— 25/05/2023 , יום חמישי —
זהו יומינו השלישי כאן בפאי, עדיין מנסים לגשש את דרכינו בעולם החדש הזה שנפתח עבורינו, אנחנו עדיין נפעמים בכל פעם שאנו יוצאים מהבית ומסתכלים על הנוף שמסביב, לא שבענו מזה, ממש לא.
התעוררנו לעוד יום כאן בגסט האוס שלנו Slow Life Sabaidee Pai Bed, הוא יחסית בסדר, רק שונה לגמרי ממה שמוצג בתמונות בבוקינג. התארגנו קצת בחדרים, נישנשנו שאריות שנשארו לנו מהקניות ב-7/11 של אתמול, והתחלנו לארגן את הציוד שלנו אל תוך התיקים והמזוודות, היום אנחנו עוזבים את המקום ועוברים לבית החדש, הבית שישרת אותנו כאן עד סוף התקופה.
העמסנו את התיקים והילדים אל תוך האוטו, היה צפוף אך הסתדרנו, תחילה נסענו למרכז העיירה, שם הומלץ לנו בקבוצה על מקום שעושה יופי של כביסה, MaMa Laundry הוא נקרא, הגענו לשם בסביבות השעה 10:00, המקום סגור, נפתח רק ב-11:00, מוזר, בסה"כ מכבסות נפתחות ממש מוקדם בבוקר… טוב נו, המשכנו לנסוע אל ביתנו החדש תוך שאנו מנסים לעבוד על הילדים, להוריד להם את הציפיות מהמקום החדש, הגענו אל Pai Lamun Valley, והילדים התלהבו כפי שחשבנו. בכל זאת, זהו אינו הסטנדרט שאנו ישנים בו כאן במסע הזה. הם רצו בין החדרים, חוקרים כל פינה, תופסים לעצמם את המיטות עליהם הם ירצו לישון
לא נשארנו הרבה זמן בבית החדש, לא הספקנו אפילו לארגן את הדברים והבגדים אל תוך הארונות והשידות, כי שאר המשפחות הישראליות בפאי רשמו בקבוצה שהם כבר בדרך למפל. אז לאחר שהרכב שלנו התרוקן מהתיקים, הוא התמלא שוב, הפעם בילדים, נסענו לכיוון המפל, תוך שאנו עוצרים שוב פעם אצל הכביסה של מאמא, כעת הם היו פתוחים, זרקנו עליהם 3 ק"ג של כביסה שהתחילה להיצטבר עוד מלאוס ונסענו. אל המפל Mo Pang Waterfall, הגענו כעבור 15 דקות של נסיעה ממרכז העיירה, דרך נופים כפריים יפייפיים. שילמנו 200 בהאט כניסה ל-2 מבוגרים ונכנסנו פנימה
פגשנו שם את החבר'ה הישראליים, המבוגרים והילדים, עוד בחנייה פגשנו בדניאלה וטלי עם ילדיהם, ובפנים את השאר, חלקם כבר נכנסנו למים של הבריכות, המפל עצמו בנוי מכמה מפלסים, במפלס התחתון – הבריכה הגדולה מכולן
במפלס השני בריכה קטנה יותר משם ניתן להתגלש לבריכה הראשונה וגם בעצמו מכיל מגלשה קטנה וחמודה המתאימה לילדים, ומפלסון נוסף עם מפל גבוה יותר, לשם בד"כ הגיעו הצעירים שרצו קצת שקט
היו שם כמה חבר'ה צעירים, ישראלים ותאילנדים שהחליטו להתגלש במגלשה הטבעית מהמפלס העליון (השני) לתחתון, בעזרת דלי, הם הרטיבו את הסלעים המחוספסים, כדי לתת להם קצת יותר חלקלקות, הם התגלשו להנאתם
