— 12/08/2023 , יום שבת —
ההילוך הגבוה שלנו בטיול ממשיך לתת בראש. אנחנו לא נחים לרגע כאן, גם היום יצאנו בשעות הבוקר (המאוחרות) וחזרנו הביתה רק בערב, לקראת המקלחות והשינה. התעוררתי היום בשעה 8:00, יחסית מאוחר, חזרתי קצת על התוכניות שלנו בקנדה, לוודא כי הכל תקין ומוזמן מראש (לא, זה לא המצב, אבל הרוב כן), גם ביררתי לגביי טיסות בחזרה לישראל, זה אמור לקרות בעוד פחות מחודשיים. הילדים כבר התעוררו ואני התחלתי להכין להם ארוחת בוקר. מה המצב בגזרת אפרת ? לא יותר מידיי טוב, היא עדיין חולה, עדיין מרגישה זיפת. זה גרוע בעיקר בלילה ובבוקר. אנחנו יצאנו מהבית בסביבות השעה 11:00, הלכנו לכיוון תחנת הרכבת, עוברים מעל פסי הרכבת בדרך לשם:
תפסנו את הרכבת, עימה המשכנו 2 תחנות אל התחנה המרכזית של העיר: Kyoto Station. משם הלכנו במסדרונות התחתיים דרך הקניונים התת קרקעיים של העיר אל מגדל קיוטו, רכשנו כרטיסים (900 יין למבוגר, חצי מזה לילד) ועלינו למעלה, אל 100 מטרים מעל פני הקרקע. אהבנו את הנופים כאן יותר מאשר את אלו במגדל טוקיו, למרות ששם זה יותר גבוה, יותר גדול, יותר המוני.
עישנו סיבוב בקומה, זה יפה שיש שם משקפות מפוזרות על פני כל הקומה ללא עלות, וגם לא היה שם תור נוראי למשקפות הללו. כל ילד בתורו המתין וצפה על מרחבי העיר מלמעלה. את ליה הייתי צריך כמובן להרים על הידיים כדי שתראה משהו.
בזמן שהותינו שם למעלה, אפרת שיכנעה אותי לקנות כרטיסים אל מוזיאון הסמוראים עליו שמענו המלצה חמה ממתי ושקד (עימם טיילנו שלשום), סגור, נכנסתי לאינטרנט דרך הטלפון הנייד והזמנתי לכל המשפחה כרטיס ב-400 ש"ח. נשארנו שם למעלה בתצפית בערך כחצי שעה, שזה נחשב יחסית הרבה לעומת שאר המבקרים, אפילו הצטלמנו ביחד תמונה משפחתית ע"י צלם מקצועי, תוך שאומרים לנו כי נקבל את התמונה בחינם (בצורה מוקטנת) ואם נרצה אותה גדולה יותר – נשלם. מכיוון שמאוד אהבנו איך שיצאנו, החלטנו לקנות – 1,300 יין. סבבה, בדרך למטה הבחנו במראה שמעוותת את המציאות, הילדים התפקעו מצחוק לראות את עצמם שם
יצאנו החוצה אל מטרה חדשה אחת – למצוא בית מרקחת בו נוכל למצוא תרופות לאפרת. קצת הסתבכנו עם הניווט (טוב נו, אני הסתבכתי), אבל די מהר התאפסנו על עצמינו ומצאנו ליד המגדל את מבוקשינו
ניסינו למצוא שם סמבוקול, אבל מסתבר שהתוסף הזה לא נפוץ כאן, אז קנינו ויטמין C ותרופות להקלה על סימפטומים של הצטננות, גוגל טרנסלייט עבד קשה ברגעים הללו. בזמן שאנחנו התקשקשנו עם הרוקחים, הילדים עלו לקומה השנייה, שם דניאל מצאה את איזור האיפור וזהו, לא היה ניתן לדבר איתה כעת.
