— 05/11/2023 , יום ראשון —
לאט לאט, בשקט בשקט נכנס לו כאן החורף לרומניה, זה החל בימים האחרונים איך שפתאום הטמפרטורות צנחו מסביבות ה-25 מעלות אל סביבות ה-16 מעלות. זה עדיין לא חורף אירופאי בשיא עוצמתו, אבל בהחלט אנחנו מרגישים כבר את ההבדל. את היום הזה העברנו בחציו אצל החברים הישראלים, הם גרים בקצה השני של בוקרשט ולוקח זמן מה להגיע אליהם. הבוקר הזה היה כשאר הבקרים, אין חדש בגזרה הזו, וסביר להניח שגם לא יהיה חדש. המצב בארץ נראה כך שהוא די סטטי, הלחימה ממשיכה, ללא אירועים מיוחדים, כך גם אנחנו כאן עדיין ברומניה. בבוקר עוד שוחחתי עם אחי אהוד ואשתו רוית שבאוסטרליה, משהו כמו שעה של שיחה. בצהריים נכנסנו לרכב אני, אפרת, עידו וליה ונסענו אל אסיה, אלכס ומשפחותיהן כאמור בצד השני של בוקרשט מאיתנו. לקח לנו כ-40 דקות נסיעה עד שהגענו לשם, ואלו היו 40 דקות של נסיעה עירונית צפופה, עם צמתים שהם זוועה, כאלו שבקושי רואים את הרמזורים, בקושי רואים את פסי העצירה, וצריך כל הזמן להיזהר לא לעלות על מסילת הרכבת שמשתלבת עם הכביש. וואו, כמה שאני לא אוהב לנהוג בתוך עיר, בטח לא בתוך העיר הזו. הנחמה היחידה היא, שזה עדיין לא כזה גרוע כמו נהיגה באיטליה. כאן אורך הרוח של המקומיים הרבה יותר רגוע.
הגענו למקום הלא נכון, גוגל מפות הביא אותנו לכתובת שהיא כמה מאות מטרים מהכתובת הנכונה, ע"י שיחות, התכתבויות, ניסויים ותהיות, בסופו של דבר הצלחנו למצוא את הבית של 2 המשפחות אותן אנחנו הולכים לבקר. הגענו ונוכחנו לדעת כי חלק מהילדים הלכו לבית חב"ד, אוקיי, הילדים שלנו החלו לשחק במשחקי קופסה, אני בהתחלה שיחקתי בפאזל עם ליה, ואח"כ עזבתי אותם לנפשם, עליתי למעלה לאחד מהחדרים של הבית הגדול הזה בן ה-3 קומות, והתחלתי לעבוד. התחלתי לחקור את עניין הלמידה הדיגיטלית דרך מערכות מתקדמות יותר ממה שאני כעת עובד. הזמן חלף עבר לו, מבלי לשים לב כבר הגיעה השעה בערך 16:30, ירדתי למטה, חלק מהילדים הלכו למגרש השעשועים שנמצא כמה דקות הליכה מהבית, אנחנו אח"כ הצטרפנו אליהם, מזג האוויר כבר היה די קר, השמש החלה לשקוע והטמפרטורות צונחות. זה לא הפריע לילדים להישאר עם חולצות קצרות.
נשארנו שם זמן מה, לי יצא לשוחח מעט עם נתי – בעלה של אלכס אותו לא פגשתי עד כה. קישקשנו קצת, ביחד עם אפרת ואסיה עד שהחלטנו להתקפל כבר, השעה הייתה 17:00 והיינו צריכים לחזור כדי שאפרת תספיק להגיע אל המפגש האונליין שלה היום בערב. זה לא היה פשוט להוציא את הילדים מגן השעשועים, לא את עידו ולא את ליה ששיחקו שם מאוד יפה עם שאר הילדים הישראלים.
