, אנחנו נכנסנו למסעדה והזמנו מנות ישראליות לארוחה. פתיתים, קוסקוס, שניצל, סלט ישראלי, שקשוקה, הכל הולך. לקח קצת זמן לאוכל להגיע, אך הוא הגיע, המנות היו גדולות וטעימות, המחיר ? לא מפתיע שהיה יקר, אבל לא יקר יותר מאשר מסעדת בית הדירות שלנו כאן (כשאכלנו אתמול בערב).
סיימנו עם הארוחה, קנינו שם גם נס קפה של עלית, קופסת שימורים של מלפפונים חמוצים של בית השיטה וטחינה גולמית של אחווה. הנזק הכולל 35 דולר. הזמנתי Rormork ונסענו איתו הביתה. שם בבית העפנו מהר את הילדים להתקלח, השעה הייתה כבר 20:00 והערב שלי עדיין לא נגמר, עוד מטלה אחת חשובה שצריך לסגור – ללכת לסופרמרקט גדול ולמלא את המקרר שלנו בכל טוב. אפרת נשכבה במיטה וניסתה לנוח, אני כשראיתי כי כבר רובם של הילדים במקלחות, יצאתי לתפוס שוב פעם ריקשה אל עבר Angkor Market, בהמלצתו של הבחורצ'יק הצרפתי שעובד כאן. מילאתי את הסלסלה שלקחתי איתי בכניסה לסופרמרקט הזה בכל טוב, קניתי המון, מירקות עד שניצלונים, מקטשופ עד פירות מיובשים בתוך שקית… בסופו של דבר יצאתי בנזק של 60 דולרים. לא נורא. חזרתי שוב הביתה, הזמנתי ריקשה דרך PassApp ובמחיר של 4,900 ריאל הגעתי לכאן. פה הילדים כבר ראו קצת טלביזיה ואפרת עבדה, כשהגעתי העפתי את כולם לחדרים שלהם לישון.
— 22/06/2023 , יום חמישי —
הקירור של אפרת הלך והחמיר בלילה. מה גם שיובל התעוררה מחלום רע והעירה אותנו, כך שגם הלילה הזה לא ישנו כמו שצריך. בבוקר, לאחר ארוחת הבוקר שהכנתי, החלטנו כי אפרת תישאר בבית ואני אצא לטיול עם הילדים היום. זה לקח המון זמן עד שיצאנו, כמה שתיכננתי עוד בפאי, כי כאן בקמבודיה ניתן בראש, נקום מוקדם ונספיק הרבה, זה לא בדיוק יוצא לפועל. אז אכלנו חביתות עם בצל ושום, חתיכות לחם, אני סיימתי את הנודלס והבאוצה מאתמול, היו גם ירקות ופירות חתוכים, בקיצור, היה כיף…
בסביבות השעה 11:00 יצאנו כולנו מלבד אפרת החוצה. ירדנו ללובי של בית הדירות והזמנתי דרך האפליקציה רורמורק שייקח אותנו אל יעדינו, הזה הגיע ואנחנו נסענו ברחובותיה של עיר הבירה פנום פן. כולנו היינו במצב רוח מרומם, הילדים התרגשו שאנחנו נוסעים אל פארק דינוזאורים.
הנסיעה אל הפארק לקחה קצת יותר מחצי שעה. העיר בתנופת בנייה והתחדשות עירונית מטורפת, ישן לצד חדש, פינוי – בינוי. היא משנה את פניה, כיאה למדינות מתפתחות, היא הולכת בדרכה של אחותה הגדולה – סין והופכת אט אט לעיר מודרנית. בניינים גבוהים וגורדי שחקים נבנים לאורך קו הרקיע ולצידם שכונות בתים ישנים שספק אם ישרדו את השנים הקרובות.