דרך כל הטסטרים ששם פזורים על המדפים, הילדה דפקה איפור כמו מקצוענית וסרבה להצטלם, אני צילמתי אותה בכל מקרה
טוב, התקפלנו מכאן, לאן ? בדרך אל איזור השוק המקורה ומרכז העניינים של העיר, אז לפי גוגל מפות, תפסנו אוטובוס 205 אל מרכז ה-Shopping Center, ירדנו באיזור תחנת Karasuma, הילדים החלו להיות רעבים, עצרנו ב-7Eleven לקנות לילדים סלט וסנדביצ'ים ואכלנו אותם בכניסה לחנות הנמצאת בתוך איזושהי סימטה מבודדת. יושבים שם על מדרגות כמו מסכנים. כמו שאין ברחובות יפן פחים, כך גם אין ברחובות יפן ספסלים. פשוט אין. בשעה 14:30 הגענו אל מוזיאון הסמוראים (SAMURAI & NINJA MUSEUM with EXPERIENCE), אליו הזמנו מקומות מוקדם יותר היום. הוכנסנו לחדר צפוף באנשים, קיבלנו דף עם שאלות עליהם היינו צריכים לענות לאחר קריאה של הפלקטים שעל הקירות עם מידע רב על עולם הסמוראים והנינג'ות (מסתבר שישנם הבדלים גדולים בין השניים). לאחר מכן הוכנסנו לחדרים שונים, כל חדר היה מוקדש לנושא מסויים עליו המדריכה הסבירה. זה לא היה קל לעשות את המסלול הזה עם ילדים, מכיוון שכל ההסברים היו באנגלית, היינו צריכים גם להקשיב למדריכה, גם במקביל לתרגם וגם שוב להקשיב למלל הבא שלה שלא נעצר. הילדים יצאו מתוסכלים כי לא הצלחנו לעמוד בקצב.
אני פשוט עליתי על הטריק. במקום לתרגם סימולטנית, פשוט לקחתי את הנושא של אותו החדר, הקלדתי אותו ב-ChatGPT ונתתי לו לענות לי בעברית, מה שהצ'אט ענה לי, זה פחות או יותר מה שהמדריכה הסבירה לנו. וכל המידע הזה שמור לנו, מידע שאח"כ הראתי לאפרת שישבה וקראה בשקדנות, להלן כמה דוגמאות (ניתן ללחוץ על התמונות להגדלה)
סיימנו עם הדיבורים והגיע הזמן למעשים, בשביל זה יצאנו ממתחם ההדרכה, אל אולם אחר, כל המשתתפים עמדו בשורה, קיבלו כוכביות נינג'ות והתאמנו בזריקה למטרה, באימונים יצא לנו לא רע, אך בזמן האמת, כשעשינו תחרות בין כל משתתפי הקבוצה, פישלנו בגדול, טוב נו…
לשלב הבא שוב פעם היינו צריכים לעזוב את המתחם הזה וללכת כ-2 דקות אל מתחם אחר, שם איפסנו את התיקים ולבשנו חליפות של סמוראים. איזה שטאנץ תיירותי ש-וואלה? עובד.
נשארנו דקות ארוכות שם, התלהבנו מהאביזרים והצטלמנו.