הנסיעה הביתה הייתה סבירה יחסית הפעם לקח לנו לעשות את הדרך ב-35 דקות. כאן בבית הכנו לילדים ארוחת ערב, חלקם הלכו להתקלח, אני בזמן הזה המשכתי לחקור ולהתקין את מערכת ה-eLearning שמצאתי, כמו כל המערכות הללו, הן עובדות מצויין, אך אין תמיכה בעברית, זה היה ה-time consuming הגדול שלי, למצוא איך אני הופך את כל האתר לעברית, כיאה לעסק שקהל לקוחותיו דובר שפה זו. לא מצאתי עד כה. מאוחר יותר, לאחר שלקחנו את הילדים הקטנים לישון, עשינו סוף סוף הזמנה של כרטיסי טיסה לישראל, זוהי הפעם הרביעית שאנחנו מזמינים טיסות לארץ, סביר להניח שלא תהיה פעם חמישית כי הפעם מדובר באל-על שלא נוהגים לבטל. אז ביצענו את ההזמנה, היעד הוא ה-20 לנובמבר בעלות שהיא בערך פי 4 מהעלות של ריאנאייר. מבאס, אבל זה מה שיש. מאוחר יותר התחלנו לצפות בסרט Big Trouble in Little China, שקיבל ציון יפה מאוד ב-IMDB אך התברר לנו מהר מאוד כי הוא סרט מטופש לחלוטין, לא יודע, אולי בשנות ה-80 הוא היה מלהיב יותר…
— 06/11/2023 , יום שני —
כן, זה כבר הופך להרגל ענייני השינה שלי עם השעות המוזרות שבהן אני מתעורר כל יום בבוקר או נכון יותר לפנות הבוקר, הפעם שוב פעם התעוררתי ב-4:00 לפנות בוקר ולא הצלחתי לחזור לישון, אז התחלתי לעבוד מול המחשב מוקדם היום. התיישבתי שם במטבח עם לפטופ פתוח עד השעה 8:00 לערך, אז החלו להתעורר שאר בני המשפחה, עזבתי את המחשב בצד והתחלתי להכין ארוחת בוקר, אפרת התעוררה גם כן והתיישבנו לישיבת הבוקר שלנו. היום אנחנו עוזבים את הדירה, עשינו צ'ק-אאוט לאחר אירגוני התיקים וסיום תהליך הארוחה שנמשך עד רגעים בודדים לפני העזיבה בשעה 11:00, יובל ודניאל החליטו שנאה להן לאכול מאוחר היום. אספנו את החפצים שלנו ויצאנו מהדירה כמה דקות לאחר השעה הנקובה, כשהגענו אל חניון הרכבים גילינו הפתעה לא נעימה. חטפנו דו"ח על הרכב, ולא סתם דו"ח אלא אחד כזה מאיים עם סינדול הרכב.
האחראי שם הגיע והסביר לנו ברומנית כי אף אחד לא אמר לו שאנו מורשים להחנות כאן, מה שבעלי המקום שלנו הייתה אמורה לעשות. היה קשה לתקשר, כי הוא לא הבין מילה באנגלית, השתמשנו בגוגל טרנסלייט, כולל תמונות שבעלי הדירה שלחו לנו כי היא הבעלים של מקום חניה באופן חוקי במקום. לאחר כמה דקות, ההוא השתכנע, הסיר את הסינדול והלך לדרכו לשלום, אני העמסתי את התיקים שלנו בינתיים בבגאז' הקטן שלנו בזמן שאפרת והילדים המשיכו אל גן השעשועים של מתחם הדירות בפעם האחרונה שלנו כאן. נשארנו פה עד סביבות השעה 12:30, בזמן הזה רק ליה ועידו שיחקו במגרש, הבנות הגדולות כהרגלן רטנו כי משעמם להן, אפרת ואני ניסינו לשוחח לבד, זה לא היה קל לקבל פרטיות בזמן הזה.
המשכנו הלאה, עזבנו את מתחם הדירות שהיה לנו בית בשבועות האחרונים (עם הפסקה באמצע), נסענו כ-15 דקות אל קניון שמאוד מומלץ כאן בקבוצת הוואטסאפ של הישראלים בבוקרשט, קניון אפי (AFI Cotroceni). החנינו בחניון התת קרקעי ועלינו למעלה היישר אל סניף סטארבקס שנגלה לנו החל מהיציאה מהמעליות. התחלנו ללכת ולחקור את הקניון הזה
בחנות למוצרי טבע ויופי רכשנו ויטמינים כתוספי מזון ועוד איזה סבון לפנים לאפרת, בשלב מסויים התפצלנו, אפרת ודניאל נכנסו אל חנות פרימארק (Primark) הפופולרית בקרב הישראלים, מבחינתי זו עוד חנות בגדים כמו כולן.
