— 28/09/2023 , יום חמישי —
אנחנו כבר ביומינו השני כאן בעיר "מפלי הניאגרה" על שם המפלים המפורסמים בעולם, והכל פה מרגיש לנו מתוייר, זה לא רע, זה פשוט פחות מתאים לנו, אנשי הטבע, השקט והנידח, על כן כל כך אהבנו את האיזורים הכפריים של קנדה, וזוהי גם הסיבה ששהינו באיזורים אלו יותר מכל איזור אחר. אבל שלא נטעה כאן לרגע, המפלים הם המדהימים שראינו בחיינו, אנחנו לא מצטערים לרגע שהגענו לכאן, וזה די ברור שלמקום כזה תוקם עיר תיירותית שתרפד עם צמר גפן את המטיילים באיזור וכמובן שתרצה לרפד בחזרה את הכיסים שלהם במרשרשים.
התעוררתי היום מוקדם, יותר מידיי מוקדם, בשעה 5:00, לא יודע למה, ניסיתי להירדם שוב ושוב ולא הצלחתי, רק בסביבות 7:15 התעוררתי סופית, פתחתי את המחשב והתחלתי לעבוד. יש עבודה, שאלו חדשות טובות בסך הכל, למרות שהייתי רוצה קצת לקבל חופש מהעבודה… מאוחר יותר בבוקר יצאתי לעשות כביסה במלון, 6 דולר עבור מכונה + מייבש, דיל בסדר גמור, חזרתי לחדר, אנחנו יצאנו רק בצהריים מהחדר כדי להתחיל את הטיול שלנו להיום. החלטנו כי היום אנחנו ניסע אל העיירה Niagra on the lake , אז בדרך עצרנו בכל מיני נקודות, הראשונה מהם הייתה ה-Floral Clock
מדובר על אטרקציה תיירותית חמודה אך לא מעבר לכך, שעון הבנוי מפרחים עליו לא רשומים מספרים אלא השם של המקום. עצרנו שם לדקה, הצטלמנו וחזרנו לרכב לעוד איזו נסיעה של כדקה אחת בודדת נוספת, אל נקודת תצפית על Lewiston-Queenston Bridge, המקשר בין קנדה לארה"ב.
המשכנו בנסיעה צפונה בדרך יפייפיה ממנה ניתן לראות שדות חקלאיים ואחוזות ענקיות עם גינות מטופחות. עצרנו בנקודת תצפית נוספת המשקיפה אל נהר הניאגרה, בגדתו הנגדית הבחנו בישובים אמריקאים קטנים. עשינו סלפי אחד ואח"כ בחור מבוגר שישב שם על ספסל עם אשתו הציע לצלם אותנו, מסתבר שהם תיירים ממדינת איידהו שבארה"ב, לא רחוקים מכאן, כמה שעות נסיעה בסה"כ. שוחחנו איתם מעט, סיפרנו להם את סיפורנו סובב העולם וגם הם התפעלו והסתקרנו מהעניין.
כעבור כמה דקות של נסיעה הגענו אל יעדינו, העיירה Niagra on the lake, עצרנו בחניון רכבים קטן, במקומות המתויירים הללו משלמים עבור חנייה, לאחר שאפרת שוחחה בטלפון ואני התכתבתי בוואטסאפ (ענייני עבודה), שילמתי דרך הנייד עבור החנייה ויצאנו לדרך רגלית, למעשה היינו ב-Queen's Royal Park החביב, הוא היה די קטן, ולא מאוד הרשים אותנו, לאחר שכבר ראינו פארקים הרבה יותר מרשימים ממנו, אבל עדיין נהנינו ללכת לאורכו
המשכנו ללכת אל עבר מגרש הגולף הנמצא בהמשך הרחוב, צפינו בקבוצה של מבוגרים פנסיונרים חובטים בכדורים בצורה מאוד מעוררת התפעלות, הלכנו עוד קצת לכיוון הקצה עד שהגענו אל Fort Mississauga.
מדובר כאן על מבצר שונה במראהו משאר המבצרים שראינו בעבר, כמו קופסת לבנים אדומות (נראה כמו קובייה), נבנה בשנת 1812 בתקופת המלחמה בין ארה"ב הצעירה מול אנגליה. אין שם יותר מידיי מלל על המקום, מלבד זה שהיו כאן אינדיאנים בעבר ואח"כ פונו (כנראה לא בדרכי נועם) ע"י האירופאים שהגיעו לכאן. טוב, אנחנו הסתובבנו מעט במקום, מנסים לספוג את האווירה ההיסטורית כשבקרקע אנשים מבוגרים מנסים להכניס כדור לבן לחור שחור במגרשי הגולף
סיימנו את הסיור שלנו כאן במבצר וליד מגרשי הגולף העמוסים בפנסיונרים לבנבנים. נראה לי כי מגרשי הגולף בקנדה הם המקום היחיד במדינה בו ניתן למצוא 100% אנשים דוברי אנגלית כשפת אם (או כאלו שנולדו בקנדה), בכל שאר המקומות כאן ישנה עירבוביה של מהגרים. לא במגרשי הגולף כאמור (הגזע הלבן שלוט). חזרנו לרכב כשעה לאחר שעזבנו אותו, נסענו אל הרחוב הראשי של העיירה, הרחוב שמפוצץ בתיירים, בתי קפה, מסעדות ועוד שאר פנינים לתיירים, ראינו גם את ה-Memorial Clock Tower, והמשכנו הלאה, אפרת לא רצתה להסתובב ברחוב ואני מבין אותה, אחרי כל העיירות הקטנות והרחובות העתיקים שראינו, כאן זה נראה לנו מתוייר מידיי ומזוייף יתר על המידה. החלטנו לחזור לבית שלנו במפלי הניאגרה (העיר, כן ?) שם להשאיר את הילדים במוטל ולהמשיך עצמאית למפלים עצמם. אז בדרך, רגע לפני שליה נרדמה, יצאנו החוצה לצד דרך משנית כדי להצטלם ולהראות לליה איך נראה כרם של גפנים במציאות
כעבור כ-20 ומשהו דקות הגענו אל המוטל, ליה בינתיים נרדמה, לקחנו אותה למיטה, השארו את הילדים בחדר ויצאנו אפרת ואני להתחיל את החלק השני של יומינו והחלק הזה מתמקד, איך לא, במפלים. בעקבות מחירי השחיטה של החניונים בעיירה, החלטנו להשאיר את הרכב בחניון המוטל ולקחת Uber למפלים, מדובר על 10 דולר בסה"כ. הייתה אלטרנטיבה נוספת שאותה אחי – גיא עשה והיא להחנות בחניון מוזל (8 דולר) הבעיה היא שהוא רחוק מאוד מאיזור המפלים (מעל ל-ק"מ הליכה). אז הגענו עם Uber כאמור וירדנו במרכז הטיילת, הפעם עשינו את כיוון ההליכה ההפוך, מה-American Falls אל עבר Horseshoe Falls
זה מרשים, לא משנה להיכן שלא מסתובבים, כל מקום, כל זווית צילום הכל כל כך עוצמתי ומרשים, כמובן שתוספות כמו קשת צבעונית רק מוסיפים למקום ולסצינה
המקום בו המפלים נופלים ונקודת התצפית על הטיילת מהזווית שמשם המים נופלים, לדעתי זוהי הנקודה היפה ביותר בטיילת, גם היום חווינו את רסיסי המפל נופלים עלינו, אמנם פחות מאתמול (כנראה רוח פחות חזקה), אבל עדיין…
נכנסנו אל הבניין \ קניון – Table Rock Welcome Centre הוא נקרא, שם ביררנו לגביי ההבדלים בין המסלולים השונים שהם מציעים לגביי סיורים בסביבת המפל, טוב אז מסתבר שחברות שונות מציעות מסלולים שונים, מכאן ניתן להיכנס לאתר אחד, במקומות שונים ניתן להזמין אליהם את הכרטיסים ולעשות את ההזמנה משם. סבבה, אפרת חזרה מהשירותים שלה ואנחנו המשכנו הלאה, הפעם חוזרים לאותה נקודת התחלה בטיילת ממנה התחלנו את ההליכה היום, וכרגיל בכל כמה שניות מצאנו את עצמינו עוצרים ומסתכלים על הפלא הזה שלא ימאס לנו לראות לעולם כנראה.
המשכנו ללכת עד לקצה של הטיילת, היכן שהיא נפגשת עם ה-Rainbow International Bridge שהוא הגשר המרכזי בעיירה שמחבר בין הצד האמריקאי לזה הקנדי, נראה לי שזהו אחד ממעברי הגבול בין המדינות הכי עמוסים. שם ביררנו לגביי כרטיסים לשייט אל עבר המפלים וכמו כן ה-Zipline שהוא יקר באופן משמעותי מכל סיור שבדקנו עד כה.
עזבנו את הטיילת לכיווון מרכז העיר, והדרך לשם עוברת ברחוב הידוע לשימצה – Clifton Hill. שזוהי אולי מסחטת הכסף הגדולה בעולם, בטח אם מגיעים עם ילדים. מדובר כאן על איזור עם מאות חנויות לילדים, אטרקציות, מסעדות, כאן יש את הגלגל הענק, בתי רוחות, עמדות משחקים ועוד… איך אחי – גיא אמר לי ? "לא העזתי להתקרב לכאן עם הילדים".
אז אנחנו לא היינו כאן עם הילדים, והחזקתי חזק את הארנק בין כל האטרקציות זוללות הכסף, כן, נכנסנו לסניף המקומי של Tim Hortons, כי היינו כבר מאוד רעבים. סניף עם תעבורת אנשים רבה, כיאה למיקום שלו, אפרת ואני הזמנו את המנות הקבועות שלנו, צלחת אורז עם עוף ברביקיו קריספי. המנות הפעם הגיעו עם המון רוטב מיונז מתובל ומעט ירקות, פחות התחברנו. גם המחירים כאן הם מעט יותר יקרים משאר הסניפים בהם ביקרנו (יצא לנו כאן 41 דולר)
סיימנו את הארוחה, יצאנו משם מפוצצים, גם לאחר המרקים וגם לאחר הקינוחים שהזמנו. המשכנו ללכת לכיוון המוטל שלנו, עוד 850 מטרים ואנחנו שם. בחנייה של המוטל נכנסנו לרכב, אפילו לא העזנו להראות את פרצופינו בחדר (הילדים היו משגעים אותנו), עם הרכב נסענו כמה דקות אל הסניף של Jim's NOFRILLS לקנות לילדים ארוחת ערב וארוחת בוקר יום למחרת בסופרמרקט הגדול הזה (אגב, אני מצאתי את הרשת הזו כרשת הזולה ביותר בקנדה – ממה שיצא לי לראות). תיקתקנו את הקניות יחסית מהר, אני הייתי די גמור מעייפות והשעה הייתה כבר מאוחרת, אך לא סיימנו עם המשימות שלנו, עוד אחת קטנה, נסענו עם הרכב אח"כ עוד כ-300 מטרים אל עבר חנות ה-Dollarama. שם רכשנו כל מיני פריטים לקראת יום ההולדת של דניאל שיחול ממש עוד מעט.
זהו, סיימנו, אפשר לחזור הביתה. בבית הילדים כהרגלם, לא עשו כמעט כלום מלבד לצפות בזבל שלהם בניידים, חטפנו עליהם קריז כי אפילו את הכביסה שהבאתי במהלך היום לחדר, הם לא קיפלו. תוך צעקה או שניים, הם עזבו את הכל וקיפלו את הבגדים שלהם. בערב אני כהרגלי ישבתי על הבלוג, הייתי כל כך עייף, השאר אכלו את הפיצות שקניתי בסופרמרקט, לאחר מכן התארגנו לשינה.
— 29/09/2023 , יום שישי —
אנחנו בעיצומה של השהות שלנו כאן במפליי הניאגרה, גם היום הזה הוקדש אך ורק למפלים, כפי שכבר רשמתי כאן בבלוג – איננו יכולים לשבוע מהמקום הזה ורוצים לנצל אותו עד תום בדרך שלנו. גם היום התעוררתי מוקדם, בסביבות השעה 5:30, עבדתי היום בבוקר הרבה, אפילו שוחחתי בזום עם העובד שלי בארץ (הפעם האחרונה הייתה בלילואט – המון זמן), בסביבות השעה 8:30 אפרת ואני התחלנו להכין ארוחת בוקר לילדים שבינתיים התעוררו. אנחנו הרגשנו כי חזרנו להודו לאחר שגילינו כי השירותים שלנו נסתמו. ממש הודו זה כאן, ביקשתי ממנהלי המקום (הודים אגב) דלי וזה פתר את הבעיה.
בסביבות השעה 10:00 יצאנו מהבית, לקחנו Uber מהמוטל שלנו לכיוון הטיילת שלאורך המפלים, יצאנו כולנו מלבד יובל שלא השתכנעה לצאת מהחדר. כשיש לה את הספרים שלה, היא לא רואה אף אחד ממטר. נהג ה-Uber הגיע, מסתבר שזהו אותו אחד מאתמול, Faheem שמו. הגענו אל הטיילת, עברנו בדרך ב-Clifton Hill – אותו רחוב מזללת הכספים שתיכננו להפתיע את דניאל ביום הולדתה כאן, אבל הנהג החליט לעשות לה ספויילר. טוב, ירדנו מהמונית וניגשנו היישר אל דוכן הכרטיסים – Niagara City Cruises, כרטיסים (2 מבוגרים + 2 ילדים) ב-125 דולר (לאחר מיסים), כן, לא זול בכלל אבל כל כך רצינו לעלות על המעבורת שתיקח אותנו אל קרבת המפלים. אנו ירדנו במעלית אל גדת נהר הניאגרה, קיבלנו מעובדי המקום שקיות אדומות שיגנו עלינו מהרטיבות החזקה שנחווה שם מתחת למפלים ועלינו בתורינו אל המעבורת
השייט החל, אנחנו תפסנו את המקומות בקדמת המעבורת, הכי קרוב למפלים שאפשר. ליה רצתה כל הזמן על הידיים, כי המעקה היה לה גבוה מידיי והסתיר לה את כל הנוף. אז התחלקנו אני ואפרת בינינו – מי ייקח אותה על הידיים, כשהייתי צריך לצלם, הבאתי אותה לאמה שלה, המעבורת תחילה עברה ליד המפלים של הצד האמריקאי
לאט לאט התקרבנו אל המפלים הגדולים והמרשימים מהתחתית של הנהר, מנוע המעבורת התאמץ כדי לעלות למעלה ובטח עם הזרימה החזקה של הנהר לאחר שהמים נפלו כ-50 מטרים מטה.
אנו נרטבנו שם כהוגן. כל רסיסי המפלים היו עלינו, השקיות האדומות שהיו אמורות להגן אלינו מפני המים עשו עבודה חלקית, רוב בגדינו נשארו יבשים, אך היו לנו כמה חלקים שנרטבו. זאת הייתה חוויה מרשימה מאוד. כולנו התלהבנו בטירוף. הסיור אל המפלים נמשך כ-15 דקות, כאשר מתחת למפל בילינו כמה דקות לערך וחזרנו בחזרה רטובים כולנו אבל מה-זה מרוצים.
ירדנו מהמעבורת, התיישבנו בחוץ על ספסל, מסביב היה מתחם אוכל, שם מוכרים בורגרים, סנדביצ'ים, חטיפים ושתייה במחירים פסיכיים ממש. התיישבנו שם ונתנו לגוף שלנו להתייבש מעט ולמוח שלנו לעכל את גודל החוויה שזה עתה עברנו. הילדים וליה בראשם, ביקשו מאיתנו יפה מאוד לקנות להם שטויות במקום אולי היקר ביותר באיזור. ליה אפילו עברה לפרצוף המסכן שלה כדי לעשות עלינו מניפולציות, לא נשברנו הפעם.
אוקיי, בשלב מסויים עלינו למעלה במעלית בחזרה אל הטיילת, שם החלטנו להתפצל, הילדים לא רצו להמשיך לטייל איתנו, את זריקת האדרנלין היומית שלהם הם קיבלו כבר, עכשיו רוצים קצת את הנחת שלהם בחדר המוטל, אני לקחתי אותם לתפוס Uber הביתה ואפרת נשארה שם בטיילת לבד, לקרוא קצת על המפלים בוויקיפדיה. אז תפסנו Uber מהרחוב המקביל לנהר ולטיילת, והפלא ופלא – מי הגיע ? Faheem שהסיע אותנו כבר פעמיים ברכב שלו, יאללה, פעם שלישית גלידה, אנחנו חזרנו הביתה כשבדרך Faheem מספר לי כי בכל העיר הזאת לא ניתן לעצור בצד הדרך כדי לאסוף ולהוריד נוסעים וזה דופק אותו ואת הפרנסה שלו, הוא סיפר שמתחילת השנה הוא נקנס כבר 7 פעמים ! איזה מבאס זה… בבית אירגנתי לילדים סרט בלפטופ, ווידאתי שהכל טוב ויצאתי החוצה אל הטיילת שוב פעם, ההליכה הייתה נינוחה, החלטתי הפעם לא לקחת הסעה, עברתי ברחוב זולל הכספים, ונעצרתי מידי פעם לצלם
באחד מהמקומות גם אני נשברתי, קניתי לי גלידה אמריקאית גדולה ויקרה (7 דולר).
חזרתי אל אפרת בטיילת, היא הייתה עסוקה בקריאה, הגעתי מאחוריה, צילמתי אותה ושלחתי לה את התמונה לוואטסאפ, לקח לה זמן לקלוט שאני ממתין לה מאחור. התחלנו את הסיבוב השלישי שלנו בטיילת לצד המפלים, כפי שרשמתי – לעולם לא ימאס לנו מהמקום הזה (למרות התיירות היותר מידיי אגרסיבית שכאן)
כפי שניתן לראות, מזג האוויר היה מושלם, פשוט מושלם, לא היה מעונן מידיי, היו שמיים כחולים השמש לא הוסתרה ע"י דבר והטמפרטורה לא יכלה להיות טובה יותר – 21 מעלות. בנוסף לכל גם הקשת החליטה לצאת ולכבד אותנו בנוכחותה
אנחנו הגענו בשלב מסויים לקו הדמיוני ממנו כבר נופלים עלינו רסיסי מים מהמפלים, ככל שהתקרבנו אל איזור המפלים, רסיסי המים הפכו להיות חזקים יותר ויותר, אנחנו התעטפנו שוב פעם בשקיות האדומות שקיבלנו בשייט מוקדם יותר. הגענו אל הנקודה אותה אני הכי אוהב, הנקודה בה רואים את המים נופלים. איזה עוצמתי המקום הזה
בשלב מסויים, לאחר שהתיישבנו בשולחנות מסעדה מקומית פתוחה, ושוחחנו על התוכניות שלנו לכשנחזור לארץ, התחלנו לחזור בחזרה לאותו מקום בטיילת ממנו התחלנו את ההליכה כשמידיי פעם אנו עוצרים ומציצים ימינה ושמאלה, משם המשכנו אח"כ שוב פעם אל רחוב Clifton חצינו אותו לאורכו (משהו כמו 5-10 דקות הליכה נינוחה), בקצהו (בקצה שקרוב למוטל שלנו), החלטנו לעצור ולאכול ארוחת ערב מוקדמת, רק שנינו. איפה ? במסעדה הודית – The Dhaba On The Falls, זה כבר זמן רב שלא אכלנו אוכל הודי במסע הזה, כמדומני מאז פאי לא נכנסנו למסעדה כזו, הזמנו את המנות שאנו הכי אוהבים – אלו גובי ומלאי כופתא. הוספנו גם אורז וגם באטר נאן, המנות הגיעו כעבור 10 דקות לערך, בינתיים אפרת ואני המשכנו את השיחה של התיכנונים שלנו בארץ וגם נושאים אישיים יותר על החינוך שלנו והחינוך של ילדינו – הייתה שיחה מעולה, בדיוק כמו האוכל שהגיע
המחירים אגב גם היו נדיבים מאוד, האוכל ההודי היקר ביותר שאחלנו בחיינו, כ-50 דולרים לזוג. זה בערך כבר כמו בארץ. יצאנו מהמסעדה והמשכנו ללכת לכיון הבית שלנו, אל המוטל הגענו כעבור 5-6 דקות הליכה, כמו אתמול, כך גם היום, לא נכנסנו לחדר, אלא נכנסנו לרכב ונסענו אל הסופרמרקט שהיינו בו אתמול, היינו צריכים לעשות עוד קצת השלמות, ב-Jim's NOFRILLS מצאנו את מבוקשינו, קנינו פיצות לילדים ועוד מנות חמות וחזרנו הביתה, אל הילדים שבינתים הכינו להם ארוחת ערב בחדר. פיספסנו בכמה דקות… הערב הגיע, כאן בחדר הילדים שיחקו מעט, אכלו מעט, עד ששלחנו אותם למקלחת ואח"כ עוד קצת קריאת ספר וללכת לישון.
— 30/09/2023 , יום שבת —
את היום הזה הקדשנו לחגוג לדניאל שלנו בת מצווה, אמנם היא נולדה ב-1.10, אך לפי שעון ישראל, זהו כבר הזמן המתאים, מה גם שמחר אנחנו נהיה רוב היום בנסיעה, כך שהחלטנו כי זהו יום נהדר לחגוג. היו לנו כל מיני תוכניות הסובבות את יום ההולדת, בעיקר תוכניות שדניאל קבעה, כבר בבוקר התחלתי לעבוד על סרטון הסיכום של קנדה, יש כל כך הרבה סרטונים שזה כמעט בלתי אפשרי לסנן אותם, מה גם שלוקח זמן רב לעשות זאת. בבוקר כשכולנו התעוררנו, הכנו ארוחת בוקר קלה בחדר, דניאל התלבשה והתאפרה לקראת היום המיוחד שלה, אפילו צילמתי אותה מחוץ לחדר להנציח את הרגע
ההכנות לקראת יום ההולדת היו בעיצומן, סידרנו את החדר, תלינו בלונים שניפחנו קודם לכן וברכת\שלט מזל טוב
בחוץ, הרחוב שלנו התמלא באנשים, ישבנו אני ואפרת במרפסת שמול חדרינו, מדסקסים על היום, כשלצידנו תור ארוך של אנשים, על מה ולמה ? צעירה מיוטה – ארה"ב שישנה בחדר לידנו שאלה אותנו בדיוק את אותה השאלה כשיצאה מהחדר, לא ידענו מה לענות, היא ירדה למטה והחלה לרחרח מה קורה שם, כשחזרה אלינו היא סיפרה כי מסתבר שמוכרים כאן קופסאות דגני בוקר ב-1 דולר לקופסא, על העניין הזה היו המוני קופצים ונוצר תור ארוך, טוב, זה היה מוזר, שוחחנו מעט עם הבחורה האמריקאית עד שעזבה את המקום.
מאוחר יותר הקפצתי את אפרת ודניאל אל סניף סטארבקס ברחוב הראשי, כדי שיבלו מעט זמן איכות ביחד, חזרתי הביתה ואנחנו התחלנו לכתוב את הברכות ולעטוף את המתנות שקנינו לפני יומיים בדולראמה. המתנו לשיחה מאפרת שתגיד שהם סיימו את הביזנס שלהן בסטארבקס, כשזה קרה, נסעתי לאסוף אותן לחדר שלנו ושם חגגנו רישמית את היום הולדת לדניאל, עם שירים, עם המתנות והברכות שהכנו לה. לאחר סיום החגיגה, יצאנו כולנו מהחדר והתחלנו לכת רגלית שוב פעם אל רחוב Clifton Hill, דניאל החליטה כי היום אנחנו נלך אל אטרקציה אחת והיא טירת פרנקנשטיין – The House of Frankenstein, שילמנו 56 דולר כניסה לארבעתינו (אני, דניאל, יובל ועידו),
אפרת הלכה עם ליה לכיוון הגלגל הענק. עשו שם עבודה טובה בטירה. המקום היה חושך, מאובזר, עם אפקטים טובים, כל מה שצריך כדי להבהיל ולהפחיד את המבקרים. כל הכבוד, הילדים פחדו ללכת במסדרונות הבית החשוכים, הם התחבאו מאחורי הגב שלי רוב הזמן. היה חשוך מאוד, והייתי בספק אם יראו משהו במצלמה
סיימנו את החלק המפחיד והמבהיל הראשון, ועלינו למעלה לקומת הגג של הטירה לעשות את החלק השני שהוא לא פחות כיפי. הכרטיס שרכשנו כולל גם סיבוב ברכבת ההרים על הגג של הטירה, עלינו למעלה ומצאנו נופים יפים של האיזור המתוייר הזה
המתנו מעט בתור ועלינו על הרכבת לעשות 2 סיבובים רצופים, לצערי לא נתנו לי לעלות עם מצלמת הוידאו, כך שלא יכולתי לתעד את הרגעים הללו, אבל הילדים נהנו בטירוף, במיוחד עידו שלא הפסיק לצרוח שם ברכבת, בעיקר בזמן הסיבובים המהירים.
הילדים יצאו ב-היי גבוה לאחר האטרקציה הזו, ואני ? שוב פעם ביום ההולדת אני חוטף בחילה וסחרחורות, אמנם זה לא היה כל כך נורא כמו ביום הולדת של יובל בפארק יוניברסל, אבל עדיין הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת לאחר הסיבובים של הרכבת. אני כבר זקן בשביל זה. יצאנו אל הרחוב הראשי, ופגשנו את אפרת ב-Game Zone (מתחם משחקי מחשב) שליד הגלגל הענק. יש שם מתחם של משחקים ומתחם של באולינג ב-45 דולר לשעה, איפה הימים שבהם שיחקנו באולינג בלאוס ? הילדים מצאו מחשק מירוץ מכוניות עם באג, מה הבאג ? ניתן לשחק בו ללא תשלום. וואלה מגניב, ניצלנו את העניין והם שיחקו בתורות
לכשסיימנו עם המשחקים, ירדנו למטה במורד הרחוב, עד לאן ? עד למפלי הניאגרה כמובן, זהו הביקור הרביעי שלנו ב-4 הימים האחרונים כאן, לא מפספסים אף יום, והפעם היינו בהרכב מלא. הצטלמנו והתפעלנו בפעם האחרונה שלנו במקום
היינו שם במפלים משהו כמו 10-15 דקות, מנסים לספוג את האווירה, אם זה היה תלוי בי ובאפרת היינו ממשיכים לאורך הטיילת אל המפלים הגדולים (Horseshoe), אבל הילדים נידנדו לנו ואיבדו מהר את הסבלנות, אז חזרנו בחזרה לרחוב ה-Clifton Hill ומשם להמשיך הביתה, זה היה זמן מצויין לליה אשר החליטה להירדם לי על הידיים, אני סחבתי אותה לאורך כל הזמן, עד המוטל.
כשהגענו למוטל, נכנסנו לרכב והמשכנו ישירות לנסוע אל ה-Dollarama. בדיעבד זו הייתה טעות מרה להיכנס לשם, הילדים עשקו אותנו בגדול, כל זה היה רק בגלל שילדת היום הולדת רצתה להגיע לשם, כל ילד משך לכיוונו שנקנה לו שטויות, דברים שהוא לא באמת צריך. הם עדיין כנראה לא הטמיעו את העניין שאנחנו כבר לא בתאילנד מזה כבר חודשיים, וכל שטות קטנה עולה פה לא מעט כסף. טוב נו, חזרנו הביתה עם שלל רב, שלל שלא באמת רצינו.
חזרנו הביתה, שמנו לילדים סרט במחשב (הנסיכה הקסומה), ואנחנו קצת קיבלנו זמן לעצמינו, אפרת הייתה בנייד שלה, אני כתבתי בבלוג והמשכתי לסנן סרטונים לסרטון סיכום של קנדה. מאוחר יותר הערב שלחנו את הילדים למיטות, זהו, סוגרים את יומינו האחרון כאן במפלי הניאגרה, מחר אנחנו מתקפלים מכאן בחזרה אל טורונטו ומפגש מיוחד מאוד.