בסך הכל, היה לא רע, לא מאוד נהנינו שם, אבל גם לא סבלנו, הילדים בטח לא סבלו בחלקים האחרונים של המוזיאון, בעיקר בזריקת כוכבי הנינג'ה. אבל האם זה מצדיק סכום כל כך גבוה ? וואלה, לא יודע. יצאנו החוצה והסתובבנו בשוק המקורה, בדרך ראינו צעירה חמודה עומדת עם כלבלב קטן הקשור אליה, הילדים ממש התלהבו מהכלב, הצעירה התלהבה בחזרה מהילדים, אני בעיקר התלהבתי מיופייה של הצעירה
לאחר הליכה לא ארוכה הגענו אל יעד נוסף עליו קיבלנו המלצות – בית קפה עם חזירים (mipig cafe). כן, אז ביפן יש פה הכל מהכל, בתי קפה עם חתולים, כלבים, ינשופים וגם חזירים. מכיוון שחזירים זה ייחודי הרבה יותר מאשר כלבים וחתולים, היינו יותר פתוחים לעניין. עשינו הזמנה במקום, נאמר לנו להגיע בשעה 16:50, אוקיי יש לנו שעה להעביר עד אז. יצאנו החוצה והסתובבנו באיזור השוק המקורה והעמוס באדם – Nishiki Market, יצא לנו לראות כם את המקום בו רואים ינשופים, התור לשם היה ארוך, והמחירים, כרגיל, לא זולים. התיישבנו שם בפינה מוצלת ומבודדת יחסית מהרעש וההמולה, נתתי לאפרת לקרוא על כל נושאי הנינג'ות והסמוראים מהצ'אט אצלי בנייד. חזרנו בחזרה אל בית הקפה mipig, חלצנו את נעלינו, מילאנו טופס הוראות של עשה ואל תעשה (בעיקר אל תעשה) ועלינו לקומה שלישית שם אנו אמורים להיות (שולחנות 5-6), ואת מי אנחנו רואים איתנו ? את שקד ושני ילדיו הצעירים, כן, אז מסתבר שהם גם כן הזמינו מקום לשעה הזו, ומסתבר שהם הוכנסו לאותה קומה כמו שלנו.
במסגרת החוקים, אסור לנו להרים את החזירים, אנחנו צריכים לשבת עם השמיכות שהביאו לנו פרוסות על רגלינו והחזירים ידעו כבר אלינו, מותר ללטף, מותר לצלם, בקומה ישנה מכונת משקאות אוטומטית ממנה ניתן לקחת כוסות משקה ללא עלות, מה יש שם ? לימונדה, קפה ותה. כמובן שהילדים לקחו לימונדה (מתוקה בטירוף). החזירים הלכו בעיקר אליי, לא יודע למה, הילדים קצת התאכזבו שהם לא מקבלים גם הם מנות של חזירים, הסבתי את תשומת ליבה של עובדת המקום לעניין, והיא ניסתה לקחת חזירים ולהביא אותם אל הילדים
אחד מהחזירים דפק נשיכה ליובל, לא משהו רציני, היא יותר נבהלה משאר היה לה כואב. כעבור חצי שעה התקפלנו מהמקום. הילדים יצאו בתחושת אכזבה כי לא מספיק זמן החזירים היו עליהם, אני חושב שרמת הפינוק של הילדים שלנו עלתה מעל ומעבר, יצאנו החוצה ונפרדנו משקד ומהילדים.
