— 23/10/2022 , יום ראשון —
האוטובוס מקטמנדו אל פוקהרה כבר המתין לנו, כן, הוא הקדים. מלכתחילה רכשתי כרטיסים לאוטובוס לילה במטרה שנוכל לישון בדרכינו אל פוקהרה יעדינו הבא. על האוטובוס מצאנו כורסאות רכות עם משענת גב מתכווננת, עידו ואני ישבנו בשורה הראשונה ואפרת והבנות ישבו יותר לאחור, העניין הוא שאם זה היושב לפניך מכוון את המשענת שלו לאחור, אתה חוטף את האלמנט לפרצוף.
היו מספר עצירות במהלך הנסיעה, הראשונה בסביבות 21:30 (קניתי 2 צלחות נודלס חריף ועוד צלחת עם משהו הדומה לגרגירי חומוס לי ולילדים), עוד אחת ב-23:30 והבאה הייתה כבר בסביבות 4:00. ליה נרדמה מיד וישנה לאורך כל הנסיעה, כך גם עידו, שאר הפלנרים התקשו יותר להירדם, אני נימנמתי לסרוגין פה ושם, שמעתי את אריק איינשטיין דרך הטלפון לאורך רוב הנסיעה. העצירה האחרונה הייתה כ-18 ק"מ מהעיר פוקהרה וכאמור הייתה ב-4:00 והיא נמשכה כחצי שעה, למה ? כדי לא להגיע מוקדם מידי לעיר כשהמקומות עוד סגורים, גאונים ממש, לא היה עדיף פשוט לצאת מאוחר יותר מקטמנדו
באחת מהעצירות שוחחתי עם עוד שני תרמילאים ישראלים ושאלתי אותם היכן הם הולכים לישון בעיר, השם שקיבלתי היה: Little Tibetean Guest House , וואלה, ראיתי בגוגל מפות כי המקום אינו רחוק מסוכנות סוויסה עימם נצא לטרק, "אז זהו המקום גם בשבילנו" כך אמרתי לעצמי בלב. האוטובוס הביא אותנו ממש קרוב לגסט האוס (שזוהי מילה מכובסת לבית מלון, רק בסיסי יותר), בסה"כ 100 מטרים הליכה עם התיקים ומצאנו את עצמינו ממש בשערי המקום, אך השערים היו נעולים, השעה הייתה 5:00 כשהגענו לשם, התקשרתי למספר שהופיע על שער הכניסה, כלום, כנראה ישנים, 2 הישראלים התחפפו למצוא מקום אחר, אנחנו החלטנו לשבת על המדרגות ולהמתין, מקומית חביבה עם שני תרמוסים של משקאות חמים עברה על פנינו, עצרנו ורכשנו ממנה 5 כוסות של צ'אי מהביל. היה נהדר. לאט לאט גם רחובות העיר התעוררו לחיים, לידינו מקומית צעירה פתחה את דלת ביתה והוציאה את כלבה לטיול אור יום. עידו וליה שמאוד אוהבים כלבים מיד ניגשו וליטפו "פאפי"
מעט אחרי השעה 6:00 בעל הגסט האוס פתח את שערי המקום, עשינו צ'ק אין קצר והתמקמנו בחדר המשפחתי, המתחם עצמו נראה מרשים מאוד, הבעלים (טיבטיים במקור) אדיבים וחייכנים, הגינה מטופחת ויש כאן אווירה שקטה ורגועה בתוך הכאוס של העיר.
התמקמנו בחדר, אפרת והילדים הלכו להתקלח, אני נרדמתי מיד על המיטה, התעוררתי בסביבות השעה 11:00, ישבנו בחצר וקצת עבדנו, עשיתי טלפונים לחברת ויזה שהקשו עלינו מאוד את החיים, בסופו של דבר הם איפשרו לי רק להיום לבצע משיכות מהכספומט, הוצאתי בכמה פעימות משהו כמו 800 דולרים במטבע מקומי כמובן, קיבלתי סטיפה של שטרות, זה אמור להספיק לנו לשבוע – שבועיים הקרובים בערך, אח"כ ? כנראה שוב פעם לריב עם ויזה דרך הטלפון כדי שיאפשרו לי גישה למשוך מהכספומטים, סעמק !
