העונה הגשומה

— 01/07/2023 , יום שבת —

זה כבר כמה ימים שאנחנו חווים כאן גשם של מונסונים, אחד כזה שמתחיל ומסתיים כעבור כשעה – שעתיים, זה קורה אחת ליום ומשבש את התוכניות באיזה חלק של היום, כבר יומיים שרצינו להגיע למשל ל-pub street בערב או לגלגל הענק אחה"צ, אבל מזג האוויר שיבש לנו את התוכניות, זהו טיול של העונה הגשומה. בשלב מסויים היינו צריכים להגיע לעונה הזו היכנשהו בדרום מזרח אסיה, אז רצה הגורל והביא אותנו בתקופה זו אל קמבודיה וצפון תאילנד.

לא ישנתי מי יודע כמה, ליה כל הזמן בועטת במיטה. בסביבות השעה 7:00 בבוקר התחלתי לעבוד על המחשב, עם הזמן כל השאר התעוררו, הפעם החלטנו באופן ספונטני כי לא נצא לאכול ארוחת בוקר בחוץ, יש לנו הרי את החלות המתוקות של בית חב"ד, עם עוד שאריות של ירקות ופירות מפנום פן שהבאנו איתנו, אז החלטנו להסתדר עם מה שיש, בערך. בבוקר יצאתי אני עידו וליה מהחדר, בקבלה של הגסט האוס השארנו 3 ק"ג של כביסה והמשכנו אל הסופרמרקט הרגיל שאנו תמיד קונים בו – Bayon City Mart, קניתי יוגורטים לארוחת הבוקר עם גבינה צהובה ובקבוקי מים, הילדים כמובן שלא החמיצו הזדמנות לקנות להם שטויות, בטח שלא עם אבא שלהם חלש האופי. משם המשכנו לחפש מקום בו אוכל להמיר את הדולרים שלנו לריאל מקומי, זה כל כך אבסורד, הכספומטים מוציאים דולרים, אך רק שטרות של 100, עכשיו למי יש עודף משטר של 100 על סכום של 6-7 דולר בחנות ? יוצא מצב אבסורדי כזה שאני עושה המרה כפולה (ועל הדרך גם מפסיד בעמלות כפולות) כדי לקנות מוצרים בסופר. 

המשכנו ברחוב, לא מצאתי מקום להחלפת כספים, אבל בדרך נכנסתי לחנות צילום, מיד קפצו לי הפיוזים, רגע ? אנחנו צריכים להדפיס מסמכים, וכבר זמן מה שאנחנו מחפשים מקום כזה, עוד בפאי ניסינו להדפיס את המסמכים החשובים הללו ובכל פעם החנות הייתה סגורה, אז הנה, זוהי הזדמנות. לא מצאתי את הקבצים בטלפון שלי, אז הודעתי לה כי אחזור לכאן בסטייל של שוורצנברג – I'll Be Back. לפני שיצאתי מחנות הצילום עם עידו וליה, הבחנתי השלט קטן האומר – Money Exchage מעולה, סגרתי את הפינה והמרתי 100 דולר בשער מעולה. חזרנו בחזרה לחדר  והתחלנו להכין ארוחת בוקר מאולתרת עם מה שהיה לנו במקרר ומה שקנינו היום בבוקר. 

לאחר הארוחה, יצאנו אני ואפרת שוב אל חנות הצילום, הפעם עם המסמכים שנשלחו מבעוד מועד אל המייל של החנות, צילמנו את הכל, בערך 40 מסמכים תמורת 5,000 ריאל, דיל משתלם (הרבה יותר משתלם מהדיל שהגסט האוס שלנו הציע – 1,000 ריאל לדף), חזרנו לחדרים, הילדים הסתדרו לבד, עשינו עוד כמה אירגונים בחדר ויצאנו שוב, הפעם בהרכב מעט שונה, אני, אפרת, עידו וליה, תפסנו רורמורק אל עבר יעדינו הבא, זה לא היה יעד תיירותי, אלא לוגיסטי. אתמול בזמן שהסתובבנו במקדשי טה פרום, נקרעה הרצועה של תיק הגב שלי, זה קרה כבר בעבר ותפרתי את הרצועה באופן ידני, אז התפירה שלי החזיקה כמה חודשים עד אתמול. מכיוון שעוד מעט יש לנו טיסות לצ'יאנג מאי והלפטופים הכבדים הולכים לשכב בתוך התיק, היה הכרחי לטפל ברצועה הקרועה בהקדם. אז נסענו אל חנות – מתפרה שמצאתי בגוגל מפות, אחת מהן בכל אופן, ירדנו במקום (כ-6-7 דקות נסיעה מהבית שלנו) ונכנסנו פנימה אל החנות שם תופרים בגדים חגיגיים מסורתיים מקומיים, הבחורה שדוברת מעט אנגלית הייתה חמודה לאללה, כך גם הבוסית שלה, היא תפרה לי את 2 הרצועות (השנייה כבר הלכה למות גם כן) ובסופו של דבר לא הייתה מוכנה לקחת לי על זה תשלום, הייתי מופתע לטובה, למרות שניסיתי, היא סירבה לקבל את ה-2 דולר שבהתחלה אמרה שזה יעלה לי. יפה מאוד, הערכתי את המחווה, אני ועידו הודינו להם ויצאנו אל מעבר לרחוב אל בית מרקחת שם אפרת וליה חיפשו דברים לקנות, קנינו בסופו של דבר שם ספריי נגד יתושים אורגני – תוצרת קמבודיה, נקווה שהוא טוב.

חזרנו לחדרים שלנו בגסט האוס, בינתיים, כל מה שעשינו היום היה לוגיסטיקה של טיול בסופו של דבר. בסביבות שעות הצהריים המאוחרות יצאנו שוב פעם מהחדרים, הפעם רצינו לעשות משהו עם עצמינו, לאחר שוויתרנו על מופע הקרקס בשל העלויות המאוד גבוהות (200 דולר לשעה של מופע – מוגזם לטעמי, גם במושגים של ישראל היקרה להחריד). אנחנו נסענו אל APOPO – אירגון ללא מטרות רווח שמאלף עכברושים למצוא חומרי נפץ, כן כן, מה שקראתם.