רצינו ללכת לאכול, הבחנתי בגוגל מפות כי Kura Sushi האהוב על הילדים נמצא במרחק של 5 דקות הליכה מכאן, סבבה, הלכנו לכיוון, העניין הוא ש-5 הדקות הללו הפכו בקלות ל-25 דקות עם כל העצירות שלנו בין דוכני המשחקים שהילדים שלנו רצו להיכנס אליהם. לפחות יובל סוף סוף מצאה את הכדור מהמכונה של הארי פוטר שהיא כל כך חיפשה אותו, היא הייתה מאושרת חבל"ז
במקום אחר לאורך הרחוב, הבחנו בדוכן עם טושים ותגיות עליהם ניתן לרשום ברכות ולתלות לאות מזל על עץ \ שיח שהונח שם, הילדים רשמו ברכה ממשפחת פלנר ותלינו אותה בין כל השאר הברכות
האכזבה הגיעה כמה דקות מאוחר יותר כשהגענו לסושייה האהובה וראינו תור ארוך לאללה, בעמדת הצ'ק אין היה רשום כי אנו אמורים להיכנס לשם רק בשעה 20:00 בערב, שזה אומר, זמן המתנה של שעתיים, אין מצב בעולם שאנחנו ממתינים כל כך הרבה זמן, הילדים עברו ל-Plan B ורצו ללכת למקדונלדס שראינו בדרך, אני ממש לא רציתי שוב פעם את הזבל הזה בגוף שלי, אז הלכנו עם הילדים לשם וקנינו להם מנות, התיישבנו וצפינו בהם אוכלים להנאתם המבורגרים וצ'יפס, ההנאה שלנו תגיע מאוחר יותר
על דוכן קטן ליד הסניף של מקדונלדס, שמתי עין, זוג מבוגר מוכר שם מאכלים יפניים וזה אותי מאוד סיקרן. אז לאחר שהילדים מילאו את הקיבה שלהם בכל טוב, אנחנו הלכנו אל הדוכן הזה, אז מה יש להם לאכול ? כל המנות שלהם מבוססות על טהרת הדיונונים. יאפ, זה הולך להיות מעניין, כי אמרתי לעצמי שביפן אני מנסה הכל. גם מאכלי ים מוזרים. הזמנתי לעצמי מנה אחת מבין 4-5 אופציות, וקיבלתי כדורי דיונון עם מיונז ובצל ירוק מעל. האמת ? היה מצויין, טעים מאוד וללא טעמי לוואי של מאכל ים. הופתעתי לטובה.
סיימתי את המנה שלי, אפרת לא העזה להתקרב לזה. היא קנתה לעצמה בסופר ליד מיץ תפוזים מפנק. אנחנו עזבנו את מרכז הקניות \ שוק הזה והלכנו אל תחנת הרכבת, שם תפסנו את הרכבת שהביאה אותנו עד הבית. השעה הייתה כבר 20:00 בערב, זמן טוב לשלוח את הילדים למקלחות ולקחת אותם לישון בשלב מסויים. אני נכנסתי כמובן למחשב והתחלתי לעבוד, כמו תמיד, על הבלוג. יום שבת היום, אז אין הרבה עבודה.
— 13/08/2023 , יום ראשון —
אויי כמה חם כאן בקיוטו. היום ממש נצלינו כאן ברחובות העיר שברובם אין טיפת צל. השמש הכתה בנו בעוצמה וללא רחמים. הטמפרטורה הראתה על 37 מעלות, עם 40 אחוזי לחות, וכשהולכים בשמש למשך זמן רב בתנאים כאלו – חוטפים אותה. אנחנו פחות או יותר שרופים, אבל היה יום טוב היום. הלכנו המון ברגל, אפרת שלאט לאט מחלימה מהמחלה שלה, הייתה מאוד מותשת מההליכות. לפחות לא זכינו לקיטונות של ביקורת מצד שילדים שנשארו היום בבית מול המזגן.
המיטות שלנו פונות אל הרחוב הראשי והבידוד כאן לא שווה הרבה, כל רכב שעובר בכביש, שומעים אותו טוב מאוד, זה משפיע לנו על השינה. אכלנו ארוחת בוקר כרגיל. חביתות, סנדביצ'ים, סלט ירקות ויוגורטים, אני עדיין שותה את הקפה הטעים שלי מתאילנד (קניתי סטוק לפני שעזבנו). לאחר שעבדנו קצת על המחשב, יצאנו החוצה בשעה 11:00, החלטנו כי היום אנחנו מקדישים את הטיול שלנו לעיר העתיקה והמקדשים של קיוטו. החלטנו להשאיר את הילדים בבית, כי ידענו שהם לא בקטע והם פשוט יעשו לנו את המוות שם. בטח בתנאי חום שהיו היום. אז נסענו ברכבת אל תחנת Gion-Shijo, משם הלכנו כ-10 דקות ברחוב לכיוון הפארק והמקדשים. בדרך לשם פגשנו בגיישה, כן, נאמר לנו כי עדיין יש כאלו כאן, ספציפית באיזור הזה (גיון) ולא חשבתי שנזכה לראות אחת כזאת. באותו הזמן לא חשבתי שמדובר בגיישה אלא בסתם אישה יפה הולכת ברחוב עם הלבוש המסרותי של גיישות ביפן. אפרת ביקשה ממנה יפה להצטלם, היא סרבה. סבבה, המשכנו בדרכינו. לפחות צילמתי אותה מאחור.