אני ושאר הילדים המשכנו להסתובב בקניון, הגענו אל חנות קונספט של Samsung שם יובל ועידו התלהבו לגעת ולשחק עם הדגמים החדשים ביותר ושיא הטכנולוגיה שמציעים לקהל הרחב, גם המקום וגם ההתלהבות של הילדים הזכירו לי את אותה חנות אלקטרוניקה שהציגה את מיטב הדגמים החדישים של סאמסונג אז בבוקר בעיר Kollam בדרום הודו וכן את חנות הקונספט של אפל בסינגפור.
ליה בשלב מסויים התעייפה מהטכנולוגיה, אז הלכתי איתה לחנות לגו צמודה תוך שאני משאיר את 2 הילדים הגדולים יותר להמשיך ולשחק בצעצועים שעולים אלפי שקלים, כאן בין בובות הלגו, ליה מצאה את מקומה הרבה יותר בנוח
סיימנו עם זה, והמשכנו הלאה אל מרכז הקניון, שם נמצא מתחם האוכל, מתחמי משחקים לילדים, ג'ימבורי ומגרש החלקה על הקרח.
בשעה 14:00, כפי שקבענו מראש, נפגשנו עם אפרת ודניאל באותו מקום בערך שנפרדנו כשעה לפני כן, המשכנו בהרכב מלא שוב פעם אל מרכז הקניון, הילדים היו רעבים ברגע שראו את מתחמי המזון כמובן, קניתי לעידו וליובל סנדביצ'ים מ-Subway, ליה ודניאל הסתפקו לפני כן בדונטס מצופי שוקולד שרכשנו להן קודם לכן. אני נעמדתי בתור לדוכן מזון מהיר – cartofisserie, כשהפיצ'ר המרכזי שלהם הוא הצ'יפס. ואכן זו הייתה מנת צ'יפס עם בייקון ורטבים חריפים (לבקשתי) מעולה. אמנם חריפה, אבל מצויינת
סיימנו לאכול, כל אחד את המנה שלו, לאחר מכן הילדים התגלשו עוד קצת במגלשת הסלעים שנבנתה שם במרכז הקניון לטובת הילדים והצעירים.
זהו, תם ונשלם הטקס כאן, חיפשנו את השירותים כדי להתפנות ולהתחפף מהקניון, בשירותים פגשנו במשפחה ישראלית שגם כן מטיילת כאן, עם 2 בנות בגילאים של הבנות הגדולות שלנו בערך, אפרת שוחחה מעט איתם, הם הולכים להתחיל את מה שאנחנו הולכים לסיים. התכנון שלהם הוא לצאת למסע ארוך בעולם עוד מעט. אפרת החליפה עם האמא טלפונים ואולי ניפגש בהמשך. חזרנו לרכב ומשם יצאנו אל הרחובות הסואנים של העיר בוקרשט עם הפקקים הכבדים שלה אל עבר הדירה החדשה שלנו, השעה הייתה כבר 15:30 בערך וזה זמן טוב כבר להגיע הביתה. לקראת השעה 16:00 הגענו אל המקום. זהו הקצה השני של העיר, פחות או יותר קרוב אל דירתן של אסיה ואלכס. מדובר על מתחמי בניינים ענק, גוש בטון בסגנון סובייטי, אך לפחות זהו מקום חדש. פרקנו את הציוד מהרכב ועלינו על הדירה שלנו בקומה ה-9. דירה חמודה, מאובזרת וחדשה, הכל טוב מלבד דבר אחד – אין חשמל בדירה, שלחתי הודעה לבעלי המקום שאמר כי הוא יגיע לבדוק. בזמן הזה אפרת ואני הלכנו אל הסופרמרקט Lidl הצמוד למתחם הבניינים (2 דקות הליכה), עשינו קניות לימים הקרובים וחזרנו הביתה כשראינו את בעלי הדירה שבדיוק גם הוא הגיע, בדקנו את ארון החשמל, הוא התקשר למי שזה לא יהיה ואנחנו נשארנו בדירה ללא חשמל בינתיים. כך נאלצנו לחיות, חזרנו לימי סרי לנקה עם הפסקות החשמל הקבועות שלהם, השמש החלה לשקוע ואנחנו נכנסנו לחושך בדירה, הפעלנו את הפנסים של הניידים שלנו כשניסינו להעביר את הזמן בינתיים ע"י משחקי קופסא שקיימים בדירה:
האשה של בעלי הדירה הגיעה מאוחר יותר כדי להביא לנו נרות בינתיים עד שהחשמל יחזור, היא הרגישה מאוד לא נעים עם הסיטואציה, שוחחנו מעט וסיפרנו לה כי זהו מסע של שנה מסביב לעולם, הבאנו לה את האוכל הדורש קירור שתשמור בביתה של חמותה (10 דקות מכאן). אני הייתי ממש גמור מעייפות (אני על הרגליים מ-4:00 לפנות בוקר כאמור), בסביבות השעה 20:00 כבר נרדמתי על המיטה, החשמל חזר בשלב מסויים כששישנתי ובעלי הדירה גם חזרה להחזיר לנו את האוכל שיהיה במקרר שלנו + תוספת חמודה של חפיסת שוקולד והתנצלות נוספת.