הגענו אל פארק הדינוזאורים, שילמנו לנהג כ-10K ריאל ובכניסה לפארק הוספנו עוד 20 דולר בסה"כ (על ליה לא שילמנו) כרטיסי כניסה ונכנסנו פנימה, המקום היה שומם, אפילו השוער בכניסה לא היה, זאת אומרת שאף אחד לא בדק לנו את כרטיסי הכניסה, יש לי אותם בכיס חדשים לגמרי ולא קרועים. היה שם חם בפארק, אנחנו ניסינו ללכת בצל כמה שאפשר, אז בהחלט דינוזאורים היו שם, גדולים, קטנים, כאלו שזזים ומשמיעים קולות, נחמד מאוד, סביר להניח שהיינו מתלהבים יותר אילולא היינו כבר בפארק דינוזאורים כזה אי שם במרכז-צפון תאילנד (בקאו קו).
לא הייתה שם נפש חיה אחת מלבדינו, גם כשהגענו לאטרקציות שבפארק, לא רק שלא היו תורים, אלא גם לא היו עובדים שיתפעלו את העסק, היינו ממש צריכים לחפש את העובדים שם כדי שיעזרו לנו להזיז דברים, הם כנראה הסתתרו בביתנים הקרירים יותר, מנסים לברוח מהחום. כך קרה כשהגענו אל מתחם המכוניות המתנגשות, הרי אין מצב שאנחנו נוותר על זה, נכנסנו למכוניות ו-2 עובדים נחלצו לעזרתנו והתניעו את הרכבים, כל ילד תפס לו מכונית, אני הייתי עם ליה ביחד. וואו, כמה היה לילדים כיף (כן, גם למבוגרים). לפני שהמשכנו, הצטלמנו כשהילדים נכנסו אל תוך ביצת דינוזואר
משם המשכנו אל מתקן קרוסלה מסתובבת (ניתן לראות בתמונה למעלה) שבו אנו יושבים על דמויות של דינוזאורים, אני ממש לא רציתי לעלות על המתקן הזה, הספיקו לי הסיבובים של רכבת ההרים של יוניברסל בסינגפור, אז סידרתי את זה ככה שדניאל תשב עם ליה, יובל לבד ועידו לבד, אך העובדת שם ביקשה ממני שאשב לצד עידו כי הוא לא מספיק גדול לשבת לבד. בעאסה. כך זה נראה לפני שהתחלנו להסתובב:
התיישבתי והקרוסלה החלה לעשות את שלה, צילמתי קצת בעיקר כדי לא לחשוב על הסיבובים, לא עזר, חטפתי סחרחורת כשירדנו מהמתקן. נכנסנו אח"כ אל תוך מבנה ובו 2 חדרים גדולים, כאן ניתן לעשות יצירות (לילדים הצעירים יותר) ולהתחפש, היו שם המון תחפושות, מעולה, בזמן שאני ניסיתי לסדר את הסחרסורת שלי, הילדים התפרעו על התחפושות
ליה חטפה קריז על כך שהיא לא יכלה להתחפש כמו אחיה הגדולים, כל התחפושות שם היו גדולות עליה בכמה מידות, הצלחתי להסב את תשומת ליבה אל שולחנות היצירה ולצבוע דפים עם דמויות של דינוזאורים כמובן
הראש המסובב שלי כבר הסתדר ואנחנו המשכנו הלאה, אל מתקן אחר בו ניתן לרכב על דינוזאורים ולעשות איתם סיבובים
באמצע המתחם היה ארגז חול גדול, שם הילדים היו צריכים לחשוף שלד של דינוזאור עם כלי חפירה וגילויים כמו מברשות או ספוגיות קטנות, לא תיארתי לעצמי, אבל הילדים עפו על זה, התיישבו שם בחול והחלו לעבוד משחקים אותה מינימום אינדיאנה ג'ונס.
זהו משם לא עשינו הרבה, הבנו ששאר האיזורים של הפארק סגורים בפנינו, שזה מבאס כי היו שם מתקנים שווים, כמו הגלגל הענק ורכבת הרים, אולי זוהי הסיבה שבכניסה שילמנו מחיר מופחת (?), קשה לדעת, כי העובדים שם לא בדיוק דוברי אנגלית. לא נורא, גם ככה היה שם חם מאוד ואנחנו היינו מספיק זמן בשמש, הזמנתי לילדים ולי פחיות שתיה מהדוכן הצמוד והכנסנו סוכר בתצורה נוזלית קרה אל גופינו. לי היה חשוב שהילדים ישתו כמה שיותר. מכאן נפרדנו מפארק הדינוזאורים החביב הזה, אני פחות התלהבתי, הילדים יותר. יצאנו החוצה לתפוס מונית אל היעד הבא שלנו.
