— 31/08/2023 , יום חמישי —
אפשר להגיד שהיום הגענו אל הרוקיס הקנדיים, אמנם כבר אתמול הגענו אל איזור ג'ספר, אבל היום באמת טיילנו באיזור. הפארק הלאומי ג'ספר הוא למעשה הפארק הלאומי הגדול ביותר ברוקיס הקנדיים. הפארק מציע נוף מגוון של הרים, קרחונים, יערות, נהרות, אגמים ועמקים – המיטב שיש לרוקיס הקנדיים להציע ואנחנו היום באמת לקחנו את מה שיש לו להציע. ואיזה יום אדיר זה היה, נהננו מכל רגע כאן, גם מזג האוויר השתפר, בעקבות הגשם שירד בלילה, הראות הייתה טובה יותר. כמות התמונות שצילמתי היום שברה שיאים ונראה לי גם בפוסט הזה.
היום הזה החל מבחינתי בשעה 6:30 בבוקר וכהרגלי פתחתי את המחשב, הכנתי לי קפה וקצת עבדתי. היום אנחנו פותחים סדנה בארץ, אז יצא ככה שב-8:30 שעון מקומי הסדנה התקיימה ברמת גן. במקביל הכנתי ארוחת בוקר לכולם ובסביבות השעה 9:00 הערתי את אפרת, אנחנו צריכים לזוז ולהתחיל כבר את היום הזה. לקח זמן, המון זמן עד שיצאנו, זה קרה לא לפני השעה 11:00. מאוחר לאללה במושגים של מטיילים שרוצים להספיק כמה שיותר לראות. במיוחד ביום יפה שכזה. סימנתי לעצמי מבעוד מועד נקודות על המפה אליהם נרצה להגיע, כמות מקומות מאוד גדולה, כיאה לפארק לאומי שהוכרז ע"י אונסקו כאתר מורשת. יצאנו לדרך, עוד כשיצאנו מהבית לכיוון הרכב, בדשא של חצר ביתנו, עידו וליה ניסו לנשוף אוויר על אחד מהפרחים שם כדי להעיף חלקים ממנו לאוויר העולם (וואלה, איך קוראים לחלקיקים הללו שעפים ?)
הנקודה הראשונה בה עצרנו הייתה לצד נהר Athabasca עם מימיו בצבע טורקיז (מים שמקורם מהקרחונים), נקודת תצפית מרשימה, למרות שלא קיבלנו שם את השמש עם השמיים הכחולים שכל כך רצינו.
המשכנו הלאה אל Jasper House National Historic Site, לא נכנסנו אל הבית עצמו, מלא ההיסטוריה, כי גם אפרת וגם ליה היו צריכות להתפנות לשירותים, ואח"כ זה קצת התמסמס גם לנוכח הרצון להמשיך הלאה, במקום כזה כמו ג'ספר, העדיפות היא לאגמים, נהרות מפלים, מאשר לחתיכות היסטוריה לא מאוד מוקדמות. אז בזמן ההמתנה לאפרת ולליה, צילמתי את הרכב שלנו בחניון, גם בנקודה פשוטה כזו (חניון רכבים), המקום נראה מרשים.