דניאל לא הרגישה טוב, עוד מהבוקר היו לה בחילות וכאבי בטן, בסופו של דבר הצלחנו לשכנע אותה להצטרף אלינו לארוחת צהריים. את הארוחה אכלנו במסעדת OR2K החצי ישראלית, לה יש סניפים בקטמנדו ובפוקהרה. הילדים הזמינו כיד המלך, פיצה, פסטה, פשטידה, סלט ירקות, שייקים, אני הזמנתי מנה מקומית צמחונית מעולה. ממש התפרענו עם המנות, הזמנו יותר מידיי אוכל ממה שיכולנו להכיל ובסופו של דבר הנזק הכלכלי הסתכם ב-125 ש"ח, בדיחה במושגים ישראליים, טירוף במושגים מקומיים. הנוף מהמקום היה מרשים.
בדרך חזרה למלון הזמנו עוד Milk Bubble Tea (פחות מוצלח מאתמול), שתינו לרוויה, אפרת ליה ואני המשכנו לעשות עוד קצת סידורים לקראת הטרק שאנו הולכים לעשות בזמן שהילדים הגדולים נשארו בחדר דבוקים לטלפונים שלהם.
הגענו תחילה לסוכנות סוויסה – סניף פוקהרה, עברנו על ההזמנה, וסגרנו את כל הפרטים האחרונים, בעיקרון הזמנו 3 פורטרים (סבלים), והסעות מ\אל הטרק. ב-25.10 (יום שלישי) בשעה 8:00 בבוקר יוצאים לדרך. 3.5 שעות נסיעה עד לתחילת הטרק ועוד פרק זמן דומה להליכה עד למקום הלינה הראשון שלנו לאותו היום. אני חייב לציין לטובה את הסבלנות והאדיבות הרבה של עובדי המקום.
המשכנו אח"כ לקנות בבית מרקחת נייר טואלט (אה, כן… המלונות כאן אינם מספקים מוצר כל כך בסיסי כאן), משחת זובירקס (או המקבילה הנפאלית שלה) וקרם שיזוף, טבליות לטיהור מים לא היה לו. המשכנו הלאה, בחנות ציוד למטייל הצמודה לגסט האוס שלנו רכשתי סוללות אצבע לפנס (לאחר שאלו שהבאתי מהארץ נזרקו בבושת פנים בביטחון של שדה התעופה בדלהי) וכמו כן מקלות הליכה. בבית מרקחת אחר השלמנו גם את טבליות לטיהור מים וגם מגבונים לחים.
— 24/10/2022 , יום שני —
טוב, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. רצינו לצאת היום מגבולות איזור הלייק סייד (Lake Side) – איזור התיירות בפוקהרה ולטייל בסביבה, יש המון מה לראות כאן בסביבה. אבל מה ? קמתי בהרגשה די מגעילה, הגרון שלי כאב, אף קצת מנוזל והתחלתי להרגיש תקופה לא נעימה של צינון. עם הזמן גם הגוף שלי הרגיש חלש, זה טרף את כל התוכניות.
התעוררתי שוב פעם ממש מוקדם, לפני זריחת השמש, הסתובבתי קצת בחצר המתחם של הגסט האוס, מקום כל כך פסטורלי ושקט. נתתי לבעלת המקום שקית עם כביסה, היום בערב זה יהיה מוכן. שמתי לב כי בגינה היפה כאן מגדלים מיני פירות ותבלינים, כמו בננות, פאפאיה, אבוקדו וכן פולי קפה כפי שניתן לראות בתמונה הבאה (הפולים האדומים הם הבשלים יותר), בעלי המקום מספרים כי הם קוטפים ומוכרים את הפולים לחנות קלייה כאן ליד, ואח"כ מקבלים את פולי הקפה קלויים אליהם הביתה, ממש Farm to Table אמיתי:
בשעות הבוקר המאוחרות יצאנו לאכול ארוחת בוקר, שוב פעם במסעדת OR2K, המנות שם גדולות, טעימות ומשביעות, גם הנוף הנשקף ממרפסת המסעדה מרשים מאוד, נוף של האגם (Phewa Lake) וההרים הסובבים אותו.
הגוף שלי הרגיש חלש, מבאס אותי לאללה כי אנחנו יום אחד לפני היציאה לטרק וזהו הזמן להיות בריאים וחזקים, אני חושד שמא חטפתי את הקירור הזה בנסיעת הלילה באוטובוס לכאן כאשר הנהג הפעיל את המזגן והקפיא את כולנו…
במסעדה, בעל המקום החביב ביקר בשולחן שלנו מידיי פעם, התפקיד שלו היה פשוט לעשות יח"צ ופלירטוטים עם לקוחותיו, הוא הביא את הכלב החמוד שלו, עליו ענדו זר פרחים מסביב לצוואר, אז מסתבר שהיום זהו יום הכלב בנפאל, כן כן, יש יום כזה כאן והוא היום, זה היה יפה מאוד לראות שבנפאל נותנים כבוד גם לכלבים.