תחילה נכנסתי לבריכה התחתונה עם ליה על ידיי, בשלב מסויים עליתי למעלה, להיות עם הילדים ועם ליה בעיקר כשהם התגלשו במפלס השני, במגלשה הטבעית הקטנה יותר, וואו, כמה שהם נהנו. הם פשוט לא מצאו שובע מהמקום הזה, ישבתי על פינה והייתי בעיקר על התקן של המפקח, בודק שכל הילדים יצאו משם בריאים ושלמים, בזמן הזה אפרת קישקשה להנאתה עם שאר החבר'ה (ההורים) על… לא יודע אפילו על מה, אבל אם מדובר על אפרת, אז לא חסר על מה. סיימנו את המגלשות העליונות, אני והילדים ירדנו למטה לשאר החברים, הרגשתי רעב, מחוץ למתחם המפל והבריכות ישנם כמה דוכנים שמוכרים שייקים ואוכל מקומי, הלכתי לשם לבד להזמין לי סלט פאפאיה חריף ופאדתיי, עם הזמן הגיעה אליי יובל שרצתה שאקנה לה אננס, א"חכ עידו שרצה שייק, וכמובן דניאל שלא תיתן להזדמנות הזו לחמוק מידיה, היא לקחה שייק אבטיח. יאללה, שילמתי על כולם, רק שייתנו לי לאכול בשקט, אבל למען האמת, השקט אכן הגיע, מכיוון שכעת לילדים שלנו יש חברה בגיל שלהם להתקשקש ולהעסיק אותם, הם נתנו לי כמה דקות של חסד
אנחנו סיימנו עם המפלים, התקפלנו לכיוון הבית, בערך כאשר גם שאר המשפחות התקפלו לבתים שלהם, השעה הייתה כבר 15:00 וזה בהחלט מכובד לפרוש בכבוד. חזרנו הביתה, נשכבתי על המיטה הגדולה והמפנקת, ממש בא לי לדפוק שנ"צ, אבל לא יכולתי, יש לי עוד דברים נוספים לעשות, יצאתי שוב פעם ונכנסתי לרכב, נסעתי לעיירה, הפעם לעשות קניות של אוכל לבית. הגעתי אל שוק אחה"צ לקנות ירקות, אז התחלתי במסע הקניות, מסע שנמשך מהשוק עד ל-7/11 (אחד מהסניפים שם). קניתי ירקות, לחמים, פירות, חלב, ביצים, קפה, סוכר, מים, עדשים, יוגורטים ועוד ועוד ועוד… הגעתי גם למינימרקט המומלץ כאן – 97 Ministore, לעשות עוד השלמות של קניות, חזרתי לרכב עם שקיות עמוסות בכל טוב, ואת כל הטוב הזה הכנסתי הביתה אח"כ (המרחק ממרכז העיירה לבית שלנו, כ-5-6 דקות נסיעה). השעה הייתה קצת אחרי 18:00 לקראת ערב, אפרת כבר הודיעה בקבוצת הוואטסאפ כי היום אנחנו לא נגיע לגן השעשועים, בגלל התארגנויות הקשורות למעבר לבית החדש, פתאום נזכרנו כי המכבסה נסגרת ב-18:30, אז שוב פעם יצאנו אל העיירה, אפרת ואני לבד, את ליה השארנו עם אחיה הגדולים, לפני כן, כשקניתי מוצרים בשוק, דניאל וליה הלכו לבריכה שכאן במתחם.
הגענו למכבסה, לקחנו את כל ה-3 ק"ג של כביסה, לא זול, 240 בהאט, אבל הבגדים שלנו הריחו כמו שושנים והגיעו מקופלים. המשכנו לאותו רחוב ראשי, לעשות עוד השלמות של קניות, דברים שפיספסתי בסיבוב הראשון שלי כאן, כמו מוצרי ניקיון בעיקר. אז מסתבר שיש כאן גם סניף של Tesco , ליד ה-7/11, אהבנו את המקום הזה יותר, יש פה מגוון גדול יותר של מוצרים, אפילו רכשנו כאן 2 כוסות גדולות בהן נשתה את הקפה שלנו בבקרים (הבית שלנו אמנם מגיע עם ציוד מטבח, אך הכוסות כאן הן יחסית קטנות). ראינו שם גם שוק נחמד, שמתפקד בעיקר ביום, ליד השוק קניתי לעצמי מרק טום יאם עם אטריות ב-50 בהאט, ולידו מרק נוסף מעניין ב-20 בהאט, עם זה אני הולך לסגור את ארוחת הערב. יאללה, חזרנו אל הרכב ומשם היישר הביתה.
בזמן שאני עבדתי ושוחחתי עם העובד שלי בארץ על ענייני עבודה, אפרת והילדים היו אחראיים על הכנת ארוחת הערב, וואי, כמה זמן שלא הכנו לעצמינו אוכל…עם סיום הארוחה שטפתי כלים, הייתי ממש צריך להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה שטפתי כלים… שעת השינה הגיעה כבר, לקחנו את הילדים לישון וסגרנו את היום הזה.