נסענו עוד כמה דקות על הכביש המחבר בין הינטון (מקום הלינה שלנו), לבין העיירה ג'ספר, כביש: Yellowhead הוא נקרא. עצרנו בערך בנקודה הזו וצפינו באגם יפייפה, שקט, רגוע ופסטורלי. היה כיף לראות ולצלם אותו
העצירה הבאה הייתה ב-Jasper Lake Sand Dunes, גם היא לקחה לנו כמה דקות של נסיעה, גם אגם ג'ספר התגלה לנו כאגם מקסים, עם מים שקטים מהם ניתן לראות את ההשתקפות של ההרים ברקע, ולפי התמונה, ניתן גם להבין למה קוראים לו Sand Dunes (לא בדיוק מדבר סהרה, אבל מספיק טוב…)
וגם כשחצינו את הכביש כדי להגיע לצידו השני של האגם עם דיונות החול, ראינו פחות או יותר את אותה ההשתקפות רק עם הרים אחרים
המשכנו בנסיעה על הכביש הראשי, כעבור עוד כמה דקות בודדות של נסיעה, הגענו אל חניון רכבים נוסף על צד הדרך. מצידו הראשון של החניון מתחיל טרק המוביל לפסגת אחד ההרים (15 ק"מ לכל כיוון), ומהצד השני, ניתן להגיע אל ה-Emerald Pond שנמצא כמה דקות הליכה נינוחות על שביל צר לצד הכביש. וואו, איזה מקום פצצה, הבריכה הזו, עם מים צלולים, בצבע ירוק-טורקיז מהמם, אנחנו לא יכולנו להפסיק להתלהב. זהו המקום שבו צילמתי הכי הרבה תמונות היום, ואחד המקומות בכלל במסע הזה, הטלפון שלי לא נכבה לרגע, עבד כמו חמור.
מכל זווית המקום נראה מרשים, גם כשאנחנו מסובבים את המצלמה לכיוון השני – לצד הכביש, ניתן לראות את ההרים ברקע, במחזה די דרמטי:
הזמן עבר והיינו צריכים כבר להתקפל ולהמשיך הלאה, למקומות הבאים, אך זה היה קשה, קשה לנו להסיט את המבט מהירוק המטריף הזה, וקשה היה לעידו וליה לצאת משם כשהם משחקים כל כך יפה ביחד. בסוף גם הרגע הזה הגיע, אנחנו הלכנו בחזרה אל חניון הרכבים, עוזבים את אחד המקומות המרשימים שראינו כאן בקנדה
נסענו עוד כמה ק"מ, היעד שלנו להפעם היה: Athabasca Day Use, שזהו פארק לצד נהר ה-Athabasca, אך אויי ואבויי, המקום סגור עם שער ברזל ומנעול. טוב, לא נורא, לפחות יצא לי לצלם את שדה התעופה הקטן שנמצא לידו.
סיימנו לעת עתה את המסלול של האגמים, לא ראינו את כל מה שיש, אבל בהחלט ראינו מספיק.
טוב, הילדים הודיעו כי הם כבר רעבים, סבבה, אבל איפה האוכל ? מסתבר כי שכחנו את שקית האוכל על השיש במטבח בבית, איזה בעאסה… למזלינו, היינו כבר די קרובים אל העיירה ג'ספר, נסענו עוד כמה דקות אל הסופרמרקט: TGP, שם נכנסתי לבד כשאפרת והילדים ברכב (גילינו כי זוהי הדרך המהירה ביותר לקנות מוצרים מהסופר, ללא הילדים שינסו לעשוק אותנו בכל דרך אפשרית), קניתי לנו 2 ארוחות חמות של לזניה, עוד סנדביצ'ים עם גבנ"צ ופסטרמת הודו, ועוד כמה דברים קטנים נוספים… עם שקית הקניות חזרתי בחזרה לרכב, משם מיד המשכנו אל ה-Jasper SkyTram, ביום כזה יפה, החלטנו לנסות ולעלות ברכבל אל ההר הצמוד לעיירה ג'ספר, ממנו ניתן לצפות בכל נופי האיזור. אז בכניסה למתחם הרכבל, התמקמנו על אחד מהשולחנות והספסלים ואכלנו את ארוחת הצהריים שנקנתה כמה דקות קודם לכן בסופר.