אנחנו הגענו אל Yasaka Shrine, מדובר על מקדש שינטו שנבנה בשנת 656 לספירה והוא מפורסם בעיקר בשל הפסטיבל הגדול שמתקיים כאן אחת לשנה בחודש יולי. באביב לעומת זאת עצי הדובדבן (סאקורה) בשיא פריחתם. הנה המקדש ועוד איזה ברנש בשיא פריחתו:
ישבנו שם על המדרגות תחת הצל, לראשונה ישבו איתנו אנשים נוספים, כי זה נראה שהיפנים לא בדיוק יושבים ברחוב, אין ספספלים וחלילה שלא יישבו על הריצפה או המדרגות (שהן חלק מהרצפה). קראנו מהבינה מלאכותית עוד מידע על המקדש הזה, על שינטואיזם ובכלל, על חיי יפן הקדומים. ליה בזמן הזה שיחקה עם האבנים והמים בעיקר. לכל מקדש ביפן, יש מים זורמים (בד"כ מתוך צינורות במבוקים) כדי שהמתפללים יוכלו לשטוף את עצמם.
אנחנו המשכנו הלאה אל עבר הפארק הצמוד למקדש, פארק: Maruyama, ליה קצת נחה מהישיבה על ידי אביה בזמן שהוא הולך, אז עצרנו כדי שהיא תנוח מעט בצל
הגענו לפארק, פארק יפני תמיד יהיה מסודר ומסוגנן עם בריכות, נחלים, עצים מעוצבים…
עם ההליכה, מצאנו איזו פינה חמודה, מוצלת, עם נחל זורם ומפל קטן ליד. ליה מיד, מבלי לחשוב פעמיים, נכנסה למים
לאחר שראינו שם זוג צעיר לבוש בקימונו ושני צלמים דופקים להם בוק, המשכנו בדרכינו, הדרך עברה בשבילים המובילים במעלה גבעה קטנה, במקום היה ביתן שמסתבר שהוא ביתן הלוויות, אפילו היה שם תפריט הלוויה עם טקסים שונים. היה כל כך מרענן להיכנס פנימה אל המזגן המפנק. אך בסופו של דבר שוב פעם יצאנו החוצה ונחנקנו מהחום
בדרך לצאת החוצה ראינו מתקן ובו אדמה פוריה משם אנשים יכולים לקחת את התכולה אל תוך שקית לביתם, למה ? כדי לשתול בה פרחים ושתילים שונים. שוחחנו מעט עם זוג מבוגר מקומי שידע מעט מאוד אנגלית, הם בדיוק העמיסו אדמה בשקית שלהם. אנחנו ירדנו למטה והבחנו בדוכן ל-Ice Shaved, יענו גלידת קרח, קנינו מנה לליה שחפרה לנו על גלידה כל הזמן הזה, וזה היה כל כך מצנן וטוב ביום חם, אז קניתי גם מנה לעצמי
החלטנו ללכת לכיוון העיר העתיקה עם הרחובות העתיקים ומיליוני התיירים שמסתובבים שם (הבנו את זה רק כשהגענו לשם), אז הלכנו כ-15 דקות תחת השמש הקופחת והאיזור התיירותי פתאום נגלה לעיננו
הלכנו ביחד עם שאר התיירים ברחובות הצרים, מימינינו ומשמאלינו דוכנים לממכר אוכל מקומי, שתייה, בגדים, אפילו ראינו כמה אומנים מציירים קריקטורות של העוברים ושבים (תמורת סכום צנוע של קצת מעל 3,000 יין), כל הבתים משני עברי הרחובות הינם בתים עתיקים, הבנויים בסגנון עתיק (כנראה נכללו תחת שימור בתים) כך הרחוב (Ninenzaka) נראה לאחר טיפוס של כמה מדרגות:
היה לנו שם חם, חם מאוד, ליה גם נרדמה לנו על הידיים. כשהתהלכנו ברחוב, אפרת נכנסה לחנות משקאות, הזמנו לנו Milk Tea בטעם טארו האהוב עלינו. נכנסנו לשם בעיקר בשביל המזגן ושליה לא תהיה על הידיים כל הזמן ונשארנו כי היינו מרוצים מהמשקאות שלנו, טוב נו, נשארנו עד שליה תתעורר…
אנחנו המשכנו להסתובב שם ברחובות של העיר העתיקה, הייתה לנו גם מחשבה להיכנס למוזיאון להיסטוריה, אך בסופו של דבר וויתרנו על הרעיון. הדרך חזרה הייתה מתישה, הלכנו המון זמן בשמש שלא בדיוק ריחמה על עורינו הצח (לא שלי – של אפרת). הגענו אל Sannenzaka שזה מדרחוב עם מלא תיירים ודוכנים לממכר הכל בערך. כעבור זמן רב, בדרכינו אל תחנת הרכבת, נכנסנו אל סניף של 7Eleven, איזה תענוג להרגיש סוף סוף מזגן, העור שלנו צרב מהשמש (גם לא מספיק נמרחנו בקרם הגנה), החלטנו שם לפנק את עצמינו בשתייה מתוקה ומאכלים טעימים, ניצלנו את העובדה שבסניף הזה ישנן שולחנות אכילה בהם ניתן לשבת ולאכול לרווחה.
שתיתי מהמשקה החדש שקניתי, הטעם הרגיש לי מוזר מאוד. רק אח"כ שמתי לב כי קניתי משקה ליצ'י עם מלח. כן כן, פאקינג מלח. מוזר לאללה, וכיאה להסכם ביני לבין עצמי ביפן, כל דבר שאני מזמין, אני מנסה עד הסוף, כך שהייתי חייב לשתות את העב"מ הזה עד סופו. עזבנו את חנות הנוחות ממוזגים ומרוצים, חזרנו אל הכבשן, אך לא לאורך זמן רב, כי תחנת הרכבת Kiyomizu-Gojō Station, הגיעה מיד. חזרנו הביתה, ירדנו בתחנת Fushimi-Inari Station, וצעדנו כ-5 דקות משם עד הבית. הילדים היו תקועים הרבה זמן בטלפונים, כמה זמן הם השקיעו בלימודים ? הלוואי וזה היה שליש מזמן המסך שלהם. טוב, הילדים היו רעבים, כנראה שזמן המסך היה כל כך חשוב, שהם לא בדיוק השקיעו בזמן מטבח. סחבק יצא החוצה אל סניף Lawson הסמוך לביתנו והביא מצרכים, לאפרת לקחתי מנה גדולה ועשירה עם סטייק בורגר, ולילדים הבאתי את הקינוח האולטימטיבי כאן ביפן, משהו שכולנו משוגעים עליו, זה מאפה עם בצק רך שמזכיר בצק של פנקייק והוא ממולא בקרם ווניל-גבינה-שמנת מצויין, מה זה מצויין – מטריף !
בדרך חזרה הביתה, עצרתי לשניה לצלם את השקיעה מהשכונה שלנו:
בבית הילדים אכלו ארוחת ערב, אני כתבתי בבלוג וגם קצת עבדתי, שוחחתי היום עם העובד שלי, משהו שלא עשיתי כבר כמה שבועות. בערב פתאום החל לרדת גשם, לאחר חום המוות היום, רחובות העיר קיוטו נשטפו במים.