אז אכן הגיע הרורמורק איתו נסענו לכיוון הקניון הגדול – ÆON Mall Phnom Penh, הילדים מאוד רצו קצת קניון, ואני מאוד רציתי קצת מזגן, איזה יופי שדברים מסתדרים, בדרך לשם, עברנו דרך מתחם ארמון המלך שהיינו בו אתמול, אז צילמתי את המקום כשמסביב רטוב לגמרי מהגשמים, הפעם הוא נראה אותו דבר רק בתפאורה אחרת (יבשה יותר):
נכנסנו אל שערי הקניון הגדול הזה, הכל נראה נוצץ ויוקרתי, אין שום זכר בין זה לבין מה שאני חוויות כאן, בביקורי הקודם בקמבודיה, אי שם לפני 23 שנים, נכנסנו למתחם האוכל, אני נדלקתי על דוכן הסושי
הילדים נדלקו על הקומה השנייה שם נאמר לנו כי נמצאים חנויות האוכל של הבראנדים האמריקאים, סטייל KFC, The Pizza Company וכו', באופן לא מפתיע, הילדים ניצחו, עלינו לקומה הרלוונטית ניסינו את מזלינו ב-KFC, שם האוכל היה חריף ובשביל מנות לא חריפות היינו צריכים להמתין 20 דקות, וויתרנו ונכנסנו לבורגר קינג הסמוך אליו, הילדים הזמינו את מיטב המאכלים של הבורגר מלבדי ומלבד יובל, בשבילינו, אני ירדתי לקומה התחתונה להשיג לנו מנות סושי, חזרתי בחזרה לבורגר קינג ולילדים שבינתיים קיבלו את המנות שלהם ואכלנו כולנו ארוחה של מלכים
הדרך מכאן אל מתחם משחקי המחשב הייתה מאוד קצרה (תרתיי משמע), ממול לדוכני המזון נכנסנו לצפות ואח"כ לשחק במיטב המשחקים, הרעש שם היה מחריד, קניתי לילדים אסימוני משחק בסכום של 14K ריאל, והם החלו להתפרע, תחילה במשחקי ריקוד, משחקי יריות וגם אפילו משחק אייר הוקי בו אני ועידו שיחקנו מול דניאל ויובל
ליה זכתה לרכב על רכבים תמורת 2 אסימונים. זהו, השעה הייתה כבר שעת אחה"צ ואנחנו כבר הרגשנו שמיצינו, אני יותר נכון הרגשתי כך וניסיתי להעביר את ההרגשה הזו לילדים, הייתי מותש, בעיקר בגלל החום והשמש שהיינו בה בתחילת היום. יצאנו מהקניון, תפסנו רורמורק (דרך האפליקציה – PassApp) ועימו הגענו עד הבית, בדרך היו פקקים מטורפים, בעיקר בכניסה למתחם השכונה בה אנו מתגוררים אז לקח קצת זמן עד שהגענו, שילמתי לנהג 12.2K ריאל וחזרנו הביתה, ליה בדרך נרדמה לי על הידיים, הנחנו אותה לישון במיטה, היא התעוררה כעבור כחצי שעה לערך.
בערב הכנו לילדים ארוחת ערב קלה, אני פתחתי את המחשב והתחלתי לעבוד, היום הייתה לי עבודה רבה יותר מבדרך כלל. אפרת ואני שוחחנו, התעדכנו על הנעשה היום, איך היא מרגישה, מה עשתה בזמן הזה שלא היינו כאן (בעיקר נחה), הבאתי לה את התרופות שקנינו בבית המרקחת שבקניון, אולי התרופות היקרות ביותר שקניתי בחיי. וזהו, מאוחר יותר לקחנו את הילדים לישון, ואח"כ גם אנחנו פרשנו למיטות לסגור את היום הזה.