בזמן הזה גם קניתי כרטיסים לעלייה לרכבל, 60 דולר למבוגר, 33 דולר לילד (לעידו), על ליה לא היינו צריכים לשלם. טוב, הגיע תורינו לעלות ואנחנו היינו בקרון הרכבל בדרך למעלה, איתנו היו עוד 3 נשים תיירות וזהו (קרון מרווח)
שם למעלה היה קר, אוווו כמה שהיה קר. אפרת הביאה בגדים חמים לה ולילדים, אני בכלל לא הוצאתי אותם מהבית, לא תיכננתי שנגיע היום לרכבל. העניין הוא שבבוקר, ברכב, עידו שיחק עם המכנסיים הארוכות שלו והוציא אותם מהשקית הרב פעמית והשאיר אותם ברכב, כך שיצא כי עלינו ללא המכנסיים שלו, טוב, לילד היה שם קר ברגליים, אבל הוא לא מאוד התלונן על כך. הנופים בהחלט פיצו על הקור
המצחיק הוא שאת הבגדים החמים שלי אני סוחב כמו טמבל כבר 10 חודשים לאורכה ולרוחבה של דרום מזרח אסיה, מעיל פליז עבה דחוס בתוך תיק הגב שלי כשבחוץ 40 מעלות בצל, סובל מזה, קורע את הגב, רק בשביל שאוכל לישון בשקט: "כשאגיע לקנדה, אוכל להשתמש בו", תמיד אמרתי לעצמי, אז מה ? היום באמת הייתי צריך אותו ואיפה הוא ? תקוע בחדר בבית שלנו. ממש צחוק הגורל…
נכנסנו כעבור זמן לא רב בחזרה אל המרכז של הרכבל. שם ישנה חנות מזכרות ומסעדה בקומה השנייה אליה בכלל לא עלינו. אני ואפרת לא שבענו מהנופים, הילדים שבעו גם שבעו מהקור ששרר שם בחוץ, הטמפרטורות היו בסביבות ה-10 מעלות, מעט פחות, אך ברגע שיש רוח, אנחנו חטפנו את הקור לעצמות. השארנו את עידו וליה במרכז המבקרים החמים והנעים עם הטלפון של אפרת ויצאנו לבד לטייל באיזור פסגת ההר (בתחילת המסע, לא היינו מסוגלים בכלל לחשוב על להשאיר את 2 הקטנים לבד…), ידענו כי לא נוכל להספיק להגיע עד לפסגה, אבל זה בסדר, אנחנו הלכנו על השביל הפאנורמי המשקיף על כל האיזור, היינו כמעט היחידים שם בשביל הזה. פשוט חוויה.
כשעה עברה מאז שעלינו לכאן, והגיע הזמן שלנו לחזור בחזרה למטה, די מיצינו את המקום בגלל הקור. לקראת הירידה למטה, שאלתי את אחד העובדים שהוא למעשה ספרדי שאלה פשוט האחת: "ריאל מדריד או ברצלונה?" זה תמיד שובר את הקרח , אין אף ספרדי אחד בעולם שלא ידע לענות על שאלה כזו ועוד בביטחון מלא. הוא אגב, אוהד ריאל.
אנחנו המשכנו את סבב האגמים שלנו, יכולנו לחזור כבר הביתה עם אוסף החוויות שצברנו עד כה, אבל הרגשתי שניתן לסחוט היום עוד קצת את הלימון. אנחנו נסענו אל Patricia Lake, מקום חביב אותו צילמנו וחזרנו בחזרה לרכב. המשכנו לנסוע עוד כמה דקות עד Pyramid Island שהוא האגם האחרון שלנו להיום.