— 26/05/2023 , יום שישי —
חג שבועות שמח, כן, אז מסתבר שאנו חוגגים את שבועות והיום עשינו את זה בסטייל, בגן השעשועים עם עוד כמה משפחות, הבאנו פיצות שקנינו ונהנינו בחברת כל המשפחות אחת עם השניה.
הבוקר הזה נפתח ב-7:30 בבוקר, לאחר שאפרת התעוררה הכנו לשנינו קפה, נתנו לליה טלפון שתראה תוכנית ביוטיוב בסלון ושתיתן לנו שקט בעיקר, אנחנו יצאנו אל המרפסת שלנו בקדמת הבית לשתות קפה ולרכל קצת אל אירועי הימים האחרונים והימים הבאים, על נושאים הקשורים בעבודה, על הילדים והחברים החדשים שמצאנו כאן. על כל מיני, עד שליה החליטה להגיע אלינו ולקבל את תשומת ליבנו. בשלב מסויים גם עידו והבנות הגדולות התעוררו, הבאתי את הלפטופ למטבח, פתחתי את הספוטיפיי וניגנתי שירים מהאלבום האחרון של איה כורם בזמן שהכנתי לכולם ארוחת בוקר, אפרת בזמן הזה עבדה על הלפטופ שלה על שולחן האכילה. האוכל מוכן, חביתות עם לחם מטוגן ובצל, 2 סוגי סלט ירקות, יוגורטים, חמאת בוטנים, טונה, גבנ"צ, שוקו לילדים של "עלית" (אותו רכשנו בקהילה היהודית בסינגפור), בקיצור היה כיף, דניאל ויובל כמעט ולא אכלו, אנחנו התארגנו ליציאה לאחר האוכל, דניאל ויובל החליטו להישאר לבד בבית, אין להן כוח לצאת כעת לטיולים וסיבובים שההורים שלהם מעוניינים בהם. אז יצאנו השאר, רצינו להגיע אל מעיינות חמים (ישנם כמה כאלו כאן בסביבה), בדרך קצת התבלבלתי בנסיעה, אבל טוב שכך, כי הגענו אל פתחו של פסל ענק של נזיר, ראינו כבר אחד כזה בשוק הצף של אמפוואה, לפני כחודש וחצי. המקום נקרא: Big Monk Statue (כמה מפתיע)
אין שם יותר מידיי מה לעשות מלבד להצטלם בפסל הגבוה הזה, חזרנו לרכב ונסענו לכיוון הדרך הנכונה, הזמן לשם היה 20 דקות לערך על פי גוגל מפות, בדרך עברנו בין כפרים ציוריים, מעניינים וטבולים בטבע ירוק משגע, החלטנו לעשות עצירות אקראיות לאורך הדרך, כמו זו למשל, אל מול אגם קטן
עצרנו במקום את הרכב, אפרת החליטה ללכת קצת ברגל, למרות החום, היא ויתרה על המזגן המפנק של הרכב, זה מראה כמה שהיא אהבה את המקום הזה
כעבור כ-20 דקות כאמור, בנסיעה בנופים יפייפיים, הגענו אל יעדינו, הגענו אל Mueang Rae Pai Geyser Hot Springs, הסיפור הוא כזה, ב-22 לאוגוסט, שנת 2013 בשעה 16:00 אחה"צ נשמעו כמה פיצוצים באיזור, חקלאי מקומי שעבד בשדה שלו (גידל פולי סויה), מיהר להגיע למקום כדי לבדוק את מקור הפיצוצים, הוא מצא מעיינות חמים שיוצאים מבטן האדמה ובמרכז – גייזר שמוציא מים רותחים (טמפרטורה של 94 מעלות), כמו מזרקה חמה, בסביבה ניתן להריח את ריח הגופרית החזק, במיוחד כאשר מתקרבים לבריכה ולגייזר עצמו, המקום נמצא ממש בסמיכות לכביש הראשי, ליד הבריכה ניתן למצוא כמה דוכנים המוכרים ביצים לבשל אותן במים הרוחתים וכמו כן יש גם שירותים בחינם. המים של בריכה הגופרית נשפכים בסופו של דבר אל הנחל הזורם שם ליד, זהו המקום:
לא שהינו שם זמן רב, כי באמת "מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל", ומלבד הבריכה הזו, אין עוד משהו לעשות באיזור, אז הסתובבנו מעט במתחם הזה, צילמנו בסטילס ובוידאו מעט