— 07/11/2023 , יום שלישי —
גם את היום הזה ניתן לחלק לשניים, החלק הראשון זהו החלק בו אנחנו קמים בעצלתיים מהמיטות, אוכלים ארוחת בוקר, מתעדכנים בחדשות ומשוחחים ביחד, הילדים לפעמים לומדים, לפעמים משחקים בניידים שלהם או במשחקי הקופסה הרבים שיש כאן בדירה. לי גם בבוקר יצא לעבוד ולשוחח עם העובד שלי בארץ. מבחינת דניאל ויובל, היום אינו נחצה בשום צורה אצלן, כל היום מתנהל אותו הדבר כשהן בבית, כמעט ולא יוצאות מחדרן. בצהריים, מעט אחרי השעה 12:00, יצאנו החוצה מהבית, אפרת קבעה עם אסיה שנגיע אליהם וניפגש.
הנסיעה אליהם הייתה אמורה לקחת לנו 16 דקות בסה"כ, אך מכיוון שפיספסנו פנייה אחת זה קפץ למעל 20 דקות. בכל פעם שאנו צריכים לפנות שמאלה בצמתים כאן בעיר, זה חתיכת סיפור. עדיין לא הצלחתי להבין את ההיגיון של פנייה שמאלה כשלרכבים הבאים ממול יש אור ירוק… בכל מקרה הגענו ישירות אל גן השעשועים בו היינו לפני כמה ימים עם הילדים, התיישבנו עם אסיה בזמן שהילדים שיחקו יפה מאוד בינהם, בעיקר עידו שמצא לו אחלה של חברים. בשלב מסויים אני נכנסתי לנייד שלי וגללתי בפיד של פייסבוק בזמן שאפרת שוחחה עם אסיה והילדים שיחקו בינם לבין עצמם, עד שהוחלט כבר לחזור לבית שלהם שנמצא במרחק של כמה דקות הליכה, אנחנו עשינו את זה עם הרכב. כאן בבית נכנסתי לאותו חדר שינה בו שהיתי לפני כמה ימים והתחלתי לעבוד על המחשב. כרגיל הזמן עבר חלף לו ולקראת השעה 16:30 אפרת הגיעה אליי ואמרה כי זמנינו תם, יש לאסיה שיחת זום ב-16:30 ואנחנו צריכים כבר להתפנות, כך היה בסופו של דבר. לפני העזיבה עוד עזרנו לחבר'ה להרים שולחן מאיקאה לקומה השלישית, הנוף משם על שאר השכונה שעדיין בבניה היה חביב, במיוחד בזמן שקיעה
הדרך חזרה הביתה הייתה זוועה, 6.7 ק"מ בחצי שעה של נסיעה גוגל מפות הראה לי, זה דרעאק בכל קנה מידה, זה יוצא 13.5 קמ"ש ממוצע. כפי שרשמתי – זוועה! בסביבות השעה 17:00 הגענו הביתה, החנינו את הרכב בחניון של הסופרמרקט Lidl הצמוד לביתנו, אני עוד עשיתי קצת קניות של אוכל לבית ומשם עלינו אל הקומה ה-9 של הבניין שלנו, לראות את דניאל ויובל שלא זזו הרבה במהלך כל הזמן הזה שהשארנו אותן שם, גם הכלים בכיור לא נשטפו מעצמם כמובן. לפחות הן הקשיבו לנו ותלו את הכביסה שעשינו בבוקר. מאוחר יותר בערב ליה חטפה קריזה, הילדה הקטנה כבר יודעת לצרוח ולצרוח חזק.