למעשה מדובר כאן על אי בתוך האגם אליו ניתן להגיע על גשר עץ. התהלכנו שם בתוך האי, מתפעלים מהנופים, למרות שכבר ראינו אי אלו אגמים במהלך היום, עדיין האגם הזה היה מרשים:
הילדים כבר היו עייפים מהיום הזה, אז בשלב מסויים חזרנו כבר לרכב. בדרך חזרה אספנו טרמפיסט – תייר מצ'כיה שעובד כאן במקום. ילד צעיר שאוהב לראות את העולם הגדול, כל הכבוד לו. הורדנו אותו במרכז העיירה ואנחנו הלכנו לחפש שירותים לעידו וליה. משם המשכנו בחזרה הביתה. נסיעה של כשעה ברכב הביאה אותנו אל העיירה שלנו – הינטון ומשם בחזרה הביתה. כאן בבית ראינו כי הבנות שנשארו כאן, לא עשו כמעט כלום, לא שטפו כלים, לא ניקו אחריהם, כלום. בזמן שחזרנו הביתה ראינו איך השמיים מתבהרים, סוף סוף ניתן לראות כחול בשמיים. השקיעה מהבית שלנו על הרחוב הייתה יותר ממרשימה. איזו יופי של תמונה כדי לסגור יום כל כך יפה כמו היום:
בערב יובל שוחחה עם חברה שלה מהארץ דרך הוידאו של הוואטסאפ, בשעה הזו הילדים בישראל הולכים לבית הספר ביום הראשון של הלימודים ויובל קיבלה את הנסיעה באוטובוס לייב בדרך אל ביה"ס, היא הרגישה ממש כאילו היא שם, ניתן היה לשמוע כמה היא מתרגשת מכך… עוד מעט, סבלנות, עוד חודש וקצת וגם הם יהיו על ההסעה הזו (ובשלב מסויים יתבאסו מכך)
— 01/09/2023 , יום שישי —
וואי, אין לי כל כך איך להתחיל לתאר את היום הזה. אולי היום היפה ביותר בקנדה, אולי היפה ביותר במסע ? לא יודע, אבל ביום הזה הכל הסתדר לנו, היה מזג אוויר מושלם, עם שמיים כחולים, ראות צלולה ועננים לבנים. הטמפרטורה הייתה בסביבות 22 מעלות – מושלם לטיולים, והיום סוף סוף עשינו טרק, לראשונה מאז אותו טרק להורטון פליינס בסרי לנקה (לפני 6.5 חודשים). ועוד איזה טרק… וואו. אם אתמול התלהבנו ממי הטורקיז באגמים, אז זו הייתה רק המנה הראשונה, היום קיבלנו את המנה העיקרית.
התעוררתי היום קצת אחרי 8:00, חשוב לציין כי כאן במחוז אלברטה כשנכנסנו לראשונה אל ג'ספר, השעון מקדים בשעה את מחוז קולומביה הבריטית ממנה הגענו. בכל אופן, התעוררתי, הערתי את אפרת שלא בדיוק ישנה בלילה, גם את עידו הערנו, התארגנו ויצאנו מהבית בסביבות השעה 9:30. היעד שלנו היה טרק ורציתי להגיע לשם כמה שיותר מוקדם. אז בדרך, כשראינו את השמיים הכחולים פתאום, היינו חייבים לעצור לצד הדרך ולצלם, אפילו שהיינו כאן כבר אתמול ואפילו שכבר צילמנו (והעלנו את התמונות לבלוג), זוהי התמונה מכאן:
המשכנו בנסיעה, גילינו כי הסנדביצ'ים שלקחתי מהמקרר (אלו שהושארו בחוץ אתמול), היו כבר מצ'וקמקים, אז נכנסנו אל אותו סופרמרקט שביקרנו בו כבר אתמול, קניתי שם כמה פריטים שיכולים להיות אכילים בשבילנו בבוקר והמשכנו בנסיעה. בדרך עצרנו לצד גשר יפייפה, ז"א הגשר עצמו רגיל, גשר בטון לא מרשים במיוחד, אבל הנופים הנשקפים ממנו, חבל"ז. הגשר עצמו עובר מעל נהר Athabasca המרשים.
עברנו מעליו, התלהכנו, צפינו, ונזהרנו מהרכבים שנסעו על הכביש. לאחר כמה דקות של התלהבות חזרנו אל הרכב לעוד איזה 2 דקות נסיעה נוספות.