ישבתי לי במרפסת ליד שולחן האכילה תחת השמש הנעימה, אמנם היא הייתה חזקה מעט, אבל ממש הייתי צריך אותה באותם רגעים, הבנו כי לא נוכל לטייל היום כפי שציפינו וחזרנו אל החדר. אני נרדמתי די מהר, אפרת הקריאה לילדים מידע חשוב אודות נפאל. הם צעקו לעיתים בהתלהבות לעיתים בעצבים, אני ישנתי מבלי לזוז כמו בול עץ.
בשעות אחה"צ אפרת ואני עבדנו על המחשב הנייד, בזמן שליה נרדמה והילדים שיחקו מדהים, דניאל ויובל הכינו לנו ארוחת ערב בכאילו הישר מהמטבח הנפאלי והמערבי, הם הכינו לנו מומו, עוגיות, מרק, סושי, תה, משה בתיבה ועוד… מהם המרכיבים ? עלים מהגינה, מים, מעט אדמה ו… הבפנוכו של החיתול של ליה (חיתול נקי כמובן), אותו חומר שסופח את כל הנוזלים, אז מסתבר שאפשר להרטיב אותו במים וזה יוצא כמו פתיתי שלג מהם ניתן לייצר למעשה כל דבר (סטייל פלסטלינה), כל הכבוד על המקוריות.
אני באותם רגעים חטפתי קריז על חברת ויזה כאל שלא מאפשרים לנו למשוך כסף מהכספומט באופן רגיל. אני יכול לעשות זאת רק כאשר אני מתקשר אליהם, מזדהה, ממתין כחצי שעה על הקו, מסביר את רצוני למוקדן ורק אח"כ אם אני מספיק משכנע, הוא פותח לי אישור למשוך כסף מהכספומט רק לאותו היום. עבר היום ? צריך לעשות זאת שוב מהתחלה. מעל לשעה שלמה הייתי איתם על הקו, פאקינג שעה שלמה, שמתוכם המתנתי איזה 40 דקות.
התיקים שלנו היו מאורגנים לקראת הטרק עוד מהבוקר (לפני שיצאנו לאכול), המשכנו לארגן אותם, הפרדנו בין הציוד שלא הולך איתנו לטרק (בעיקר בגדי קיץ) לציוד שהולך איתנו לשני התרמילים הגדולים (ביגוד חם). בערב עוד קניתי מכנסי טייטס חמים שניתן ללבוש מתחת למכנסי הטיול וגם חמצוואר מפליז. בדקתי את הטמפרטורות שם למעלה בטרק, במהלך היום הטמפרטורות יגיעו ל-15 מעלות מקסימום ואילו בערב הם יצנחו ל-5 מעלות. זה כבר קר. לזה כבר צריך להצטייד בהתאם.
בערב יצאנו כולנו מלבד דניאל לאכול ארוחת ערב, מצאנו מסעדת דוכן קטנה ליד הגסט האוס שלנו, אוכל פשוט, אבל טעים (ומחירי בדיחה), הצ'אי שלהם מעולה וכך גם התה – לימון דבש.
זהו, מחר יום גדול, מחר יום ארוך. מחר אנחנו מתחילים את הטרק. הטרק אל פסגת ה-Poon Hill – המקום ממנו ניתן לצפות בשרשרת הרי ההימלאיה, הרים מעל ל-8,000 מטרים מבין עשרת ההרים הגבוהים בעולם ! נשמע מבטיח. יוצאים מחר ב-8:00.
יוני
אתה כותב נהדר.
ממשיכה לעקוב ולממש דרכך את הפנטזיה.
בשמחה, תודה רבה איריס 🙂
היי
אנחנו גם משפחה (רק עם 3 ילדים ולא 2) שרוצים לצאת לפון היל.
נשמח לשמוע אם מתאים (ואפשר גם בווטס אפ בפרטי) עלויות של הטרק והמלצות ספציפיות.
תודה מראש
נעם
0524-882832
היי נעם, בשמחה.
כותב לך לוואטסאפ