היום ה-7 לנובמבר, שזה חודש מאז שהחלה המלחמה בישראל, מלחמה ששינתה לנו ולהרבה ישראלים אחרים סדרי עולם, זה כבר חודש שאבדה לנו המוטיבציה לטייל ולהינות כפי שעשינו זאת כל כך טוב ב-12 חודשים שלפני כן.
— 08/11/2023 , יום רביעי —
את היום הזה העברנו בבית. מתמקדים בעיקר בעבודה ובלימודים, אפילו לא היה לנו כוח ליצור קשר עם המשפחות הישראליות האחרות שאנחנו בד"כ בקשר איתם, אנחנו כבר די עייפים מהשהות שלנו כאן בבוקרשט וככל שעובר הזמן אל עבר הטיסה שלנו חזרה לישראל, אנחנו יותר ויותר מדברים על עניינים לוגיסטיים של המעבר לבית החדש מאשר תיכנונים של מה נעשה היום, לאן נצא או איך נעביר את הזמן.
היום גם יצא לי לעבוד חזק יותר מול המחשב, לראשונה מזה שנה שלמה שתיכנתתי קוד, בצורה רצינית ולא חרטה. וואו, כמה שהתגעגעתי וכמה חלודה הייתי צריך להסיר, אבל זה כמו לרכב על אופניים, לא שוכחים, פשוט נזכרים. הייתה תקופה בה מעט קודדתי בפאי, כשהכנתי את הקורס על הבינה המלאכותית, אך זה לא היה מאוד רציני ומעמיק. ארוחות הבוקר, הצהריים והערב שלנו נעשו בבישולים והכנות במטבח, אנחנו מעט מאוד יוצאים החוצה לאכול בחוץ, זה קורה אולי כאשר אנחנו בימי מעברים וגם ככה היציאה החוצה נכפית עלינו. היום למשל הכנו מרק עדשים עם ירקות שורש, אותה מנה שלמדנו לשכלל במהלך השנה האחרונה, אני עוד זוכר את המרקים הנפלאים שהיינו מכינים במטבח הקטנטן שלנו בדירה בנווארה-אליה שבסרי לנקה.
בסביבות שעות אחה"צ יצאנו אפרת ואני בפעם היחידה היום אל מחוץ לבית, הלכנו לעשות קניות בסופר הקרוב לביתנו. אפרת נכנסה ראשונה בזמן שאני הזזתי את הרכב שלנו בחניית הסופר למקום אחר, בעיקרון אסור להחנות כאן מעבר לשעתיים, בעלי הדירה אמרו שזה בסדר להחנות כאן ללילה, אז רק מתוך חשש, פעם ביום אני מזיז את הרכב ממקום חניה אחד למקום חניה אחר כאן במתחם. סיימנו עם הקניות וחזרנו הביתה, בחוץ כבר די קר, צריך להתלבש טוב כשיוצאים ממפתן הדלת, נכנסים כאן לחורף.
בערב עשינו מעשה והצלחנו לגרום לליה ללכת לישון עם עידו במיטה הגדולה שבסלון. זה לא היה קל, אבל בהחלט הכרחי, הגיע הזמן שהיא כבר תתנתק מהמיטה הזוגית של אמא ואבא. התחלנו לראות את הסרט "מכרות המלך שלמה" לאיזה חצי שעה לפני שנרדמנו, והנה עבר לו היום הראשון במסע הזה בו אין לי תמונה אחת ממנו אפילו שלקחתי מהנייד שלי, יום כל כך בנאלי ומשעמם שלא חשבתי שיקרה לנו כשאנחנו מחוץ לישראל, אבל זה קרה.
— 09/11/2023 , יום חמישי —
בהמשך ישיר לאירועי האתמול הדלים, גם היום זה נמשך באותו האופן. מצבינו קשה כל כך עד שאפילו שאסיה שלחה לנו הודעה כי הם הולכים היום לעוד איזה פארק בעיר, בסופו של דבר מרוב שאנחנו כל כך עצלנים ושכל כך אין לנו כוח ומוטיבציה לצאת מהבית, גם זה לא יצא אל הפועל. היום גם אפרת ואני לא יצאנו לעשות את הסיבוב היומי שלנו אל עבר הסופרמרקט הקרוב. כן, עד כדי כך אנחנו כבר שחוקים מהמצב הזה ובקטע הזה, כשאנחנו כבר מתכננים את החזרה שלנו לישראל, אנחנו כבר רוצים לחזור לארץ, עם כל המצב הקשה ששורר שם כעת, קשה אבל לפחות יציב (זמנית בכל אופן).
גם הלילה הזה התעוררתי מוקדם, ענייני השינה הלא עקבית שלי ממשיכים, ולמעשה הם חזרו לימים הללו עוד כשהיינו בארץ (גם שם יצא לי להתעורר ולהתחיל את היום בשעות לא הגיוניות), אמרתי זאת כבר לאפרת כי אני חושב שהגוף שלי מגיב כך ברגע שהוא מבין כי הוא יצא משגרת הטיול ונכנס לשגרת החיים עצמם, אז פתאום כשעבודה נכנסת לחיי השגרה, הרוטינה הקבועה, הפסקת משמעותית של הגירויים וחוויות הטיול, כך גם הרגלי הגוף (כמו השינה) חוזרים לימים בהם היינו בארץ, אפרת שללה תיאוריה זו שלי, אבל בסדר… אז מוקדם בבוקר כתבתי בבלוג וקראתי הרבה חדשות כמו בכל החודש האחרון שאני עושה. לקראת הזריחה יצאתי החוצה אל המרפסת להגניב איזו תמונה יפה על האיזור העירוני הלא מושך הזה בניסיון למצוא תירוץ להעלות משהו לפוסט של היום, טוב, אז זה מה שיצא ממרפסת דירתינו בקומה התשיעית:
שגרת יומינו כוללת את כל תחנות העצירה הקבועות, כמו ישיבת קבינת הבוקר שלי ושל אפרת, טקס הדלקת נרות למען ישראל, צפייה במועדון הסרט הטוב לפני השינה, הליכה רגלית אל עבר הסופרמרקט הקרוב לביתנו (מה שלא קרה היום) וניסיון לא מוצלח בינתיים להחיל טקס נוסף של הקראת פוסטים בבלוג של "היום לפני שנה", אני מניח שזה היה הולך לנו יותר בקלות אם הילדים היו משתפים יותר פעולה ואם אני הייתי יותר מתעקש על כך.
בין לבין, הילדים נמצאים המון במסכים שלהם, אנו מנסים לפחות לגרום להם לראות דברים מלמדים, מידיי פעם הם עושים טובה שהם מגיעים לאיזור המטבח לארוחת הבוקר \ צהריים \ ערב, טוב שהם לא שוכחים ללכת לשירותים מרוב עצלנותם להיות כל הזמן בתוך החדר. אני בינתיים עובד מול המחשב לאורך היום, לא כמו שהייתי מצפה לעבוד, התנאים פה לא אידיאלים לעבודה, יש לנו רק 2 חדרי שינה וסלון על 6 אנשים, בחדר השינה שלנו אני יושב על המיטה ומנסה להתרכז, קצת קשה לאורך זמן לעבוד מתוך המיטה… אני צריך משרד, אני צריך שולחן וכסא נוחים ושהילדים לא יהיו בסביבה. את זה כנראה אקבל רק כשנחזור לארץ. לקראת הערב אפרת ואני צפינו בסרט מצויין: A Bronx Tale, סרט מאפייה משובח של רוברט דה נירו, ואח"כ אני המשכתי להצגה שניה של סרט מצויין נוסף: Aliens שהוא ההמשך של הסרט הראשון בו צפיתי לבד לפני כמה ימים.