אל חניון הרכבים של תחילת הטרק: Valley of the Five Lakes, הגענו בסביבות 11:45, לקח לנו כ-10 דקות להתארגן עד שיצאנו לדרך. הטרק אמור להיות כ-3 שעות הליכה. יאללה, שיהיה לנו בהצלחה, העמסתי את ליה על מנשא הגב, הצטלמנו ביחד בחניון הרכבים ויצאנו לדרך
כבר בתחילת הטרק הודיעה לנו מישהי שהלכה מולנו ובדיוק סיימה את הטרק עם משפחתה, כי הם ראו דוב גריזלי ביער כ-20 דקות הליכה מאיתנו, וואו, זה היה מלהיב ומפחיד כאחד, המשכנו בדרך, שוחחנו עם משפחה נוספת מקומית שעושה את אותו הטרק כמונו, להם יש קצת יותר ניסיון מאיתנו ב-איך להתמודד כאשר רואים דוב מולך. הגענו אל נחל אותו חצינו מעל דק מעץ שנבנה מעל המים
כ-40 דקות הליכה מתחילת הטרק הגענו אל האגם הראשון מבין החמישה, מכיוון שהלכנו בכיוון ההפוך במסלול, זהו היה למעשה אגם מספר 5, ואנחנו הולכים מ-5 אל אגם מספר 1. אגם יפייפה עם מים בצע טורקיז. היה שם מזח מעץ הצף לו מעל המים, שם כמה מטיילים הורידו בגדים וטבלו במימיי האגם שהיו קרים.
שם גם יצא לי לשוחח עם כמה מטיילים, השפה שהם דיברו בינם לבין עצמם הייתה מוכרת לי, זוהי פרסית. שאלתי אותם ואכן, ארבעת החבר'ה הללו הגיעו מאיראן. הם השניים שאנו פוגשים מהמדינה הזו, הראשונה הייתה סטודנטית לעריכת דין שפגשנו בגסט האוס הראשון שלנו באלה. זרקתי להם כמה שמות מאכלים שאני זוכר בפרסית והם התלהבו. נראה לי שהם גם התלהבו מכך כשסיפרתי להם כי אני מישראל. סתם שיחת חולין כזאת נחמדה. למרות שאנחנו מגיעים ממדינות אוייבות, איננו רואים אחד את השני ככאלו, כלל לא. בינתיים חזרתי אל שאר המשפחה שישבו על המזח ותפסו קצת שמש…
המשכנו ללכת והגענו במהרה לאגם מספר 4 הקרוב אליו, וואי, איזה אגם יפה זה, מים בצבע טורקיז – ירוק משגע. בניגוד לאגם מספר 5 הגדול יותר, כאן המים לא זזו בכלל. ומכיוון שגם הם צלולים, ניתן היה לראות את הקרקעית ללא כל הפרעות
הבנו שם, דרך אותה משפחה שהחלה איתנו ללכת בתחילת הטרק, כי המים צלולים בגלל הקור שלהם שלא מאפשר להרבה דגים וצמחייה לגדול בה, כך המים אינם מתלכלכים, ולמה הם בצבע ירוק – טורקיז ? מכיוון שמקור המים הוא מהקרחונים, שם ישנו מינרל בשם סיליקה, המינרל הזה עובר בנהרות לכאן ושוקע בקרקעית האגם, וכאשר קרני השמש פוגעות במינרל הזה, הצבע המתקבל הינו ירוק – כחול – טורקיז יפה.
מדהים, אנחנו הלכנו לכיון האגם מספר 3 שהיה מחובר לאגם 4 ברצועת מים צרה. אגם זה היה מרשים לא פחות מהאגמים הקודמים שראינו, אנחנו פשוט לא הפסקנו להתלהב מהמקום ומהטרק הנפלא הזה
הייתה שם נקודת תצפית, והקימו שם ספסלים מעץ בצבע אדום. פגשנו שם זוג מטיילים מבוגר שחי בארה"ב, שוחחנו איתם מעט, הם מאוד הופתעו לשמוע שאנחנו במסע של שנה.
נפרדנו מהזוג הזה שעשה את הסיבוב ההפוך מאיתנו (אנחנו נפגוש אותם שוב לקראת סוף ההליכה), המשכנו ללכת, אל אגם מספר 2. ואם חשבנו כי הוא יהיה שונה מהאחרים, טעינו. מרשים בדיוק כמו כל השאר
וכך היה גם עם אגם מספר 1, גם עידו וגם ליה היו כבר עייפים מההליכה, ז"א עידו מההליכה, ולליה נמאס כבר לשבת על מנשא הגב אותו אני נושא. היא כבר הראתה סימנים של עייפות ומאוחר יותר גם נרדמה שם על המנשא. כך נראה חלק מאגם מספר 1, שהוא האגם הגדול ביותר מבין החמישה.