רגע לפני שחזרנו לרכב, פגשנו במקומי העובד בשדות, הוא הגיע עם מקצרה כדי לחתוך את העשבים שצמחו פרא ליד השדות החקלאיים שלו, בחור מבוגר ומאוד חביב, כל הזמן חייך אלינו
אנחנו חזרנו לרכב, ונסענו בחזרה לבית שלנו, ליה הייתה מאוד עייפה ונרדמה על הידיים של אפרת בנסיעה, הגענו כאמור לבית, הנחנו את ליה על המיטה והיא ישנה כמה דקות טובות עד ששוב פעם התעוררה בגלל שמישהו הדליק את האור בחדר, אני גם הרגשתי עייפות, ונרדמתי לכמה רגעים על המיטה. השעה היייתה כבר 14:00, זה הזמן שקבענו עם שאר המשפחות להיפגש בגן השעשועים לחגוג את חג השבועות (עם פיצות וקישים), בסופו של דבר הגענו לגן השעשועים, ללא דניאל, שבדיוק הכינה סלט קצוץ ורצה להישאר בבית ולאכול. בגן פגשנו את קטי ורועי, ושאר המשפחות, באנו, דיברנו, רועי הדריך את כולם איך להכין סלסלאות מעלי בננה. מגניב לאללה, בשלב מסויים אנחנו הגברים, הלכנו לתור אחר פיצה, הגענו אל Co(ws)-Op, שם הזמנו כמה מגשים, למשפחת פלנר הזמנתי 2 מגשים של פיצה מרגריטה עם זיתים, התענוג עלה 400 בהאט. חזרנו לגן השעשועים להמשיך להתקשקש, בשבילי לא לאורך זמן, כי הייתי צריך ללכת ולאסוף את דניאל אלינו שבינתיים סיימה לאכול בבית, אז בדרך לאסוף אותה, עצרתי בחנות מכולת במרכז העיירה לקנות עוד ביצים (אנחנו מחסלים אותם כאן), וגם ביקרתי במכולת השכונתית הקרובה לבית שלנו, רציתי לראות מה יש להם להציע, אז יש כמה דברים שנוכל להיעזר בהם בקניות הבאות (ביצים, לחם, מים, חטיפים, מוצרי ניקיון ועוד). חזרתי הביתה, אספתי את דניאל ומשם הגענו שוב פעם אל גם השעשועים
הזמן חלף, ה-40 דקות שהבטיחו לנו בפיצרייה כבר מזמן עברו, החלטנו אני ורועי לחזור לשם ולבדוק מה קורה עם האוכל שלנו, אז כשהגענו, הבחורה בדיוק רק הכניסה את הפיצות לטאבון, טוב, זה אומר שיש לנו עוד זמן מה לשהות שם, ישבנו על ספסלי העץ והתחלנו אנחנו להתקשקש קצת, בעיקר על ענייני עבודה (גם רועי הייטקיסט), רק כעבור שעה ו-40 מרגע ההזמנה, קיבלנו את הפיצות לידיים, קיבלנו עוד אחת אקסטרה ללא עלות, כי היא לא יצאה מרוצה מאיך שהפיצה יצאה. לטעמי היא יצאה מצויין. יופי, הרווחנו. נשארנו שם בגן השעשועים עד לקראת הערב, ישבנו, דיברנו, קלענו סלים מעלי בננה, העברנו את הזמן בנעימים, אני באמצע גם שוחחתי עם אמא שלי ואחי – אהוד. אפרת שוחחה עם עוד 2 משפחות ישראליות שהגיעו היום
הייתה לנו דילמה האם להמשיך מכאן לארוחת ערב של יום שישי בבית חב"ד או לפרוש כבר לבית, ככל שעבר הזמן, בית חב"ד היה אופציה פחות ריאלית. אנחנו חזרנו הביתה מעט אחרי שעידו נפל מהאומגה בגן וקיבל שיפשוף לא נעים במרפק ידו הימנית. השעה הייתה שעת בין ערביים, אני עצרתי בדרך הביתה בנקודת תצפית יפה, נקודה אותה אנו עוברים בכל פעם שאנחנו נוסעים למרכז העיירה מהבית או אל הבית, כמובן ששלפתי את הנייד שלי וצילמתי:
השקיעה היפה הזו נתנה לנו תפאורה מרשימה ופוטוגנית גם בשכונה שלנו כשהגענו אליה, הילדים התקפלו אל תוך הבית בזמן שאפרת, אני וליה המשכנו לעוד הליכה קצרה לאורך הרחוב הקטן שלנו על עבר השקיעה, לתפוס עוד כמה רגעים אחרונים של אור
וכמובן, איך אפשר מבלי לצפות בבריכה בזמן הזה:
בקצה המתחם, ישנו אחו, בו מידי פעם מסתובבים בעלי חיים לרעות בו, המקום מאוד ירוק, עם שטחים נרחבים, אני מת על הנופים הללו, ניתן לראותם הכי טוב מהמסעדה של המקום
חזרנו הביתה והתחלנו להתארגן לשינה, כמעט אף אחד מהילדים לא היה רעב לאחר פיצה כזו שאכלנו לא מזמן, אז התארגנו לשינה, דניאל לא חזרה איתנו הביתה, היא הלכה לחברה חדשה בשם ירדן (מאחת המשפחות שהגיעו היום לכאן). אני אכלתי קורנפלקס עם חלב, תפוח ובננה, וואו, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה אכלתי דבר כזה
— 27/05/2023 , יום שבת —
היום היה יום מתיש, למרות שלא טיילנו כלל, היום הרגשנו טוב טוב את ה-Nesting עם ההיטמעות בקהילה והמשפחות הישראליות האחרות שגרות כאן, היום באופן נדיר במסע הזה, אירחנו בביתנו.
לאחר שהתעוררתי מוקדם בבוקר, בסביבות השעה 6:30, שתיתי קפה (לבד הפעם), וישבתי מול המחשב, אני עובד במרץ על הפרוייקט החדש שלי בעבודה, הכנסת הבינה המלאכותית לקורסים שלנו ומכין כעת מיטאפ מעניין מאוד בנושא זה. שאר הפלנרים התעוררו כעבור כמה שעות, הכנתי ארוחת בוקר לכולם בסביבות השעה 9:00. בימים האחרונים אני ואפרת מתגרדים מאוד, נעקצנו על ידי משהו שאנחנו לא יודעים בוודאות מהו, אך זה בוודאות לא עקיצות של יתושים. מאוד חששנו כי המיטות נגועות בפשפשי מיטה או שאולי אנחנו חוטפים את זה מהמושבים ברכב שלנו, החדשות הטובות שיכולות להגיע אלינו הן שאנו חטפנו את זה מהמיטה בגסט האוס הקודם שלנו. הרבה מאוד סימני שאלה, והרבה מאוד גירויים בעור וגירודים מעצבנים. לקראת השעה 11:00 נסענו אני, אפרת, עידו וליה אל גן השעשועים, שם היה שוק יום שבת, זה נראה כמו שוק של היפים (מזכיר קצת את שוק יום ד' באנג'ונה – גואה שביקרתי בו לפני כ-23 שנים)
זוהי הפעם הראשונה שיצא לנו לראות הרבה מאנשי הקהילות שכאן בפאי, לא רק ישראלים, אלא בכלל, כמעט ולא היו כאן תיירים תרמילאים צעירים, אלא בעיקר חבר'ה מבוגרים, היפים כאלו ומשפחות נוספות כמובן. אני הסתובבתי מעט במתחם גן השעשועים, מנסה להבין מה מוכרים פה (בעיקר בגדים משומשים ואוכל מערבי)
חזרתי הביתה, משאיר את אפרת ושני הקטנים שלנו ששהו שם עם משפחות ישראליות נוספות. בדרך חזרה, עצרתי ב-7/11 תוך שאני קונה מעט השלמות וקישקושים הביתה. בבית, דניאל ויובל המתינו לחברה שלהן – תמר, הבת של רועי וקטי שאמורה להגיע, וזו באמת הגיעה אח"כ, אני הייתי שקוע מול המחשב, עובד על הכנת המיטאפ, כמה דקות אח"כ גם חברה נוספת – נינה הגיעה אליהן, כל הארבעה יצאו מן הבית אל הבריכה שלנו כאן במתחם, תוך שאני ממשיך לעבוד בבית ומידיי פעם ניגש לבריכה לבדוק מה מצבן של הבנות, מצבן טוב, אפילו טוב מאוד.
בסביבות השעה 14:00, אפרת הודיעה לי כי הילדים כבר מעוניינים לחזור הביתה, יצאתי עם הרכב לאסוף אותה מגן השעשועים, כשהיא התקשרה שוב ואמרה כי קטי ורועי כבר מביאים אותם בחזרה הביתה, טוב, הייתי כבר בדרך, אז לפחות עצרתי שוב פעם ב-7/11 כדי לקנות לי נודלס עם ירקות ובשר בתוך קופסא מחוממת ולקינוח סנדביץ' קוקוס ופאנדן מתוק. הגענו כולנו הביתה, אפרת נשארה עם ליה שהייתה אמורה לשנו"צ, ואני, רועי וקטי הלכנו לבריכה להשגיח על הבנות, ישבנו שם על כסאות הנוח מדברים ומקשקשים, בזמן הזה הגיעה משפחה ישראלית נוספת לבריכה, הם הגיעו בסך הכל יום יומיים לפנינו כאן במתחם, גם הבת שלהן הגיעה איתם לבריכה, אז ניסינו לדרבן את הבנות שלנו להזמין את החדשה שתצטרף אליהן. היינו בבריכה בערך שעה – שעתיים עד שחזרנו בחזרה הביתה, בזמן הזה שוחחנו בעיקר על בינה מלאכותית, על העתיד (המפחיד) שלה ועל החיים בארץ (קטי ורועי יצאו מהארץ לפני כחודש וחצי בערך), בבית הבנות החליפו בגדים, בזמן שאני ורועי נסענו על מרכז העיירה לקנות פירות לארוחת צהריים מאוחרת וקלה, את הרכישה שלנו עשינו בשוק הפירות והירקות המקומי (אחד נוסף שקיים כאן), שם עשיתי גם השלמות של ירקות ומטאטא לבית ב-40 בהאט. כן, זה מה שחסר לנו כאן, וזה מרגיז לחיות ללא מטאטא.
חזרנו הביתה, קילפנו וחתכנו את הפירות וטרפנו כולנו, המבוגרים והילדים, כשהילדים נכנסו לחדרים לשחק בינם לבין עצמם, אנחנו המבוגרים גם כן התקשקשנו בינינו בסלון, עידו בזמן הזה חזר לבנות משחקים דרך תוכנת הסקראטצ', אני זוכר שבבית שלנו באלה – סרי לנקה לימדתי אותו את ההתחלה, ומשם הוא המשיך לשחות לבד. בבית הבחנו כי גם רועי מתגרד ברגליים, ואלו לא היו עקיצות של יתושים, אלא בדיוק כמו שיש לנו, נשמנו לרווחה אפרת ואני, זה לא המיטות שלנו ולא הרכב שלנו, כעת ההנחה היא שחטפנו את זה איפשהו בגן שעשועים (זה המקום היחיד שנפגשנו בו עד כה)… בסביבות השעה 17:30, קטי, רועי ובנותיהם התקפלו החוצה, הם היו בדרך לאכול ב-Walking Street שבמרכז העיירה (שזה כאמור שוק לילה). גם אנחנו תיכננו להגיע לשם, רק מאוחר יותר, בערך שעה מאוחר יותר יצאנו אני ודניאל לבד לשוק הלילה להזמין לכולנו ארוחת ערב, שאר הילדים בחרו להישאר בבית. כשהגענו לאיזור, התבלבלתי מעט בדרך וטוב שכך, כי כעת מצאתי מקום חנייה צמוד למדרחוב הזה, זוהי החנייה של מקדש Wat Luang,
החנינו את הרכב וצעדנו אל עבר דוכני המזון.
לדניאל ואפרת קנינו תפוח אדמה מוקרם עם זיתים, אבוקדו וגבנ"צ, לי הזמנו סלט פאפאיה ותבשיל תאילנדי חריף, לשאר הזמנו גיוזה עם עוף. לקח זמן עד שסיימנו עם כל התהליך הזה, יש תור של לקוחות ליד כל דוכן והיינו צריכים להמתין בסבלנות, לקח לנו בערך איזה שעה להיות בשוק הלילה של פאי, רק כדי להזמין אוכל לכולם. בזמן ההמתנה, השעה הייתה כבר שעת שקיעה והשמיים נצבעו בצבעים חזקים של כתום.
כשחזרנו הביתה, כולם היו כבר רעבים, התיישבנו אל מול שולחן האכילה וטרפנו את כל מה שקנינו, לאחר הארוחה, הילדים התארגנו לשינה ואנחנו התחלנו לסדר את הבית ולשטוף את הכלים, כן כן, אלו הן מטלות של בית שכבר שכחנו איך לעשות אותן מרוב הזמן שהיינו במסע הזה כשאנו לא עשינו את הפעולות הללו.