ניתן היה להקיף גם את האגם הזה, אך אנחנו וויתרנו ולקחנו את המסלול שחוזר אל חניון הרכבים. בסופו של דבר לקח לנו כ-3 שעות הליכה עם המון עצירות בדרך לעשות את המסלול המעגלי הקצר (ללא ההקפה של אגם מספר 1). אפילו שוחחנו שם עם העובדים של הפארק שפתחו בינתיים דוכן בחניון הרכבים והם מסבירים על כל נושא המפגש עם הדובים ביער בעיקר. הבנתי גם כי הספריי נגד דובים אותו ניתן לרכוש ועליו ישנם דיונים רבים בקבוצות הפייסבוק האם הוא שווה את המחיר, הוא לא אחר מאשר גז פלפל מאוד מאוד חזק. סיימנו את הטרק בהצלחה מרובה, מעט עייפים והרבה מרוצים.
בדרך חזרה, עצרנו בסניף הקבוע שלנו ב-7Eleven בעיירה ג'ספר. הבטחנו לילדים ברגעים קשים של הליכה כי נקנה להם משהו עם סיום הטרק, אז נכנסתי לסניף עם עידו וליה ונתתי לה לבחור פריט אחד מהחנות, הם התמקדו בשתייה, בחירה חכמה, קניתי גם לי Slurpee ולאפרת משקה חלב עם בננה מגעיל. נסענו אל היעד הבא שלקח לנו כ-15 דקות נסיעה להגיע אליו והוא ה-Maligne Lookout, מקום חביב אליו הולכים כדי לראות את הנופים של ג'ספר. לא הנופים היפים ביותר שהפארק הזה יכול להציע, אבל כמקום על הדרך, זה אחלה!
המשכנו בנסיעה יפה בין יערות העד, ההרים הגבוהים והנהרות השוצפים שזורמים לידינו בכביש. כעבור 18 דקות של נסיעה הגענו אל נקודת התצפית של Medicine Lake, וואו, איזה מקום מרשים זה.
עידו החליט להישאר באוטו, אז יצאנו שלושתינו אל האגם, ליה הפשילה את מכנסיה ונכנסה מעט למים הקרירים
ביקרנו במקום כמה דקות בסה"כ אבל החוויה שהוא הותיר בנו, שוות ערך למקומות אחרים במסע הזה אשר שהינו בהם פי 5 בזמן.
המשכנו לנסוע על אותו הכביש, לאחר עוד כ-23 דקות של נסיעה יפה, הגענו אל אגם נוסף, הפעם מדובר על אגם Maligne. ההליכה מחניון הרכבים אל שפת האגם הייתה נינוחה ולא לקחה יותר מ-5 דקות הליכה
הלכנו כמה דקות לאורך הטיילת והתיישבנו שם על ספסל, השעה הייתה כבר 17:00 והגיע באמת הזמן כבר לחזור הביתה. יש לנו עוד איזה שעה וחצי לחזור.
כך היה, חזרנו לרכב וחיממנו מנועים, התחנה הבאה – הינטון אליה הגענו בשעות הערב המוקדמות, לפני ההגעה הביתה, עצרנו בסופרמרקט Freson Bros. Hinton Hill, בו קנינו מצרכים לפני יומיים, האספקה בבית נגמרה, היינו צריכים לחדש אותה, נכנסתי לסופר עם עידו ויצאנו עם שלל רב (ופחות 70 דולר). בבית הבנות ניקו את המטבח ושטפו את הכלים למרבה ההפתעה, אנחנו חזרנו עייפים ומאוד מרוצים מהיום הפסיכי הזה, כל כך הרבה יופי שיש בפארק הלאומי הזה להציע לתיירים שזה פשוט בלתי נתפס!
הנה סרטון המציג את הנסיעה ברחבי הפארק הלאומי ג'ספר שעשינו היום ועל הדרך ניתן לשמוע את הפסקול הנהדר שמלווה אותנו בנסיעות: